ריטב"א על עירובין פ״ב

1 גופא א״ר יהושע כולי ומסתבר׳ דבהאי פלוגת׳ הלכת׳ כר׳ יוחנן אפי׳ לדברי ר״ת ז״ל שכתב במס׳ מגל׳ ובכמ׳ מקומו׳ דר׳ יוחנן ור׳ יהושע ב״ל הלכ׳ כר׳ יהושע ב״ל שאני הכא דשמואל ורב חסדא קיימי כר׳ יוחנן וה״ל ר׳ יהושע ב״ל יחיד לגבי רבי׳ ולענין פלוגת׳ דר׳ יהודה ורבנן הלכה כר׳ יהודה חדא דהלכה כדברי המקל בעירוב ועוד דהלכה כר׳ יהודה בעירובין הילכך קי״ל דאפילו בחצר של שני מבואות אין צריך להודיע דהא קי״ל כר״ש בחצר שבין שתי מבואות שאם ערבה עם שתיהן. וכיון דכן אף בזה זכות הוא לו ומערבין שלא מדעתו כשם שמערבן בחצר שבמבוי א׳ לר׳ יהודה וכדכתיבנ׳ לעיל וכן הסכימו בתוספת לענין פסק משנתנו אלא שהם פוסקים במחלוקת ר׳ יהושע ב״ל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יהושע ב״ל דאפי׳ בד״א אינו אלא לפר׳ ונפקא מינה לענין מילי דעלמ׳. והתנן אלו הן הפסולין וכו׳ פירשתי במס׳ סוכה בס״ד. והלכתא דכל שיש לו אומנות אחרת כשר הוא לעדות דבכה״ג לאו אסמכתא כיון שהוא תולה בדעת אחרי׳ וכדכתיב׳ התם בס״ד:

2 פרק שמיני כיצד משתתפין כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבי׳ פי׳ בין של אוכל בין של משק׳ כדברירנ׳ בפ״ג. ואומר הרי זו לכל בני עירי. וקי״ל לעיל בפרק חלון דצריך לזכו׳ לכל מי שילך לבית האבל או לבי׳ המשתה פי׳ שהוא דבר מצוה דקסבר שאין מערבין אלא לדבר מצוה כדאית׳ בש״ס והקדים אבל לבית המשתה משו׳ דכתיב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה: והא דאמרינן במכלתין לעיל אם באו עובדי כוכבים ומזלות למזרח עירובי למזרח מיירי שהולך שם לדבר מצוה לפקח על עסקי רבים או יחיד או כגון דאתי בהדיהו מותיב פרקי או מקריאת שמע או שום חכם שאין מערבין משתחשך פי׳ ואפילו בבין השמשות כדאית׳ בפרק במה מדליקין וכדאיתא וכדפריש׳ סתם ובשלטי פרק הדר לדעת ר״י ז״ל:

3 אמר רב יוסף וכו׳ פי׳ והא מדרבנן דאלו בדאורייתא לא שאני לן תדע דר׳ נחמן דאית ליה תחומין דחשיב ליה מקומו והרי הוא כעירו ככל שבעירו אפילו לדבר הרשות יכול לילך ולצאת אלא ודאי מדרבנן היא דאמור הכי משום כבוד שבת כנ״ל.

4 מאי קמ״ל תנינא הו׳ ולא אמרינן מאן דפליג עלה וההוא פלוגתא דרבנן ור׳ יהודה במערבין בבית הקברות שהוא בפרק בכל מערבין הא אסיקנא התם אליבא דרב יוסף דלכ״ע אין מערבין אלא לדבר מצוה ואפילו הוו פליגי בהא כדס״ד התם מעיקר׳ הלכה כסתם מתני׳ דהכא וא״כ מאי קמ״ל: מהו דתימא כו׳ פי׳ שאין דרכן של רוב בני אדם לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה אבל ה״ה דשרי לדבר הרשות קמ״ל וכן הלכה:

5 כל שקבל עליו מבעוד יום מותר ושלא קבל עליו אסור ש״מ דאין ברירה. פי׳ דס״ד דה״ק שאע״פ ששמע חבירו שזה עירוב לכל מי שירצה אם לא קבל עליו אלא משתחשך לא קנה עירוב דאמרינן דילמא לא הוה ניחא ליה מבע״י אלמא אין ברירה אפי׳ בדרבנן דאי ס״ד יש ברירה נימ׳ מדהשת׳ ניח׳ ליה מבע״י נמי הוה ניחא ליה וקנה עירוב ומהדרינן דלעולם אימ׳ לך יש ברירה והודיעוהו פירש דבהא דקתני קבל עליו לא סוף דבר קבל עליו ממש אלא אפילו הודיעיהו מבעוד יום בהכי סגי ואע״פ שקבל משתחשך דאמרינן יש ברירה ומיהו על כרחך בעינן הודעה מבעוד יום לפי שאין מערבין ערובי תחומין אלא לדעת ולגבי מאי דלא ידע מבעוד יום ליכא למימ׳ ברירה עד שיהא הערוב לדעת מבעוד יום וזה ברור כן פרש״י ז״ל והוא הנכון וכן הלכה דהא קי״ל במס׳ י״ט דבדרבנן יש ברירה ועירובי תחומין דרבנן היא. והראב״ד ז״ל פי׳ בענין אחר דאנן הוה ס״ד דכי קתני כל שקבל עליו מבעוד יום אמערב קאי שאם לא קבל לזה מבע״י אפילו אע״פ שאמר סתם הריני מערב לכל מי שירצה אין עירוב קונה לזה דלא אמרי׳ הוברר הדבר שכיון לערב על זה ומהדרי׳ דלא קאי אלא על מי שערבו עליו דבעינן שיודיעוהו מבעוד יום וקבל עליו כדי שיהא ערוב לדעת ואם לא הודיעוהו וקבל עליו מבע״י הוי ערוב שלא לדעת ואין חבין לאדם שלא בפניו דעירובי תחומין חוב הוא ופרש״י ז״ל יותר נכון:

6 אמר רב אסי ה״ג ר״ל אמר כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא. פירש שאינו קורא כן ואפילו פעם אחת ואז חשוב שאינו צריך לאמו. ופרכינן אימא גדול נמי הכי קרי פירש שאפילו הבן הגדול קורא פעם אחת אימא כשנעור משנתו והיאך יהא זה ראיה לדון בקטן שאין צריך לאמו כל מי שאינו קורא אימא אלא כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא פירש דקטן הצריך לאמו כל שניער משנתו קורא הרבה פעמים אימא אימא עד שיהא באה לפניו. וכמה כלומר כמה חשוב שאינו צריך לאמו כבר ארבע וכבר חמש כלומר לכל חד וחד כפום חורפיה. מ״מ כל שהוא בן חמש אינו צריך לאמו כלל והיכי אמר רב אסי דקטן בן שש יוצא בעירוב אמו ואנן בעינן קטן הצריך לאמו. א״ר יהושע בריה דרב אידי הב״ע כגון שעירב עליו אביו לצפון ואימיה לדרום כלומר דלעולם אינו יוצא בעירוב אמו מן הסתם בשלא ערבה עליו בפי׳ אלא כל שהוא פחו׳ מבן ד׳ או מבן ה׳ והא דרב אסי בשערב׳ עליו בפי׳ והא קמ״ל דאע״ג דערב עליו אביו לרוח אחרת אינו נגרר כל שהוא בן שש שנים אלא אחר אמו דבצוותא דאמה ניחא ליה טפי ומשם ואילך נגרר אחר אביו:

7 מתיבי. פי׳ דלא מצינן לאוקמה להא בשערב עליו אביו ג״כ דהא בהא קתני עד בן שש כלומר מיום לידתו עד בן שש ואלו בן ד׳ לא בעי זכוי ופעמים אינו צריך וכו׳. וא״ת והא לקמן דתרוצ׳ דמיירי דליתיה לאבוי במתא ומשם ואילך עד בן שש בדליתיה לאבוה במתא דוקא. י״ל דהא לא חשיב לצדדין כיון שלא חלקנו בגופו של עירוב דבכלהו שש שנים מיירי בשלא זיכתה עליו. כן פי׳ בתוספות.

8 לימא תהוי דרב אסי. פירש דהוה משמע ליה דעד ולא עד בכלל קאמר מכיון שסתם דבריו דתפסת מרובה לא תפסת ופרכינן דעד ועד בכלל הוא. ואמרינן ליהוי תיובתיה דר׳ ינאי: ות״ל פי׳ דהכא ודאי כיון שיוצא בעירוב אמו היינו משום דחשיב צריך לאמו עד בן שש הילכך אפילו תימא עד ולא עד בכלל קשי׳ להו דאמרין דבן ד׳ ובן ה׳ אינו צריך לאמו ופרקינן דלא קשיא דההיא דמס׳ סוכה בשישנו לאביו במתא דהכין סתמא דמילתא דאם לא כן מי הוא שחייב לחנכו בסוכה הילכך מבן ד׳ ומבן ה׳ חשוב שאינו צריך לאמו והא דגבי ערוב מיירי בליתיה לאבוה במתא והכין סתמא דמילתא כיון שהאם היא המערבת וכיון דכן נגרר אחר אמו עד בן ה׳ ועד בכלל ויוצא בערובה אע״פ שלא זיכה לו והא דלא מתרצי׳ הכי אליבא דרב יהושע פרש״י ז״ל דאם איתא דרב יהושע אית ליה האי סברא הכי הוה משני לה לדרב אסי בדליתיה לאבו׳ במתא אע״פ שלא זיכה לו ולא הוה דחיק נפשיה לתרוצה בשערב׳ עליו לצפון וערב עליו אביו לדרום:

9 ת״ר. פי׳ מערב אדם בשביל בנו ובתו הקטנים ושלא מדעתם וקאמר אפי׳ מיחו בפירש או שערבו לעצמן שהוא כמחוי דאלו בשלא מיחו ולא ערבו לעצמן אפילו באידך דסיפא נמי וכדאסקי׳ להדיא בשמעתין ומיהו אפי׳ בעבדו ושפחתו הכנעני׳ דדוקא בשערב עליהם בפירש ואע״ג דקי״ל שהבהמה והכלים כרגלי הבעלים שאני הני דשייכי במצות וקטנים וגדולים האמורים כאן קטנים ממש וגדולים ממש ואפילו לדברי ר״ת ז״ל שכתב גבי זכוי לעיל בפרק חלון סתם הוא דכל שמזכה לאחרים ע״י בנו הסמוך לשלחנו אפילו הגדול נרא׳ כאלו לא יצא העירוב מרשותו אבל לענין שיהא מערב על בן הגדול בעל כרחו אין לומר כן ואע״פ שהוא סמוך על שלחנו כיון שהוא גדול ובר מצוה וכן דעת כל רבותינו.

10 אמר רבה אשם וכל דכוותה. פירש וסיפא לא אתא לאשמעי׳ אלא דכל שערבו לעצמן חשוב שלא מדעתן אע״פ שלא מיחו שאין לך מיחוי גדול מזה.

11 מתני׳ כמה הוא כולי לכ״א ואחד. פי׳ בין מרובין בין מועטין מזונו לחול כולי והא מתני׳ איתא במס׳ כלים דתנן ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא חפניו קטרת מלא קמצו מנחות מלא לגמיו ליום הכפורי׳ ומזון שתי סעודות לעירוב מזונו לחול ולא לשבת דברי ר׳ מאיר כו׳ ובפרקין בכל מערבין מייתי׳ לה למשנת כלים ואוקימנא דלהקל אמר כן לענין חולה או זקן שמשערין בו לפי מה שהוא אבל רעבתן דינו כשא׳ כל אדם ועל רעבתן ושאר כל הדם שאלו לקמן בש״ס אליבא דר׳ מאיר ור׳ יהודה כמה מזון שתי סעודו׳ ומיהו כי קתני פלוגת׳ דמזונו לחול ולא לשבת דבין רבי מאיר ור׳ יהודה אכלהו קאי ואפילו לחולה או זקן דקתני רישא הכל לפי מה שהוא אדם דבדידהו נמי שייך לפלוגי בין חול לשבת וזה ברור ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר ככר בפונדיון ואמר בש״ס מהם מחצה לחנוני ה״ל ככר זה רובע הקב דהיינו לוג שהוא ששה ביצי׳ ר״ש כולי פירש שיש בככר לוג ושליש דהוו ליה שמנה ביצים חציה פירש חצי הככר דר׳ יוחנן או דר״ש לבית המנוגע וזו היא אכילת פרס המוזכרת בכל מקום כלומר חצי ככר ולר׳ יוחנן ס״ל אכילת פרס שלשה ביצים ולר״ש ד׳ ביצים וחצי חצייה לפסול את הגויה פירש שאם אכל אוכלין טמאין נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטביל או מדאורייתא או מדרבנן וכדאיתא במסכת חגיגה והשיעור הזה הוא לר׳ יוחנן בן ברוקה מחצה ומחצה לר׳ שמעון שני ביצים ומסתברא דהלכתא כר׳ יוחנן בן ברוקה דרב פפא ב״ג קרי ליה בלשון חכמי׳ למימרא דהלכתא כוותיה וכבר הארכתי בזה במקום אחר.

12 גמרא וכמה מזון כולי. פי׳ לר׳ מאיר ור׳ יהודה. דאלו לר׳ יוחנן ור״ש מפורש הוא במשנתנו אלא אמר רב חסדא כולי פירש לאו דסתרי׳ לאידך דרב חסדא ולומר דלא אמר רב חסדא אלא כך דא״כ היכי מקשי׳ ומתרצי׳ בסמוך מדרב חסדא אלא ודאי ה״ק דמתני׳ לא אתיא אנא כאידך מימרא דרב חסדא ואתיא מתני׳ באתרא דלא יהיב ציבי לחנוני שהוא משתכר חציה תנא כולי פירש דהוי שמינית הככר לטמא טומאת אוכלין פרש״י ז״ל דלר׳ יוחנן הוי ביצה חסר רביע ולר״ש ביצה שלימה משמע דס״ל דהא נמי בפלוגתא דר׳ יוחנן ור״ש וכדאוקי׳ לקמן פלוגתא בינייהו בחצי חצייה של פסול גויה ואינו מחוור דסוגיין בכלה תלמודא דביצה לטמא טומאת אהלים אוכלין ולא אתיא דלא כר׳ יוחנן בן ברוקה אלא ודאי דהא לענין טומאת אוכלין אתיא לר׳ יוחנן בן ברוקה היא שהוא מודה דשמינית הככר לחם לטומאת אוכלין. וכן פירש בתוספות משום דלא שוו שיעורייהו אהדדי פי׳ שאין שיעור טומאת אוכלין חצי חצי חצייה בצמצום וכדמפרש ואזיל דאלו פסול גויה לר״ש הוא או שיעור שתי ביצים שוחקות לר׳ יוסי וא״כ הוה לן למימר לטומאת אוכלין פלגא דהאי ונימא שהוא ביצה חסר קימעא או ביצה שוחקת ואלו אנן לא תנינן הכי אלא ביצה חסר קליפה לרבנן והרי היא חסרה מקימעא או ביצה וקליפה לר׳ דוסא דהיינו ביצה מצומצמת לא חסרה כלום אלא שוחקת גרש״י ז״ל וכמה ועוד א׳ מעשרים בביצה וכן הגרסא בנוסחאות מדיוקות ופירושו אחד מעשרים לכל ביצה וביצה דהוה ליה לשתי הביצים אחד מעשרה ויש שהיו גורסין כמה ועוד אחד מארבעים בביצה שהיו מפרשין אותה גירסא אחד מארבעים בביצה לשתי הביצים דה״ל אחד משמונים בביצה הוצרכו לפרש כן משום סוגיא דלקמן וכבר דחאה רש״י ז״ל וכדבעי׳ למימר קמן בסמוך בס״ד: