ריטב"א על עירובין כ״ט

1 וכי מערבין בתפוחי׳ הקשו בתוס׳ ואמאי אין מערבין בהם דהא פרי חשוב הן ונאכלין כמות שהן ודרך ללפות ולסעוד בהם ותירצו דתפוחים דידהו קשה היו ולא היה דרך לאכלן חיים אלא על ידי הדחק וכן הם היום בארץ אשכנ״ז שהתפוחי׳ מדבריות: ומ״ה הוה אמר רב סתמא שאין מערבין בהם:

2 אלא משום דקתני במזון שתי סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאות אוכלין משנה יתירה היא דהא מריש׳ דטומאו׳ פסול גויה הוה שמעי׳ לה שפיר להכי משמע לן שלא נשני׳ אלא לתלות׳ בדין עירוב לומר דכל דחזו לטמויי טומאת אוכלין מערבין בו בדבר שנגמר פריו מיהת ולאפוקי כפניות דלעיל:

3 תפוחים בקב. פירוש שבזה יש שיעור ללפת בהם שתי סעודות רבי שמעון בן אליעזר אומר כו׳ פי׳ הא דרבי שמעון בן אלעזר לענין חילוק מעשר עני בגורן היא שנויה שאם באו עניים הרבה נותן לכל אחד מהם שיעור שתי סעודו׳ שכן שיערוה חכמים נתינה האמורה בתורה לעניים וכשהעניי׳ מרובין ואין במעשר שיעור נתינה לכל אחד מהם מניחו ביניהם ומסתלק והשתא משער ת״ק שיעור שתי סעודות:

4 ערלה בתבלין כלומר כי הערלה שהיא שמיניה הלקיטה מתבלין יש בו שיעור שתי סעודות וכן בלטרא ירק ועשרה אגוזין או חמשה אפרסקי כי פעמים אדם לופת בהם שתי סעודות וכן לעירוב פי׳ דשיעור זה נותנין לשתי סעודות של עירוב בדברים האמורים במשנה זו כאותן שהם ראויין לעירוב ולאפוקי תבלין דלא חזי לעירוב דהא לא חזי אפילו ללפות בהם את הפת וכ״ש לאכלן בפני עצמן ואנן בעינן מידי דחזי ליה הלכך אפילו באותן שחייבין במעשר או מטמאין טומאת אוכלין אין מערבין דהא בהא לא תליא:

5 אנא אמריתה ניהליה אמתני׳ והוא אמרה אברייתא. פי׳ דרב יוסף אמרה לרב מנשיא להא דרב אמתני׳ דלקמן ורב מנשיא אמרה לגורסק בר דארו תלמידו אבריית׳ דלעיל דקים ליה לרב יוסף דמאי דאמרה גורסק בר דארו לעיל אברייתא מרב מנשיא גמרה. ר׳ עקיבא אומר פרס פירוש חצי מנה. כדי שימכרום ויקחו בהם שתי סעודות. פירוש ואע״פ שאין בהם עצמם מזון ראוי לשתי סעודות ומיהו אין אלא לעניין חלוק עניים דאלו לעניין עירוב פשיטא מידי דאיהי גופיה חזי לאכילה ושיהא נאכל או ללפת כמות שהוא חי:

6 ומאי אולמיה דהא מהך. ק״ל דהא לישנא משמע דבעי׳ למימר דמה לי דאתמרא על מתני׳ או על ברייתא שהרי מתני׳ ובריית׳ לא פליגי אלא דמתני׳ מיירי במקצת מינין וברייתא במיני אחריני וכיון דכן ליכא קפידא לאוקומא על זו יותר מזו ואפי׳ כי שמעה מרב בפירוש דאמרה על המשנה אין להקפיד אם אומר אותה על ברייתא: ולפי זה קשה דאם כן מאי משנינן במסקנא דכאן דשמעי׳ ליה לרב דאמר דבר הדומה למשנה לעניין שיעור יין ש״מ דכי אמרה רב לאידך אמתני׳ אמרה: ומה תשובה יש בזה לשאלתינו דאכתי נימא מאי אולמיה דהאי מהאי: ובתוס׳ תירצו כי מה שאמר דבעינן שתי רביעית יין לעירוב הוא חדוש דהא מסתמא הוה מסתברא דסגי ברביעי׳ דהוי דבר חשוב בכל דוכתא ולהכי פרי׳ שלא לשנות דברי רבי מן המשנה על הברייתא כדי שנלמוד מדבריו דין זה דבעינן שתיי רביעיו׳ לעירוב שאלמלא שאמרה רב לא היינו סבורים כן ואע״ג דהא אמרה רב חדא זימנא לן למקבע בה מסמרות ולאמרה לאידך על משנתינו: והנכון דקים לן דרב יוסף לא קבלה בפירוש על המשנה אלא מסברא הוא דאמר הכי והכין מוכח ממאי דאמרי׳ במסקנא דש״מ דכי אמרה על מתני׳ אמרה אלמא לא היה לו לרב יוסף קבלה אחרת בדבר זה ומשום הכו פרכי׳ דהא ודאי כיון דרב יוסף מסברא אמרה על המשנה והוא קפד עתה על רב מנשיא כששנה אותה על הברייתא מכלל שיש קפידא בדבר זה שלא ללמוד זה מזה וכיון שכן צריכין אנו לדעת מאן מכרח לרב יוסף לאמרה על משנתינו יותר מן הברייתא דאי משום דאי אפשר לאמרה על הברייתא כיון דקתני בה תבלין דלא חזו לעירוב כ״ש דליכא לאמרה על המשנה דקתני חטין ושעורים. ובין בהא ובין בהא יש לנו לומר על כרחינו שלא נתכוון רב להשוות עירוב לחלוק עניים במינין אלא על השיעורין ואם תאמר הדרא קושין לדוכתה אם אין קפידא בין המשנה לברייתא למה הוא מקפיד לשנותה על זו יותר מזו. ואם אין קפידא בדבר מה ראיה יש לאמרה על זו יותר מזו. ומהדרינן דודאי איכא קפידא כי אין כל שיעוריהן של דברים שוין ואין ללמוד זה מזה ואפי׳ על משנתינו לא היינו מסיימין אותה אי לאו דחזינן דאמרי רב דכוותא. וכיון דכן יש הוכחה לעמידה על המשנה יותר מהברייתא ושוב אין לינו לשנותה כי אולי בזה מודה רב שכן לעניין עירוב ולא יודה כדברי הברייתא כן נראה לי. וכן משמע מדברי הרב ר׳ אברהם בר דוד ז״ל. אבל מדברי רש״י ז״ל נראה דליכא קפידא במילתא וכיון דאמרינן לה על מתני׳ הוא הדין על הברייתא אלא דניחא ליה לרב יוסף לקבעה על המקום שנראה שאמרה רב. וכן נראין דברי התוספות ואינו מחוור. ואם תאמר ולמה ליה לרב תרתי בשיעור עירוב. יש מתרצין שלא אמר רב אלא חדא ואידך מכלל הברייתא איתמר. ואפשר כי הא דאיתמרא על מתני׳ ללמד על כל האמור במשנה ובאו ולמדו ממנה לעניין יין מיהת ועשו ממנה מימרא. אבל אין לומר דהוא אמר המימרא ואחר כך נקטוה מכלל זה ואמרוה על המשנה אלא לדברי רש״י ז״ל שאומר שאין קפידא בין מינין למינין לעניין השיעורין וכיון שהשוה אותם רב לעניין היין יכולין אנו להשוותם לשאר דברים השנויין במשנה הראויין לעירוב. ויש מתרצים כי זו המימרא לא אמרה רב אלא על ידי מעשה. וכן תירצו בתוספות:

7 והושיבו ר״מ בארבע אמות שלו. פי׳ מפני שאין עירובו עירוב שאין מערבין בבצלים ואם תאמר ואפילו יצא חוץ לתחום בשבת שלא על ידי עירוב למה הושיבו בד׳ אמותיו דהא קי״ל שהיוצא מתחומו בין באונס בין ברצון שיכול להלוך כל העיר. ותרצו בתוספות דהא עובדא בשדה הוה ושם מצאו לר׳ מאיר. אי נמי דילמא רבי מאיר סבר לה כר׳ יהושע דאמר לקמן בפ׳ מי שהוציאוהו שאפילו בעיר אין לנו אלא ד׳ אמות: גרסת הספרים כי קאמר רב בחמרא מבשלא פירוש דבהא לא סגי אלא בשתי רביעית אבל בחמרא דעלמא שאין דרך לשתות ולסמוך עליו לשעורי מה שהוא ולפי שדרך בני אדם לאכול בו שתי סעודות ולא בעי שיעורא כולי האי אבל ביין מבושל דרכן של בני אדם לסעוד ממנו לבדו וכששות׳ ממנו רביעית סומך עליו לסעוד׳ ולפי זה כי מותבי׳ מדר׳ שמעון בן אלעזר היינו משום דמשמע לן דשיעורא דרב נפיש טפי מדר׳ שמעון בך אלעזר שאמר כדי לאכול בו. וקשה לי דהא אפילו ההוא דאמר רב אמתני׳ לאו בחמרא מבשלא היא דלעניין חילוק עניים היא דליכא חמרא מבשלא בשכר ואפילו תימא דהא דמתניתין מכלל אידך איתמרא היאך למדו מיין מבושל ליין שאינו מבושל כיון שאתה אומר שיש לחלק ביניהם: והנכון דהכי גרסי׳ וכן היא במקצת ספרים כי קאמר ר׳ שמעון בן אלעזר בחמרא מבשלא שאין דרך לשתותו בפני עצמו אלא ללפו׳ בו ולפיכך אמרו כדי לאכול בו ולא נתן שיעור בדבר אלא הכל כפי מה שהוא במקום שרגילין בו שאין זה רגיל בכל מקום אבל ביין שאינו מבושל שהוא מורגל בכל מקום ושותין ממנו לבדו לסמוך עליו לסעודה נתן רב שיעור שתי רביעיות לשתי סעודות וגם לפי פירוש זה יש לפרש דסבירא לן דשיעורא דרב נפיש טפי מדר׳ שמעון בן אלעזר והכין מסתבר דטפי שיעורא בעינן למאי דמשתי באנפי נפשא מההוא דאתי לאכול בו וכן פירש רש״י ז״ל בלשון הזה אחרון:

8 לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו. פרש״י כי השרף של בצל נקרא נחש מפני שהוא קשה לגוף כארס של נחש: והקשה ר״ת ז״ל דאם כן מאי האי דאמרינן ברבי חנינא שאכל חצי בצל ואכל עמו חצי נחש שבו פשיטא כי האוכל חצי בצל אוכל הוא חצי השרף שבו. ופירש כי העמוד שבתוך הבצל שמתעגל בו כמין גבעול והוא מסוכן כולו בתוכו כנחש ומתקבץ בו זרע הבצל אותו העמוד נקרא נחש של בצל וכן פירש ר״ח זי״ל. וכן הגיה ר״ת בפירוש רש״י ז״ל הכתובין מכתב ידו. ויש שפירשו כי נחש של בצל הוא תולע׳ שנעשה בו שהוא סכנה כארס של נחש וכדרך שאמרו קפא תאיני וקפא דחסא. ובקשו עליו חביריו רחמים פי׳ בשלשה ואף על פי שכדאי היה לחוב בעצמו שעבר על דברי חכמים:

9 אמר רבי זירא שכר מערבין בו ופוסל את המקוה בשלשת לוגין. פירוש כדין ג׳ לוגין מים שאובין שפוסלין מקוה שלא היה שלם ואין דינוי כמשקין דעלמא שאינן פוסלין לעולם אלא בשינוי מראה ובשינוי מראה פוסלין אפילו מקוה שהיה שלם: וקשה לי היכי דמי. אי בתמד שלא החמיץ היאך מערבין בו דהא לא חזי למשתייה כלל. ועוד מאי קמשמע לן מתני׳ היא בפרק קמא דחולין התמד עד שלא החמיץ פוסל את המקוה ואדפרכי׳ ליה מיהא דאיצבע נפרוך ליה ממתניתין דהתם ואף על גב דהתם משמע דההוא מתני׳ בתמד של תמרי׳ כדפרי׳ התם וזו היא בתמד של חרצנים לעניין פסולו של מקוה אין הפרש בדבר זה לפסול את המקוה כל זמן שלא החמיץ: ואי הא דשמואל מיירי בתמד שהחמיץ היאך אומר שפוסל את המקוה. ובפי׳ שנינו שם התמד שהחמיץ אינו פוסל את המקוה ואדפרכינן ליה פשיטא נפרוך ליה מההיא מתני׳ שאינם פוסלין: ומתוך הדחק יש לי לומר דלעולם בשהחמיץ והא דקתני שאינו פוסל את המקוה היינו לצורך שיהא פסול התמד היין והמים שבו ביחד בג׳ לוגין כשם שאינו אומר בתמד שלא החמיץ שכולו חשוב כמים ופסול בג׳ לוגין אבל תמד שיש בו לוגין מים אפי׳ כשהחמיץ פוסל את המקוה במים שבו והיינו חדושא דאשמעינן שמואל ואנן פרכי׳ פשיטא שפוסלין ג״כ בשלשת לוגין דלא גרעי מאיצבע שפוסלין גם כן בשלשת לוגין על ידי המים שבו. ופרקינן דמהתם לא הוה שמעי׳ לה דשאני התם דמיא דצבעא מיקרי ועדיין שם מים עליה׳ תה שאין כן בזה דשכרא איקרי והוא ס״ד שלעולם אינו פוסל אלא בשינוי מראה. וא״ת ומאי שנא תמד שהחמיץ מיין מזוג שאינו פוסל אלא בשינוי מראה ואפי׳ יש בו לובן מים שאינו פוסל אלא בשינוי מראה ואפי׳ יש בו ג׳ לוגין מים או יותר כדאמרינן התם דחמרא מזיגה קרו ליה: י״ל דהתם איכא תרתי למעליות׳ כי היה עיקרו יין והשתא נמי מיקרי חמרא מזיגה מה שאין כן בשכר דאע״ג דמיקרי שכרא אין עיקרו אלא מים. תרין רבעי שכרא. פיר׳ תרין רבעי דקבא שהם שני לוגין כי הקב ד׳ לוגין וכדפרש״י ז״ל:

10 כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. פירש רש״י ז״ל דהא רביעית היינו לוג שהוא רביעית הקב והכי קאמר צריך שיהא בו רביעית הלוג של יין כי כשימזגנו כמזגא דרבא יעמוד על לוג וקתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית רביעית הקב דהיינו לוג אלמא לעניין הוצאת שבת היין הוא ברביעית הלוג ושאר כל המשקין ברביעית רביעית הקב דהיינו לוג אלמא לעניין הוצאת שבת היין הוא ברביעית הלוג ושאר כל משקין בלוג והוה יין חד מארבע דשאר משקין. הכא נמי לענין עירוב כיון ששיערו ביין שתי רביעית של לוג כדאיתא לעיל צריך בשאר משקין שני לוגין של מים. ואין פירוש זה נכון דהא ודאי שיעור כוס של ברכת המזון בין חי בין מזוג אינו אלא רביעית הלוג דהיינו ביצה ומחצה כדמוכח מד׳ כוסות של פסח שהאחד מהם הוי כוס של ברכת המזון ושיעורו אצבעים על אצבעים והוא ביצה ומחצה ועוד דהא דתנן ושאר כל המשקין ברביעית היינו רביעית הלוג כדמוכח במסכת נזיר דמני ליה בעשר רביעית ואותם רביעיות הם רביעית הלוג דהא מני התם רביעית דם המטמא באהל והוא ביצה ומחצה שאם יקרש יעמוד בכזית הלכך הכי קאמר צריך שיהא בו רובע של רביעית הלוג כי כשימזגנו יעמוד על רביעית הלוג ושאר כל המשקין ברביעית הלוג ואנן לדוגמא בעלמא מייתינן ראיה כי היכי דלענין הוצאת שבת היין הוא אחד מארבע בשאר משקין דהוא הדין לעניין עירוב וכיון דיין הוא לעירוב שני רביעית של לוג צריך לשאר משקין שני לוגין וזה ברור. דאכיל מיניה מידי דלא קפיץ עליה זבינא כו׳ פי׳ דאע״ג דגרוגרו׳ עדיפא טפי טפי קפצי זביני לתמרי דלא שכיחי כולי האי:

11 בשר חי. יש שפירשו בשר חי ממש וכגון שהוא מלוח שאינו נאכל מחמת מלחו דאי לא אין דרך לסעוד בו. וכן פירשו בירושלמי. ובשר צלי היינו צלי ולא צלי והיינו טבהקי. דאלו צלי ממש דכולי עלמא כדי לאכול בו. ויש שפירשו בשר חי צלי ולא צלי כדאמרינן התם גבי בן סורר ומורה בשר חי בשיל ולא בשיל וצלי צלי גמור. ופירוש טבהקי חתיכות של צלי:

12 ופרסאי הוו רובא לעלמא. פירוש שנשען עליהם לכל העולם והתניא בגדי עניים לעניים ובגדי עשירים לעשירים פירוש דבגדי עניים מטמאין משלש על שלש ושל עשירים בשלשה על שלשה אבל בגדי עשירים לעניים פירוש שאפילו יש ברשות עניים סמרטוטי בגדי עשירים אין משערין להם אלא בבגדי עניים בשלש והוא הדין לבגדי עניים ברשות עשירים שיעורים טפח ונקטי׳ הכא אבל בגדי עניים לעשירים לא מפני שני דברים. הא׳ כי אנו שיערנו לרב יוסף בפרסאי ושיעורן יותר גדול משל שאר בני אדם שלופתין בו סבירא לן שאין לנו לתפוס שיעור גדול דפרסאי לעלמא כי היכי דלא הדרי׳ לעניין טומאה שיעור גדול של עשירים לגבי עניים אלא כל חד וחד בשיעוריה דיינינן ליה. ועוד דהתם העשירים הם מרובין כדבעינן למימר ואפ״ה אין העניי׳ המועטין נגררין אחריהן והיאך נגרור כל העולם אחרי הפרסיים שהן מועטין: