ריטב"א על עירובין צ׳

1 בעא רמי בר חמא כו׳. פרש״י ז״ל כרב ס״ל דאמר לעיל בגג בין הגגין אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות דאסרי אהדדי מהו לטלטל מאחד מהם לעמוד גבוה עשרה העומד ברשות הרבים סמוך לו. והיינו דאמרי׳ וכי כרמלית ורשות הרבים קא מבעיא ליה כלומר פשיטא דאסור דהא גג כרמלית היא כדאמרינן שאין מטלטלין בו אלא בד׳ אמו׳ ועמוד רשות היחיד אע״ג דאמרינן לקמן דלרבנן גג וחצר רשות אמת ואע״ג דגג כרמלית וחצר רשות היחיד שמותר בכלה כלים ששבתו בתוכה אע״פ שלא ערבו. י״ל דדילמא ההיא בגג יחידי שיש לו מחיצו׳ ניכרות דלא הוי רשות כרמלית ואפילו לרבין ואליבא דרב וא״ת ודילמא רמי בר חמא בעמוד שאינו גבוה עשרה קא מבעיא דהוי כרמלית י״ל דאפ״ה ניחא ליה דהא תלמוד הגג רה״י הוא מן התורה כיון דגבוה עשרה ורחב ד׳ והזורק לתוכו מרשות הרבים חייב אלא שעשאוהו חכמי׳ ככרמלית שלא לטלטל בו אלא בד׳ אמות כמו שעשו בקרפף יותר מב״ס שלא הוקף לדירה להחמיר עשאוהו ככרמלית ולא להקל וכיון שכן אף בעמוד ברשות הרבים רחב ד׳ שאינו גבוה עשרה הוו להו הגג והעמוד רשות היחיד וכרמלית.

2 אגב חורפיה כלומר מיהר בשאלה זו ולא עיין בה והכי הוא דמבעיא ליה שתי אמו׳ בגג ושתי אמו׳ באכסדר׳ מהו פרש״י ז״ל באכסדרה של בעלים אחרים ואין לה מחיצה ואין לה פי תקרה דנימא יורד וסותם. דעבידא ביה אורזילא דהשתא הוי כרמלית וק״ל דאכתי רשו׳ היחיד וכרמלית קא מבעיא ליה לפום מאי דפרישנא שהגג רשות היחיד הוא מן התורה ולהחמיר הוא שעשאוהו ככרמלית ולא להקל להתירו עם כרמלית גמורה. והנכון שהאכסדרה הזאת יש לה ג׳ מחיצות שכן סתם אכסדרה כדבעינן למימר קמן לדעת ר״ת ז״ל שהוא הנכון אלא שהיא פרוצה לרוח רביעית לרשות הרבים או לכרמלית ואין שם פי תקרה שיהא יורד וסותם דהשתא הוי׳ לה רשות היחיד מן התורה וכרמלית מדרבנן שנפרצה במלואה למקום האסור לה וכעין הגג הזה דה״ל גג ואכסדרה כשני גגין לרבנן אליבא דרב אלא דקא מבעיא ליה מדאמרינן כיון דחד מינייהו לא חזי לדירה כלו׳ כיון שהן שווין בתשמישן ועניינ׳ חדא רשות׳ היא ואע״ג דאיכ׳ שינוי בעלים ולא דמי לגגין מטעמא דפרש״י ז״ל דסתם איכא דיורין חלוקין למטה משניהם ואמור רבנן כשם שהחלוקים למטה כך יהו חלוקין למעלה או דילמא כיון דמגג לגג אסור מגג לאכסדרה נמי אסור וא״ת ואמאי לא פשטיה בעיא מהא דתניא לקמן גג וחצר אכסדרה ומרפסת רשות אחת הם ואוקימנא לרבנן ואפילו תימא דרמי בר חמא לא שמיעא ליה היאך אפשר דלא שמיעא להו לבעלי הש״ס וסלקא בתיקו. וי״ל דלעולם לא שמיע להו כדאבעיא ליה לרמי בר חמא וטובא איכא בתלמודא דסלקא בתיקו בחד דוכתא ומפשטי בדוכתא אחרינא וכדכתיבנא בכמה דוכתי בס״ד. ובתוספו׳ פירשו דברייתא דלקמן באכסדרה של שותפין דכיון דאית ליה לבעל הגג שותפו׳ בגויה ועוד דקרובין תשמישתן להיות שוים הרי הם רשות אחת לטלטל מזה לזה והא דהכא באכסדרה של בעלים אחרים וכדפרש״י ז״ל ולקמן ג״כ פרש״י ז״ל בהא דאמר רב יהודה לדברי חכמים גגים וחצרות רשות אחת הם בחצר שיש לו בה שותפות דוקא ושתי אמות בחורבה מהו פי׳ והחורבה פרוצה לרשות הרבים ודינא כגג שהוא רשות היחיד מדאורייתא וככרמלית מדרבנן וכשת״ל דגג ואכסדרה מותרין קא מבעיא ליה מטעמא דמפרש ואזיל דלא ידע אי דיינינן לה לחורבה כגג שאין בה דיורין כיון דהשתא לא חזיא לדירה והויא לה בהדי גג חדא תשמישתא וליכא אלא שינוי בעלים בלחוד ושריא הכא כדשרי׳ בגג ואכסדרה משום דתשמישתן שוה או דילמא דכיון דחזיא לדירה אין תשמישתן שוה עס הגג דלא חזי לדירה וכיון דאיכא שינוי תשמישתן ושינוי בעלים שתי רשויות הם ולא אפשיטא. גגין השוין פי׳ שאין אחד מהם גבוה עשרה מחבירו. לר׳ מאיר פירש דחשיב ליה רשות אחת וגג יחידי פירש שאינו סמוך לאחרים לרבנן פירש דאפילו לרבנן ליכא גג דליתסר עליה.

3 רב אמר כו׳. ושמואל אמר כו׳ בד׳ אמות כדין כרמלית ואמרינן קשיא דרב אדרב פרש״י ז״ל דאע״ג דטעמא דרב דלעיל הוה אליבא דרבנן דחשבי גגין כל אחד רשות לעצמו ונמצא שכל אחד מהם פרוץ במלואו הוא למקום האסור לו ואלו הכא אינו פרוץ למקו׳ האסור לו דהא גג יחידי הוא לרבנן וגגין השוין לר׳ מאיר כלן רשות אחת מ״מ לא סגיא שלא תהא רשות הרבים או כרמלית עוברת בגגין הללו לפניהם ולאחריהם ולצדי הגגין החיצוניים ואם כן אמאי לא אסרי עלייהו דהא ליכא מחיצות לגגין אלא לשם. פי׳ לפירושו דמסתמא כל שהוא גג יחידי וכן בגגין השוין נותנין בסוף הגג היוצא לרשות הרבים או לכרמלית שום כסוי הבולט כעין גגין של רעפים שלנו וכה״ג מחיצות שאינן נכרות הם חשיבי מחיצות למימר גוד אסיק ואליבא דרב כדאיתא לעיל ופרקינן דהתם ליכא מחיצתא אבל הכא מיירי בדאיכא מחיצתא שאין שום כסוי בולט על שפתם. והקשו בתו׳ וכי ליכא מחיצתא נמי היאך רשות הרבים או רשות כרמלית אוסרת שם שהרי אין כרמלית למעלה מי׳ ולא רשות הרבים. ויש שתרצו שהתם הוא שכרמלית אין אוירה עולה ותופסת אלא עד עשרה דלמעל׳ מעשר׳ רשות הרבים או דכרמלית הוי מקום פטור אבל זיז או נסר שבולטין שם ואין להם מחיצות המגיעות לארץ ודאי אסו׳. והשר מקוצי ז״ל הקש׳ שאין זה טעם שאין אויר רשות הרבים או כרמלית למעלה מי׳ והוא אויר המותר מאיזה טעם נאסר זיז הבולט שם או גג הסמוך שם והרי אינו יוצא למקום האסור. ועוד תל שהוא מד׳ אמות עד ב״ס שהוא ברשות הרבים קי״ל שמותר לטלטל בכלו אם הוא גבוה עשרה ורחב ד׳. ואע״פ שהוא פרוץ במלואו לרשות הרבים והתם אין מחיצו׳ נכרו׳ סביב ואפ״ה דינו כד׳ אמות ופירש הוא ז״ל דהא דהכא בגג יחידי שהוא יותר מב״ס משמע לתלמודא דהכין קים להו וכדאמר שמואל לקמן הא איכא יותר מב״ס ומעיקרא נמי הכי הוי סבירא לן אלא דאתיא לשמואל בין ב״ס ליותר מב״ס ולהכי פרכינן קשיא דרב אדרב דהיכי שרי לטלטל בכלו כיון שהוא יותר מב״ס ולית ליה גוד אסיק מחיצתא כדאיתא לעיל דהכא נמי שפתם מכוסה לחוץ ואין כאן מחיצות נכרות מן הסתם וכדפריש׳ לעיל ופרכי׳ דהכא בדאיכא מחיצתא הניכרת עסקינן וכיון דכן אע״פ שהוא יותר מב״ס אינו ככרמלית דאמרי גוד אסיק וכיון דמחיצות דלמטה לדידן עבידן הרי הוא מוקף לדירה הא אלו ליכא מחיצתא ס״ל כאקרפף יותר מב״ס של הוקף לדירה שאין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות אבל בגג ב״ס לא בעי׳ מחיצתא קשיא דשמואל אדשמואל פירש דאפילו בדליכא מחיצות הנכרת קאמר לעיל דאמרינן גוד אסיק וכ״ש הכא דאוקימנא דאיכא מחיצתא ופרקי׳ דהתם ליכא ב״ס וכי אמרינן גוד אסיק אפילו תימא דמחיצות כיון דלמטה עבידן למעלה לא חשיבא הוקף לדירה וס״ל קרפף יותר מב״ס שלא הוקף לדירה שאין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות ורב סובר דכיון דלמטה לדירה עבידן למעלה נמי לדירה עשאן וכתבו בתו׳ שלא דן שמואל להיו׳ גג כקרפף משום מחיצ׳ דלמטה עבידן אלא בגג יותר מב״ס אבל יות׳ מב״ס אינו דן אותו כקרפף אלא כחצר ותדע דהא אמרינן לקמן דלרבנן גג וחצר רשות אחת וחצר וקרפף שתי רשויות ואם איתא דגג דינו כקרפף אפילו בב״ס היה להם לאסור גג וחצר כמו קרפף וחצר אלא ודאי כדאמרן וטעמא דמילתא משום דגג לדירה חשוב קצת לענין דכשאינו יותר על ב״ס לאחשביה בקרפף ואע״ג דמחיצות התחתונה לאו למעלה עבידן והלכתא כרב באיסורי דאפילו ביותר מב״ס חשבי׳ ליה מוקף לדירה.

4 ספינה רב וכו׳ ושמואל וכו׳ פירש לאו למימרא דלהבריח מים עשויות ולא חשיבי מחיצות כלל ולאסור אפילו בספינה דב״ס דהא ליתא דא״כ תקשי דשמואל אדשמואל דהא איהו דפסק בפרק מי שהוציאוהו הלכה כר״ג בספינה דכלה כד׳ אמות דמיא ומהלך את כלה ולאפוקי מדרבי זירא דאמר התם מחיצות להבריח מים עשויות ולא חשיבי מחיצות כלל והיוצא מחוץ לתחום אינו מהלך שם אלא ד׳ אמות אלא הכא בספינה יותר מב״ס היא כדפרש״י ז״ל דבעינן מחיצות לשם דירה וסבר שמואל דכיון דלהבריח מים עשויות אין תשמישו חשוב להיות היקפו היקף לשם דיר׳ והויא לה כקרפף יותר מב״ס שלא הוקף לדיר׳ הא לאו הכי ודאי מחיצות שמם אליבא דב״ס להתיר לטלטל בכלה כשאינה יתירה יותר מב״ס ולהתיר ליוצא חוץ לתחו׳ להלך בכלה ואפילו היא יתירה על ב״ס ובלבד שלא יטלטל בה אלא בד׳ אמות ומודה רב שאם כפאה על פיה שאין מטלטלין בה אלא בד׳ אמות.

5 והוינן בה כפאה למאי אי לימא לדור תחתיה מ״ש מגג יחידי. פירש דס״ל לרב שאפילו הוא יותר מב״ס אמרינן גוד אסיק וחשבינן ליה מוקף לדירה וכי תימא דשאני התם דלמטה מיהת לדירה עבידן פרש״י ז״ל דהכא נמי כפייתה זו היא עשיית׳ וא״כ נימא גוד אסיק ויהא מותר לטלטל בכלה ואפילו על גבה אלא כפאה ליפאתה דהשתא ליכא כפייה לדירה כלל הילכך אפילו תחתיה אין משתמשין בו אלא בד׳ אמות דהא אין מחיצותיה עשויות לדור תחתיה והכא נמי דהפכה לאו להשתמש תחתיה הפכה ומיהו בשאינה יתירה על בית סאתים מטלטלין בכלה בין למעלה בין למטה דהא איכא מחיצו׳ והא איכא היקף לדירה אלא ביותר מב״ס כן נראה דעת רש״י ז״ל:

6 מתני לה אכסדר׳ פרש״י ז״ל דמתני לה להא דרב חייא בר יוסף אכסדרה פי׳ קמייתא דרב חייא בר יוסף דאמר שמואל הלכתא כוותיה דרב דאלו בתרייתא דרב חייא בר יוסף לא שייכא בהא דאכסדרה כלל:

7 אכסדרה בבקעה. פרש״י ז״ל אכסדרה שהיא פרוצה מכל צד עמוד קרויה ע״ג עמודים ויש בה בכל רוח תקרה רחבה ד׳ ולפי פירש זה ר״י סובר דאפילו מד׳ רוחות אמרי׳ פי תקרה יורד וסותם והקשה עליו ר״ת ז״ל דהא סתם לאכסדרה סתומה היא מג׳ צדדין וכדאמרי׳ בפ׳ לא יחפור העולם דומה לאכסדר׳ ועוד הקשה ה״ר ישעיה ז״ל מדאמרינן במנחות אכסדרה פטורה מן המזוזה ואי בשפרוצה לכל צד פשיטא אלא ודאי בשסתומה לג׳ רוחות ואשמעינן דאפילו הכי פטורה מן המזוזה כיון שאין לה פצימין ברוח רביעית ולהאי פירושא לשמואל לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אפי׳ לרוח אחת ולרב נמי אפשר דלא אמרינן לה בשתים וג׳ רוחות וכבר כתבנו מקצת בפ״ק ולקמן בפרק נכתב בס״ד והלכתא כרב.

8 ולרב אליבא דרבי מאיר לטלטל מגג לחצר. פירש ואפילו מגג יותר מב״ס היכא דמינכרא מחיצ׳ דהא ס״ל לעיל דאפי׳ בהאי מטלטלין בכלו וכיון שכן בחצ׳ נמי מטלטלין בכלו לדברי הכל ואע״פ שלא ערב׳ וכדאי׳ בפרק רבי אליעזר דמילה. א״כ יהא מותר לטלטל מזה לזה דהא מרשות היחיד לרה״י קא מטלטל וכי תימא הכי נמי הא אמרי׳ לקמן לדברי ר׳ מאיר גג וחצר שתי רשויות הם והיינו דפרכינן לה אליבא דרב ולא פרכי׳ לה אליבא דשמואל משום דלדידיה דינו ככרמלי׳ הוא ואי מגג שהוא ב״ס אמר לך שמואל אה״נ והא דאמרינן לקמן גג וחצר שתי רשויות מיירי בגג יותר מב״ס והוא גופה קמ״ל דגג יותר מב״ס כרמלית הוא הילכך ליכא למיפרך הכי אלא אליבא דרב דשרי לטלטל אפילו בגג יותר מב״ס ואליבא דרב נמי ליכא למפרך לה אלא אליבא דרבי מאיר דאלו לרבנן לא קשיא דהא אמרינן בסמוך לדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת הן ומוקים לה רב אפילו בגג יותר מב״ס כיון דמנכרי מחיצתא והא דפרכינן מגג לחצר ולא פרכינן מגג לקרפף של ב״ס דכל חד באפי נפשיה שרי לטלטולי ביה משום דאמר לך רב דאע״ג דכל חד וחד שרי לטלטולי ביה מכל מקום אין תשמישן שוה כי הקרפף תשמישו מוקצה הוא לתשמיש שאינו תדיר כ״כ כמו גג וחצר וכיון שאין תשמישן שוה ויש שם שנוי בעלים חשיב להו רבי מאיר שתי רשויות. אבל פרכינן מגג לחצר לפי שדומין קצת לתשמישן ופרקי׳ גזרה משום דרב יצחק בר אבדימי פי׳ דאפי׳ בהא נמי שייכא ההוא גזרה כדאסיקנא לעיל והמקשה יודע היה דהיינו טעמא דמתני׳ אלא דקסבר דבגג וחצר לא שייכא ההיא גזירה לשמואל אליבא דרבנן. לטלטל מגג לקרפף פרש״י ז״ל לטלטל מגג שהוא יותר מב״ס שתי אמות בזה ושתי אמו׳ בזה דהא תרוייהו לשמואל דינא ככרמלית וקרפף נמי משוה לגג יותר מב״ס ליכא למפרך דאלו גג דינו ככרמלית אלא ודאי כדאמרן וקושיין משום דאשכחן בסמוך דאמר רב יהודה לדברי חכמים גג וקרפף שתי רשויות הם והא דלא פרכינן לה לרב אליבא דרבנן משום דלרב אפילו גג יותר מב״ס דינו ככרמלית וכן נמי ליכא למיפרך לשמואל אליבא דרבי מאיר דאמר לך דלרבי מאיר אסור גזירה משום תל ברשות הרבים ומגג לכרמלית דאלמא ליא קשיא ליה דהתם כרמלית גמורה מדאורייתא וגג רשות היחיד מדאורייתא הילכך ליכא למפרך אלא לשמואל ואליבא דרבנן ומגג לקרפף ופרכינן גזרה שמא יפחת הגג כלומר שמא יפחת הגג משיעורו ולא ישאר בו אלא ב״ס ומותר לטלטל בכלו ויבא לטלטל ממנו כדרכו לקרפף זה וקא מטלטל מרשות היחיד לכרמלית:

9 ופרכינן א״כ מקרפף יותר מב״ס לקרפף יותר מב״ס לא נטלטל דילמא מפחית חד מינייהו לב״ס וקא מטלטל מרשות היחיד לכרמלית ופרקינן דהתם כי מפחית מינכרא מילתא ולא טעי בה אבל הכא לא מנכרא פחתא כל זה שטת רש״י ז״ל ובתוס׳ הקשו על פי׳ זה דאי מגג לקרפף יותר מב״ס מקשי תלמודא לימא ליה דאה״נ דמטלטלין מגג לקרפף לרבנן ואי משום הא דאמרי׳ בסמוך לדברי חכמים גגין וחצרות רשות בפני עצמן וקרפפות רשות בפני עצמן ההיא על כרחין לאו מקרפף יותר מב״ס מיירי היכי קאמר ר״ש דחצר וקרפף יותר מב״ס שהם רשות אחת דהא חצר רשות היחיד ומותר לטלטל בכלה ולדברי הכל יותר מב״ס כרמלית גמורה אף לדברי ר״ש וכדמוכח בהדיא בפרק עושין פסין גבי קרפף יותר מב״ס שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה וכדברירנא סתם בס״ד ואף רש״י ז״ל עצמו כן כתב בפירש במאי דאמרינן לקמן לר״ש כלם רשות אחת בקרפף ב״ס הוא דקאמר דאלו יותר מב״ס כרמלית היא לר״ש ועוד דאכתי קשיא לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג ב״ס לקרפף ב״ס דהא תרווייהו רשות היחיד גמורה נינהו וליכא למימר בהא גזירה שמא יפחת דכי מפחית חד מינייהו או תרווייהו בדינייהו קיימי כדמעיקרא:

10 ומיהו בזו י״ל כי המקשה היה סבור דהא ליכא למקשי דדילמא אה״נ דהא אמרי לקמן גגות לדברי חכמים רשות לעצמן וקרפפות רשו׳ לעצמן מוקמי׳ לה בגג יותר מב״ס לדר״מ דאמר גגות רשות אחד לעצמן וקרפפו׳ רשות לעצמן להכי לא פרכינן מינה לשמואל אליבא דר״מ כדפרכינן מינה אליבא דרב משום דשמואל מוקים לה לההיא בגג יותר מב״ס שהוא כרמלית כדפרי׳ לעיל ומיהו הקושיא הראשונה קושיא חזקה על רש״י ז״ל לכך פירש בתו׳ דאנן הכי פרכינן לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג בית סאתים לקרפף ב״ס דסא לשמואל חזינן דעבד גג יותר משום דמחיצות למטה עבידן וכיון שכן לדידיה אפילו גג ב״ס לדידיה יותר דומה לקרפף מלחצר וכיון דאמר רבין דגג וחצר רשות אחת הוה להו למימר נמי דגג וקרפף רשות אחת ואלו אנן אמרינן כי לדברי חכמים קרפפו׳ רשות לעצמן ומשמע שהן רשות לעצמן ואפילו לגג ב״ס דאי לא כי היכי דקאמרינן גגין וחצרין לעצמן נימא דגג וקרפפו׳ רשות לעצמן אלא ודאי דאפילו גג ב״ס אינו רשות אחת ואפילו עם הקרפף ב״ס והיינו דלא פרכינן לה אליבא דרב דלדידיה אפילו גג יותר מב״ס אינו נדון כקרפף דמוקף לדירה חשיב ליה וכ״ש גג ב״ס ולחצר הוא דדמי ולא לקרפף ולא פרכינן נמי לשמואל ליטלטל מגג ב״ס לחצר משום דלדידיה גג כקרפף דהא ודאי מודינן דגג אינו קרפף ממש להאסר עם החצר אלא אמרינן דשייך בתרווייהו והדין שיהו מותר לשניהם דכל מאי דאפשר להשוות רשויות משוינן וכדפרש״י ופרקינן שמא יפחת הגג וזה מלשון בית שנפחות וסכך על הגג כלומר שמא יפחת הגג באמצעיתו וישתמשו דרך ארובה מן הבי׳ לגג ואז יחשב הגג כמוקף לדירה ותור׳ חצר עליו ולא תורת קרפף והוא אסור עם הקרפף ואע״פ שאם יפחת הגג ה״ל כהוקף ולבסוף פתח דקי״ל דלא חשיב מוקף לדירה גג שאנו דאפילו בלא פתח חשיב קצת כמוקף לדירה כיון דאיכא מחיצות לדירה למטה דהא שריא ליה עם החצר ופרכינן אפ״ה מקרפף ב״ס לקרפף ב״ס לא לטלטלו שמא יפחת אחד מהם כלומר שיהא נפרץ במלואו או ביותר מעשר לרשות הרבים או לכרמלי׳ וה״ל למנקט שמא יפרוץ אלא דאיידי דנקט יפחת גבי גג נקט הכא ההוא לישנא ופרקי׳ דהתם אי מפחית מנכרא מילתא וידעי נמי לאלתר שהוא אסור עם הקרפף האחר אבל אי מפחית הגג לא מינכרא מילתא לעומדין בקרפף ואפילו לעומדין על הגג מינכרא להו פחתא לא ידעו בכך על הקרפף כשת״ל לדברי רבי מאיר גגות רשות לעצמן ואפילו הם של בעלים הרבה כדאיתא לקמן במתני׳ ומינה שמעי׳ לחצרות ולקרפפות דהא חזי׳ דלא קפיד רבי מאיר בגגין לשנוי בעלים כיון שתשמישן שוה ואין תשמישן לדירה ממש ובבתים בלחוד הוא דקפיד לשנוי בעלים מפני שתשמישן חשובה וה״ה דקפיד מגג לחצר ומחצר לקרפף לפי שאין תשמישן שוה וכתב רש״י ז״ל דמגג לחצר לרבי מאיר ומקרפף לחצר שאוסר אפילו כשהם של איש אחד גזרה משום תל ברשות הרבים כלומר כשזה גבוה מזה עשרה טפחים ואין זה כפי פירושנו שכתבנו בריש פרקין דההיא דגזרה ליתה אלא כשהם של שני בני אדם ולא ערבו ולדברי חכמים גגות וחצרות רשות אח׳ נפקא לן מהא דתניא לקמן גבי חצר אכסדר׳ ומרפס׳ רשות אח׳ ומשמע לן דההיא רבנן היא וכדאוקימנא לקמן וטעמא דרבנן משום דדמי תשמיש בגג לחצר ולהכי שרו אהדדי ואע״ג דגג דיחיד וחצ׳ דשותפין ומאי דאסרו בגגין דשויי טפי מפני שדיורין חלוקין למטה ומיהו גג וקרפף או חצר וקרפף הם שתי רשויות כשהם של שני בעלים לפי שאינם דומין בתשמישין ואיכא שנוי בעלים ושנוי תשמיש והיינו דלא קתני בברייתא דלקמן אלא גג וחצר אכסדרה ומרפסת ולא קתני קרפף ומבוי וכדדייקי׳ לקמן לדברי ר״ש כלם רשות אחת פירש בקרפפו׳ של ב״ס דוקא כדפרש״י ז״ל לעיל ומשמע לן דהא דתנן במתני׳ ר״ש אומר א׳ גגות ואחד קרפפות רשות אחת אפי׳ למשרי חצר וגג וקרפף ב״ס בהדדי היא ומשום דאיכא לבעל דין לחלוק דלא קאמר אלא דגגו רשו׳ אחת וחצרות רשו׳ אחת וקרפפו׳ רשות אחת ונימא דרבנן ור׳ מאיר פליגי בהא.