ריטב"א על עירובין ל״ז

1 זווי זוזי קתני. פי׳ אבל אין ס״ל דלאו זוגי זוגי נינהו: שתי נשים שלקחו קיניהם בעירוב וכו׳ פי׳ וקי״ל ודאי דקן סתמא כהן רשאי איזו פרידה תהא עולה אי חטאת אבל אין לו רשות לפ׳ בשני קנין סתומי׳ לשני בעלים אי זה קן מהם יהא לרחל ואיז׳ מהם יהא ללאה אלא א״כ נתנו לו רשות וכדין ברירה כיון דקתני הכא דסבר רבי יוסי היו קנ ה׳ של רחל ושל לאה מעורבין שלא נתפרשו מעול׳ איזה של לאה ואיזה של רחל שהכהן יכול לברר איזה מהם ללאה ואיזה מהם לרחל א״כ ס״ל לר׳ יוסף שיש ברירה דאמר׳ כי כשבררם הכהן הוברר הדבר למפרע שעל מנת כן לקחום מתחלה שיהא קן זה של לאה וקן זה של רחל דאי לא דילמא איפכא הוה מעקרא ונמצא הכהן מקריב קרבן של זו לזו ואיכא שינוי בעלים וכל הזבחים שנזבחו שלא לשם בעלים אם חטאת היא פסולה ואם עולה כשרה ולא עלתה לשם חובה כדאי׳ בפ״ק דזבחים ופרקי׳ הב״ע כשהתנו פירש״י ז״ל שהתנו הנשים ביניהם שכל מי שיקריב הכהן לשמה יהא שלה. והקשו בתוספות דכי התנו ומאי הוי אם רוצה לומר שהתנו שכל מי שיקריב הכהן לשמה יהא שלה מתחלתו הלקיחה ולא יחול בו זכות לחברתה א״כ היינו ברירה ואם ר״ל שכל מי שיקריב הכהן לשמה יהא שלה כי חברתה נותנת לה זכות שהיה לה בקן ההוא בשעת הקרבה א״כ הוה ליה כאלו נשתתפה עמה באותו קרבן וקי״ל שאין אדם מוכר עולתו ולא חטאתו לפי׳ פר״י ז״ל דהא דקתני שנתערבו קניהם לא שנתערבו גופן של קנים שלקחום בעירוב אלא שנתערבו המעות ובשעת המקח לקחו כל אחת מהם שלה והתנו הנשים ואמרה כל אח׳ מהן קדושת מעותי בכל מקום שהן תהא חלה על שתי פרוטות אלו ושוב לא נתערבו או שנתנו מעותיהן לכהן מעורבין והתנה הכהן כן בשעת מקח על כן קל וקן בפני עצמו על זה יתחללו מעותיה של לאה ועל זה יתחלנו מעותיה של רחל ובהא לא שייך דין ברירה כלל והא דקתני לאיזה שירצה כהן יקריב עולה לפי שבשע׳ המקח אע״פ שנתבררו הקינים לא נתפרש וכ״א מהן איזה יהא עולה ואיזה יהא חטאת וקמ״ל שהכהן מפרישה בשעת הקרבה וכי תימא כיון שהתנו פשיטא דה״ק תלמודא דקמ״ל דלא גזרי׳ התנו אטו לא התנו וקמ״ל כדרב חסדיא כדקא מפרש ואזיל:

2 ויש שפי׳ שהב׳ שהתנו שהן לקחו קניהן בעירוב ממש אבל התנו ביניהם מתחלה שלא תזכה אחת מהן בשום קן בעולם עד שיברר אותם הכהן ומשעה שיברר אותם הכהן ואילך תחול זכותם באותו קן שבררם הכהן קודם הקרבה תברר קנה של כל אחת ומאות׳ שעה ואילך זכתה בקן שלה וכן כשנתנו דמי קניהם מעורבין לכהן התנו שאותן הקן שיברר הכהן לאחת מהם בשעת המקח יהא שלה ויהא שלוחם לברר חלק כל אחת מהן דהשתא מתחלה זכייתן בקניהן הנברר קן כל אחת מהן ואין כאן ברירה וקמ״ל דלא גזרי׳ התנו אטו לא התנו וזה יותר נכן בלישנא דמתני׳ דקתני שלקחו קניהן בעירוב ואתי שפיר טפי לישנא דהתנו. וקרוב לזה פי׳ הר״א ז״ל וקמ״ל כדרב חסדא והקשו בתוספו׳ מנא לן דאשמועינן הני תרתי דלא גזרינן התנו ואידך דרב חסדא דהא ודאי כחדא מיניהו אשמועי׳ טובא: ותירצו דאי לא אשמעי׳ דלא גזרי׳ התנו אטו לא התנו בלחוד אתי לתני הכי שתי נשי׳ שלקחו קניהן בעירוב או שנתנו דמ׳ קניהן לכהן פטירו׳ למה לי למתני לאיזה מהם שירצה כהן יקריב עולה אלא ודאי לאשמועי׳ כדרב חסדא ואי לאשמעי׳ דרב חסדא בלחוד אתא אמאי נקטה בשתי נשים לתני אשה אחת שנתנה קן סתומה שלה לכהן איזה מהן שירצה כהן וכו׳ ולהכי נקט שתי נשים לאשמעי׳ דאע״ג דאיכא עירוב לא גזרי׳ התנו אטו לא התנו: וק״ל הכי אשמעי׳ כדרב חסדא דהא אין עיקר חדושו של רב חסדא שהכהן רשאי קן סתומה אלא שאין בעלים יכולים לפרש אותה אחר שעת לקיחה שהכתוב תלה הדבר בלקיחת בעלים כדכתיב ולקחת שתי תורים וגומר או בעשיית כהן כדכתיב ועשה הכהן אחד עולה ואחד חטאת ולישנא דרב חסדא הכי דייק דקאמר אין הקנים מתפרשו׳ אלא בלקיחת בעלים או בעשיית כהן וי״ל דמתני׳ נמי הא קמ״ל דכיון שלא נתפרש הקן בשעת המקח אזה יהא עולה ואיזה יהא חטאת שוב אין לו פי׳ ע״י בעלים ואע״פ שפירשו אותו אחרי כן הרשו׳ ביד כהן לשנות ולהקריב איזה שירצה עולה או חטאת:

3 עם הארץ שאמר לחבר וכו׳ פירש שהחבר היה הולך ליקח גלוסקא מן השוק ומצאו עם הארץ וא״ל שיקח אחרת לעצמו והלך חבר ולקח שתי ככרות סתם אחת לו ואחת לעם הארץ ולא ניכר בשעת המקח איזו מהן שלו ואיזו לעם הארץ ואח״כ נתן אחד מהן לעם הארץ וקי״ל שאסור לחבר למכור לעם הארץ משלו שום דבר שאינו מעושר ודאי: גרסת רוב הספרים שלנו יהיה בפירש״י ז״ל נותן לו ואינו צריך לעשר: פי׳ נותן החבר לעם הארץ אחת מהן ואינו חייב לעשר והיינו מדין ברירה דאמרינן שזו היה של עם הארץ מתחלת המקח ואין החבר הזה מוכר לו כלום וחכמים אומרים לא יתן עד שיעשר דסברי רבנן דאין ברירה ואין החבר מוכר לו זכו׳ שיש לו באותו דבר ויש גורסין אוכל ואינו צריך לעשר וזו גרסת ר״ח ז״ל ומפרשי׳ לה כי החבר הזה הפריש משלו על הככר שלו בכל מקום בעיר שהיו מעורבות ואח״כ נתן נכרו לעם הארץ וקתני שהחבר אוכלת הנשארת לו ואינו צריך לעשר פעם אחרת דיש ברירה והוברר הדבר למפרע שזו היתה שלו וכבר נתקנה ותכמים אומרים אינו אוכל עד שיעשר פעם אחרת דסבי׳ להו דאין ברירה: ואינו נכון דכיון דסבי׳ להו לרבנן דאין ברירה כשם שאסרו על החבר שלא יאכל עד שיעשר היאך לא אסרו עליו שלא יתן לעם הארץ עד שיעשר כדי שלא ימכר לעם הארץ דבר שאינו מעושר ועוד דהא במתניתא לא קתני שכבר עשר החבר והיכי תני אכל ואינו צריך לעשר אי נמי לא יאכל עד שיעשר אלא ודאי הגרסא הראשונה היא הנכונה והא דפרכי׳ מהאי דרבי יוסי לאידך דרבי יוסי דהלוקח יין משום דסבי׳ לן דמאן דלית ליה ברירה בדאורייתא ה״ה בדרבנן דהא הכא דרבנן הוא:

4 רבי יוסי אומר חולל. פי׳ חולל מעכשיו קודם שתעלה הסלע מן הכיס כשתעלה והיינו דאיכא דין ברירה והא דלא מקשי׳ הכא בשמעתי׳ לרבי יהודה או לר׳ יוסי מההיא דהאומר הרי זה גטיך אם מתי דשמעי׳ מינה בפ׳ כל הגט דרבי יוסי ור׳ יהודה לית להו ברירה: י״ל דסוגיין דהכא סביר להו דהתם כיון דאשה אחת היא לא שייך בה דין ברירה לפי שאין שעת חלות הגט מבוררת מעכשיו והתם פרישנא לה בס״ד: ומאי תעלה פי׳ דכיון שאין אחרת בכיס הא בעודה בתוך הכיס יכול לחלל עליה לגמרי ופרקינן איידי דתנ׳ וכו׳ ואשמעי׳ בהך סיפא דלא גזרינן היכא דליכא אלא חדא אטו היכ׳ דאיכא תרתי: מאן האי תנא פי׳ מאן האי תנא מתניתא דבעי׳ למתני השתא דס״ל דבדרבנן נמי אין ברירה דתניא וכו׳ ואשתיק רב נחמן דלא ידעי׳ סתמא דהאי ברייתא מני. ורב יוסף אתא לברורי מדתני׳ האומר הריני מערב וכו׳ ולאו מדקתני וחכמים אומרים דא״כ ערביך ערבא צריך דהנהו רבנן מני דהא רבא תנא מסויים בעי אלא רב יוסף היה סומך על דבעי׳ לאפוכי מתנייתא ור״ש הוא דתני אין עירובו עירוב דס״ל דאפי׳ בדרבנן אין ברירה וכדמפרש תלמוד׳ ואזיל:

5 א״ל אביי אלא מעתה היו לפניו שני רמונים וכו׳ וכ״ת הכי נמי והתנן תרומת כרי זה לתוכו וכו׳. והא דנקט אביי היו לפניו שני רמונים ולא פריך ליה לאלתר מיהא מתני׳ משום דאביי הוה גמור לההיא דשני רמונים מרבותיו הכי נמי דבין ירדו בין לא ירדו אין בדבריו כלום פי׳ למאן דאית ליה ברירה ומשום שאין שיריה ניכרין בשעת הפרשה. ואי בעית אימא התם כדקתני טעמא וכו׳ ומסקנא דהכא פליגא אמסקנא דפ׳ כל הגט וסוגיי אחריני דאמרינן בתלמודא דטעמא דר׳ יהודה ור׳ יוסי בההיא דלוקח יין משום דאין ברירה וזומן הסוגיו׳ המתחלפו׳ בתלמוד וכבר פירשתיה יפה בארוכה בפ׳ כל הגט בס״ד: