ריטב"א על עירובין ע״ה

1 והשתא דאמ׳ רב אפי׳ חצר. פי׳ והת׳ לית׳ למייתי עלה מהאי טעמ׳ היינו טעמיה דרב דקסבר אסור לעשו׳ יחיד במקום עובדי כובבים ומזלות כלומר אסו׳ לעשו׳ יחיד כמקו׳ עובדי כוכבים ומזלות לעשו׳ שידור ישראל במקו׳ עובדי כוכבים ומזלות כדי שלא ילמד ממעשיו לפי׳ אסור לשכנו זה לערב עמו כדי שלא ימשמש עמו במבוי או בחצר שאין מערבין עמהם ויירא מן העובדי כוכבים ומזלות ויצא כדי שלא יהרגנו. ולפום האי טעמא הא דקתני שאין מערבין אותו דרך חלונות להתירו דרך פתחים למבוי אפילו בלא התר הוצאה דרך פתחים למבוי אלא לערב החצרות לבדם הוא אסור אלא דנקט הכי לאשמועינן אגב אורחיה שאלמלא הטעם הזה היה מותר לערבן אפילו להתיר להוציא כליו דרך פתחים למבוי ואע״פ שאינם פתוחים למבוי ממש דדירת עובדי כוכבים שמה דירה ואפשר דנקט חלונות מטעמא דכתיבנא לעיל דההוא טעמא נמי אתא לאשמעינן הכא ולהכי נמי נקט להתירו דרך פתחי׳ למבוי ור״י ז״ל פי׳ דלהכי נקט חלונו׳ שאז אסו׳ לעשות יחיד במקום עובדי כוכבים ומזלות כי כיון שאינו אלא חלון אם לא יערב עמו יברח משם ולא ידור עם העובדי כוכבים ומזלות אבל אם היה פתח ביניהם מותר לערב דרך פתח שאפילו בלא ערוב אינו חשוב בעצמו שהוא יחידי ולא יברח כי הוא בטוח בישראל חברו זה דעובדי כוכבים ומזלות מרתת להזיקו ואמר השתא נפיק ואתי וחזי ליה וכן נראה עיקר ולפי זה אנו למדים שאם יש שם בחצר או במבוי שני ישראלים בשני בתים אע״פ שיש שם עובדי כוכבים ומזלות מותר לערב עמו דרך חלונות דהא ליכא ישראל יחיד במקום עובדי כוכבים ומזלות ומיהו אפילו יש אנשים הרבה בבית אחד לעולם חשיבי דהוי יחיד במקום עובדי כוכבים ומזלות. דהא ודאי לא מיירי רב בישראל שדר יחיד בלי אשה ובנים אלא ודאי כיון שכלם דרין כאחת בחבורה אחת כיחיד דיינינן להו שמא ייראנו שם יחידים לפעמים אבל בשני בעלי בתים לא חשו לזה ולא חשיב יחידי דכל שיש בעל הבית אחר לא מרתת לדור עמו וכן דעת מורי ז״ל וכן כתב הראב״ד ז״ל היינו דשמעינן ליה לר׳ טבלא דאמר עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני פי׳ חד בחצר וחד במבוי ולא הוה ידענ׳ אמאי נקט תרתי אבל השתא ידענא דאצטריך למקטינהו תרוייהו. ויש שפי׳ עובדי כוכבים ומזלות עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני אחד מבוי שצדו אחד עובדי כוכבים ומזלות ואחר שאסור לעשות יחידי במקום עובדי כוכבים ומזלות. ורש״י ז״ל כתב שם הפירושים. ויש מקשים על הפי׳ האחרון ומנא ידעי׳ דמשום האי הוא דקאמר עובדי כוכבים ומזלות זימנא אחרי דילמא שהעובדי כוכבים ומזלות השני היינו דדירת עובדי כוכבים לא שמה דירה ולכיי מה שפירשנו ל״ק דאיהו בהדיא שמע מבוי שצדו אתד עובדי כוכבים ומזלות ואסור לעשות יחיד שלא במקום עובדי כוכבים ומזלות׳ אלא שלא היה יודע למה טרח להאריך לומר טעם זו דהא פשיטא דליכא טעמא אחרינא אבל השתא ידעי׳ שהוצרך לומר כן לאפוקי שאין הטעם משום בתים וחצרות כנ״ל וגם דוחק הוא לפרש דהא קאמר דשמע עובדי כוכבים ומזלות עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני שלא שמע אלא עובדי כוכבים ומזלות א׳ בלחוד וכדמשמע לכאורה מפשוטו של לשונו של רש״י ז״ל דמשום דשמע דאמר עובדי כוכבים ומזלות עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני מ״ל דבהא איירי דילמא במילתא אחריני איירי אבל חכמים אמרו כן: הקשו בתוספו׳ מ״ל לרב דימי א״ר ינאי הא מילתא דהא רבנן לא איירי במתני׳ אלא ברגל המותרת ועלה אפליגו עליה דר׳ עקיבא ולקמן נמי דאסיקנא דג׳ מחלוקות בדבר מנלן זה הדעת השלישי לרבנן דסברי אף רגל האסורה אינה אוסרת מסתיין דנימא כי שתי מחלוקות בדבר ר׳ עקיבא אף רגל המותרת אוסרת דסברי רגל המותרת אינה אוסרת רגל האסורה אוסרת ותירצו דלישנא דמתני׳ אכרחן לומר כן מדקתני וחכמים אומרים אין דריס׳ רגל אוסרת דס״ל למתני וחכמים אומרים אינה אוסרת אלא ודאי ה״ק אין דריסת הרגל אוסר׳ כלל ואפי׳ כשהיא אסורה והיינו דאכרחיה לרב דימי ואכרחן לדידן נמי לומר ג׳ מחלוקות בדבר ר׳ עקיבא דאסר אף ברגל המותרת ורבנן דפליגי עליה במתני׳ ושרו אף ברגל האסורה ותנא בתרא דקתני שכח א׳ מבני חצר עד סיפא דס״ל דרגל המותר׳ אינה אוסר׳ ורגל האסורה אוסרת לא זו אף זו קתני תמיה׳ מילתא דה״ל למימר זו ואצ״ל זו קתני דהא ברישא אסור ברגל המותרת דקתני ערבה הפנימית ואעפ״כ החיצונה אסורה והשתא נמי בהאי בבא קתני שהרגל האסורה אוסר׳ וכה״ג זו ואצ״ל זו היא וי״ל דלא דקאי נמי אסיפא דמתני׳ קיימי׳ דקתני ערבה זו לעצמה וזו לעצמה דאסר רבי עקיבא ברגל המותרת וההיא עבדי׳ בתרייתא ולגבי ההיא הוא דאמרי׳ לא זו אף זו קתני וכן פרש״י ז״ל ובדין הוא דהל״ל זו ואצ״ל זו דהא רישא ר״ע היא על כרחין אלא דלא דייק׳ ונקטי׳ לא זו אף זו דמרגלא בפומין טפי:

2 שעשתה רקה והיה נר׳ לכאורה דלר׳ עקיבא לא מהני רקה אלא לרגל המותרת במקומה דאי לא אמאי נקטה בשערבה הפנימית לינקט אפי׳ בשלא ערבה ועוד דכיון דסיפא בשעשתה רקה קמייתא נמי בשעשתה רקה וקתני חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות אבל א״א לומר כן דכיון דרקה משום סליק הוא דנסתלקו מכאן אפי׳ ברגל האסור נמי אלא ודאי קמייתא בדלא ערבה רקה והא דנקט הא בשערבה לא שמעי׳ דכי לא עשתה רקה אוסרת אע״ג דערבה והויא רגל המותרת במקומה ולהוציא מדברי חכמים החולקים עליו בבבא זו וכן פי׳ בתו׳.

3 ג׳ מחלוקות בדבר כו׳. וקי״ל כמ״ד רגל המותרת אינה אוסרת רגל האסורה אוסרות דסוגיין דכל׳ מכלתין כוותיה והכי אסקה שמואל לקמן לעולם מותרין עד שיהו שני׳ בפנימית וא׳ בחיצונה וש״מ דרגל האסור׳ אוסרות רגל המותרת אינה אוסרת וכן פסקו הראב״ד והר״ז ז״ל אבל הגאונים ז״ל פוסקין כרבנן דאפי׳ רגל האסורה אינה אוסרת.

4 תניא נמי הכי כו׳. עד כאן לא קאמר רבי עקיבא התם כו׳ פרש״י ז״ל עד כאן לא קאמר רבי עקיבא אלא בשתי חצרות זו לפנים מזו דאסרין אהדדי ע״י הרגל עירוב וכי אמרי אלא בשתי חצרות זו בצד זו ופתח ביניהן ולא ערבו והפי׳ הזה נכון הולך לפי שטת רבא דקאמר לעיל בפרקין אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין ולדבריו לא אמרו בברייתא זו דמבטלין אלא בסיפא דאמר רבי עקיבא שתיהן אסורות כלומר אסורות עד שתבטל החיצונה לפנימית דלא אסרה לפנימית אלא ע״י הרגל עירוב ופנימית אחדא דשא ומשתמשין וכדאי׳ לעיל ובהא הוא דאיפש׳ בבטול אבל פנימית לחיצונה דאסרה בדריסת הרגל לא מבטל שאין ביטול מחצר לחצר ולפי שטה זו יפה פי׳ רבי׳ ז״ל שלא אמר רבי עקיבא אלא בשתי חצרות דלא אסרן אהדדי אפילו ע״י הרגל עירוב לא אמר וכ״ש שלא אמר כן בשתי חצרות דאסרן ע״י דריסת הרגל כגון פנימי׳ לחיצונה אבל הסוגיא הזאת דאביי היא ואליבא דידיה הוא דשקלי׳ וטרי׳ השתא ולאביי כל מאי דתני במתנייתא אסורו׳ סגי להו ביטול אפי׳ אליבא דשמואל דבכל שתי חצרות זו לפנים מזו מודה שמואל דמבטלא ומהני לה ביטול כל היכא דערובה וא״כ לפי שטתו יכולנו לפרש בכאן עד כאן לא קאמר רבי עקיבא אלא בשתי חצרות זו דאסרן אהדדי הן ע״י דריסת רגל הן ע״י הרגל העירוב אבל שתי חצרות זו לפנים מזו דלא ערבו ולא אסרן אהדדי כלל לא וכן פי׳ בתוספות ומיהו עדיין אפשר לומר דאפילו לפי שטתו של אביי נפרש כמו שפרש״י ז״ל דאע״ג דלאביי הכי נמי דלשמואל מבטלא פנימית לחיצונה כיון דהשתא דר׳ עקיבא ורבנן שקלי׳ וטרי׳ ופלוגתייהו אינו אלא בביטול חיצונה לפנימית שאוסרן ע״י הרגל עירוב נקטי׳ מאי דאמר ר״ע בהא כנ״ל.

5 ורבי יוחנן אמר אנא דאמרי. פרש״י ז״ל מי אוסרה חצר על חברתה בפתח שביניהן בלא עירוב דאי אמרת להוי עוות עכ״ל ולפי פשוטו כן מוכיח לשון הש״ס כפירושו ומיהו קשה דמשמע מהכא דלא אמרי׳ מבטלין מחצר לחצר אלא בשתי חצרות זו בצד זו ופתח אח׳ ביניהן ולא ערבו אבל לא בשתי חצרות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי וזה אינו אפילו לשטתו של רבא שלא מצינו שחלק הוא לרבי יוחנן בזה וכ״ש לאביי דאמר דאפילו לשמואל מבטלין שתי חצרות זו לפנים מזו והכא ה״פ אבל הכא מי אסרה עליה שיהא האיסור בא מחמת הביטול דאלו במשנתינו אם אתה אומר שאין מבטלין אינה אוסרת על הפנימית דפנימית אחדא דשא ומשתמשא ואמר לה לתקוני שדרתיך עמי ולא לעוותי וכסברא דרבנן אלא שר״ע קאמר דכיון דערובה מרגילה ואפשר בביטול תיבטל נמצא שהעובדי כוכבים ומזלות איסורה על הפנימית הוא מפני שאתה מצריכה ביטול אבל בעלמא אין הביטול גורם האיסור דאלו בשתי חצרות זו לפנים מזו והרי הפנימית מדינא אוסרת על החיצונה מפני דריסת סרגל ואם לא תבטל כ״ש שתהא החיצונה אסורה ובשתי חצרות זו בצד זו אס ערבו הרי הן מוסרות זו על זו מן הדין אם שכח אחד מהם ולא עירב ואם לא ערבו בין שתבטל ובין שלא תבטל אינם אוסרות זו על זו וזה ברור וכן פיר׳ בתוספות ואף פרש״י ז״ל יש להלום לשטה זו ולאו דוקא נקט חצרות שפתח אחד ביניהן אלא חדא מינייהו נקט והיינו דאמר מר״ן ז״ל דהכא ליכא למומר דאי אמרת תבטל להוי עוות וזה עולה למה שפירשנו. פרש״י ז״ל וכן בתוספו׳ אמר רב יוסף תני ר׳ אם היו ג׳ אוסרין זה על זה. ופי׳ הוא ז״ל אם היו ג׳ בשתי החצרות אוסרין הפנימיי׳ על החיצונה ולא מבעיא בשהשנים בפנימי׳ שאוסרין זה על זה וה״ל רגל האוסרת במקומה שאוסרת שלא במקומה אלא אפילו אחד בפנימית ושתים בחיצונה שהפנימי מותר במקומה אפ״ה אוסר על החיצונ׳ ואפילו להאי תנא דס״ל דרגל המותר׳ אינה אוסרת מ״ט גזירה שנים בחיצונה אטו שנים בפנימית. ושמואל א״א ולא גזרי׳. ולעולם מותרין עד שיהו שנים בפנימית שהוא רגל האסורה במקומה א״ר אלעא עובדי כוכבי׳ ומזלות הרי הוא כרבים כלומר שאם היה עובדי כוכבי׳ ומזלות דר בפנימית אפי׳ יחיד ושני ישראלים בחיצונה הרי הוא אוסר עליהם כדי שישכרו ממנו דחשבינן ליה כאלו דר עמה בחיצונ׳ כיון שדריסת רגלו עליהם. אבל כשאין שני ישראלי׳ בחיצונה אינו אוסר עליה׳ דקי״ל כר׳ אליעזר בן יעקב דאמר דבעי׳ שני ישראלי׳ אוסרין זה על זה. והא דר׳ אלעא בשטת שמואל היא דאמר דישראל א׳ בפנימית ושנים בחיצונה אינו אוסר עובדי כוכבי׳ ומזלות יחיד אוסר כדי שלא ידור עמו וילמדנו ממעשיו. דאילו לרב יוסף מאי אירי׳ עובדי כוכבי׳ ומזלות בפנימי׳ אפי׳ ישראל נמי כיון שיש שנים בחיצונה וכיון דכן שמעי׳ מינה דהלכת׳ כשמואל זו היא שטתו של רש״י ז״ל ורבותינו בעלי התוספו׳ ז״ל. ויש שסוברין לדקדק מכאן דלית׳ לההוא עובדא דאמרי׳ בפרקין גבי ישראל עובדי כוכבי׳ ומזלות בפנימית ואחר בחיצונ׳ ובעיא דישראל ועובדי כוכבי׳ ומזלות בחיצונה דישראל בפנימית ואסרו התם ר׳ חייא דהא הכא אין העובדי כוכבי׳ ומזלות אוסר אלא בשיש שני ישראלים אוסרין זה על זה וי״ל שזו אינה ראיה כלל דלעול׳ אימא לך דה״ה להנהו דהתם כיון דאיכא טעמא דדייר התם ישראל עם העובדי כוכבים ומזלות משום דעובדי כוכבי׳ ומזלות מרתת דאוסרין זה על זה לאו דוקא והא דנקטה הכא ר׳ אלעא בשיש שני ישראלים בחיצונה משום דרבותא דההיא דלעיל דשרי שמואל בישראל אחת בפנימית ושנים בחיצונה נקטה ולעולם לאשמעי׳ דכה״ג עובדי כוכבים ומזלות הרי הוא כרבים דאע״ג שאין ישראל דר עמו בחצר כאחת כדי שילמוד ממעשיו. אפ״ה אסור אבל לעולם אימא לך דה״ה בהנהו התם ויש ספרים שגורסין כאן אמר רב יוסף אס היו ג׳ אוסרין ויש שגורסין אם היו ג׳ אסורות כלומר אסורות החצרות ואף לפרש״י ז״ל יש לפרש כן ואסורות דקתני לאו דוקא אלא לומר שהחיצונ׳ אסורה ור״ח והר״ף ז״ל פי׳ בע״א כמו שהיו באלנות ואינו נכון.

6 מ״ש ישראל דלא וכו׳ פי׳ דאי ידע מאן דחזו להו לישראל אחד בפנימית אינו אוסר כיון דהוי רגל המותרת במקומה ניחא ואי לא ידע יאמר דעירוב עירוב כלהו עובדי כוכבי׳ ומזלות נמי כולי כלומר אי דידע הרואה שאין העובדי כוכבי׳ ומזלות ראוי לאסור כיון שאינו דר עמהם בתצר ולא ילמדו ממעשיו ידע ואי לא ידע אלא שהוא סבור שאף זו היה לו לאסור מ״מ הרי הוא אומר מגר אגריה מיניה ופרקי׳ דסתם עובדי כוכבי׳ ומזלות דמגר מבעיא בעי ומפרסם הדבר. במאי קמפלגי כו׳ פרש״י ז״ל דדוקא בהאי שהוא בית עשוי לדיר׳ אבל בבית שער בעלמ׳ שאינו עשוי לדירה דכ״ע אינו אוסר ואע״פ שדרין שם וכדתניא לעיל בבית שער אכסדרה ומפרסת אינו אוסר וסתם בית שער דיחיד הוא מעתה הא דאמר רב יהודה אמר רב בפ׳ כיצד משתתפין חוץ מבי׳ שער דיחיד דאלמא בית שער דיחיד אינו אוסר אפי׳ כר׳ יוחנן היא ולאו משום דס״ל כשמואל דדעת רבים. הילכך אפי׳ תימא דכי פליג ר׳ יוחנן על רב ושמואל תרוייהו אין הלכ׳ כר׳ יוחנן כמו שסובר הראב״ד ז״ל הלכה כר׳ יוחנן דלא קאי רב עם שמואל וכ״ש לדעת הגאונים ז״ל שאומרי׳ דהלכה כר׳ יוחנן אפי׳ לגבי רב ושמואל תרוייהו:

7 אמר רב. פי׳ והבתי׳ הם פתוחי׳ זה לזה ופתוחי׳ לחצרות והם לתשמיש החצרות ושתי חצרות אלו באו לערב ביחד ונתנו עירובן באמצעית וכלה פשוטה היא. בדיק להו רחבה לרבנן פי׳ הא מיירי בשערבה כל חצר לעצמה ויש לכל אחת זכות בבתים ההם שפתוחי׳ להו כל אחת מהן נותנה העירוב בבית הסמוך לחברת׳ ועוש׳ מן הבית הסמוך לה בית שער נמצא כל בית ובית מהם שזו עוש׳ אות׳ בית שער וזו עושה אותו בית שמניחין בה עירוב דבעי׳ דלא להוי בית שער ובודאי כל שאתה עושה אותו בית אסור לטלטל ולהכניס ולהוציא לשם שהרי לא ערבו אותו ואם אתה אומר לזה שהביא הסמוכ׳ לא נידונית כבית נמצא שערובו רחוק ממנו שהרי הבית האסו׳ מפסיק בינו ובין עירובו וא״א לו להביאו אצלו ודוק: