עירובין ל״ג א:א׳-ב׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

1 רש"י פתח ↗

והוא נתכוון לשבות בעיקרו - הלכך למטה מי' עירובו עירוב דמצי נפיק ליה חוץ לד' אמותיו כמה דבעי ולמשקליה ואייתוייה פחות מד' אמות עד לתוך ד' אמותיו ואע"ג דמשוינן להו ניהליה רשות היחיד לגבי קניית עירוב להקל לאו רה"י גמורה היא שלא יוכל להביא מחוצה להן לתוכן דהא לאו מחיצה איכא ולא חילוק רשות איכא ומאן קא משוי להו בית עירוב הוא דמשוי ליה וכי איכוון לבית דהיתרא איכוון ולא לשוויה בית דאיסורא למעלה מי' אין עירובו עירוב דהא כי נפיק ושקליה מייתי מרה"י לרה"ר ולקמן פריך הא אי בעי מייתי ליה דרך עליו:

1 תוספות פתח ↗

דהדר זקיף - וא"ת והיכי חשיב למעלה מעשרה רה"י הא גדיים בוקעין בו תחתיו ואפילו ר' יוסי בר' יהודה לא שרי אלא בהדרן מחיצות וי"ל דמיירי כגון שסתום תחת הזקיפה דלא מצי בקעי אי נמי כגון שיש גובה י' באותו זקיפה דחשיב רה"י אע"ג דגדיים בוקעין כמו עגלות כדאמר בהזורק שבת צח. דהוי רה"י אע"ג דתחתיהן הוי רה"ר:

1 רבינו חננאל פתח ↗

ומאי למעלה ומאי למטה דהדר זקיף אי הוי למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב למעלה מעשרה טפחי' אין עירובו עירוב. דהוא במקום אחד אחר. ועירובו במקום אחד.

2 רש"י פתח ↗

והא אי בעי מייתי ליה דרך עליו - כי הוי חוץ לד' אמות נמי ולמעלה מי' כיון דד' אמותיו עולות עד לרקיע רה"י הרי יכול לעלות לאילן עד למעלה מעשרה וליטלו דהא כל האילן מעשרה ולמעלה רה"י ומביאנו למקום שביתתו:

2 מהר"ם פתח ↗

בא"ד והואיל ואי בעי זריק ליה כו' ליכא למימר וכו'. ולעיל על פרש"י לא מצי לשנויי הכי דע"כ לרש"י ודאי אמרינן הואיל כולי האי דאם לא כן מאי פריך והא אי בעי מייתי לה דרך עליו דהיינו שיושיטנו באויר נגד מקום השביתה ואכתי לא הוי עירוב אלא משום דד' אמות עולות עד לרקיע אבל לפירוש ר"י דפירש הא דפריך ואי בעי מייתי לה בענין אחר אתי שפיר ויש להקשות לפי' ר"י למה לא הקשה המקשה קושיא זו אמתניתין בלא רבא דקתני למעלה מי' אין עירובו עירוב משום דאי בעי שקיל ליה לא מצי משום דהוי מוציא מרה"י לרה"ר והא אי בעי מנח ליה מתחלה למטה מי' שהוא כרמלית ואח"כ יחזור ויביאנו למטה לארץ וי"ל דמתניתין מיירי כשאין כאן נוף למטה שיכול להניחו עליו אבל יש כאן נטיה שהיא כרמלית וק"ל:

2 רבינו חננאל פתח ↗

ואמרינן והא אי בעי מייתי ליה דרך עליו. פי' עליו על גופו של אדם. ובן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי וי"א הא לא אפשר דגרסינן בהמוצא תפילין לימא הוי תיובתא דרבא דאמר המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' והעבירו דרך עליו וכו' ופי' עליו על כפיפתו של אילן.

1 וְנִתְכַּוֵּין לִשְׁבּוֹת בְּעִיקָּרוֹ. וּמַאי ״לְמַעְלָה״ וּמַאי ״לְמַטָּה״ — דַּהֲדַר זָקֵיף.

2 וְהָא אִי בָּעֵי מַיְיתֵי לַהּ דֶּרֶךְ עָלָיו!

1 רא"ש פתח ↗

גמ' האי אילן היכא קאי אילימא ברשות היחיד מה לי למעלה מה לי למטה רשות היחיד עולה עד לרקיע. אלא דקאי ברשות הרבים דנתכוין לשבות היכא אילימא דנתכוין לשבות למעלה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר אלא דנתכוין לשבות למטה הא קמשתמש באילן הא מני ר' היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרך עליו בין השמשות. אמר רבא לא שנו אלא באילן העומד חוץ לעיבורה של עיר. אבל עומד בתוך עיבורה של עיר אפילו למעלה מעשרה נמי עירובו עירוב דמתא כמאן דמליא דמי. חוץ לעיבורה של עיר נמי כיון דאמר רבא הנותן עירובו יש לו ארבע אמות הויא לה רשות היחיד ורשות היחיד עולה עד לרקיע. אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא הכא באילן הנוטה חוץ לד' אמות עסקינן ונתכוון לשבות בעיקרו. ומאי למעלה ולמטה דהדר זקיף והא אי בעי מייתי ליה דרך עליו. כשרבים מכתפים עליו. וכדעולא דאמר עולא עמוד תשעה ברה"ר ורבים מכתפים עליו וזרק ונח על גביו חייב. ואף ע"ג דאכתי יכול להביא אליו על ידי זריקה דהזורק מרה"י לרה"י דרך אויר רה"ר פטור. או יביאנו כלאחר יד. או בזה עוקר וזה מניח. וי"ל דבשבות כי הני לא שרי ר' בין השמשות כיון דבקל יכול לבוא לידי חטאת. והכי נמי מפליג לקמן עירובין דף לד: לר' בין שמא יקטום ובין משתמש באילן: תניא רבי יהודה אומר נתנו על גבי קורה גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה עירובו עירוב. ואם לאו אין עירובו עירוב. דסבר דכל למעלה מעשרה בעינן שיהא העירוב מונח על גבי מקום ד'. כתב ר"מ ז"ל לא ידענא הלכתא כמאן. דהא רבנן פליגי עליה בתוספתא פ"ב דקתני נתנו על גבי קורה שגבוה עשרה טפחים עירובו עירוב. ור' יהודה אומר אם היתה רחבה ארבעה עירובו עירוב. וקי"ל כ"מ שאמר ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו אפילו אי רבים פליגי עליה. דעיקר ההיא מילתא דפסיק כר' יהודה איתמר לקמן בפרק חלון עירובין דף פא. ובפרק כל גגות עירובין דף צה. והתם רבים פליגי עליה וליכא למימר דוקא במתני' אבל בברייתא לא. דמי קאמר במשנתינו בכ"מ קאמר. וכהאי גוונא פריך פרק בתרא דכתובות דף קט. גבי כל מקום שאמר ר' רואה אני את דברי אדמון וכו'. ואיכא נמי למימר דלמא הלכה כרבנן דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואפילו יחיד לגבי רבים כדאמר בפרק מי שהוציאוהו עירובין דף מו. כ"ש רבים לגבי יחיד. ונראה לי דהלכה כרבנן דההיא פיסקא דהלכה כדברי המיקל בעירוב ריב"ל אמרה לקמן פרק מי שהוציאוהו שם ופליג אשמואל דאמר כל מקום שאמר ר"י בעירובין הלכה כמותו. ולקמן נמי פרק מי שהוציאוהו עירובין דף מט: גבי שלש חצרות הפתוחות זו לזו ס"ל לשמואל כר' יהודה דאמר שלשתן אסורות ולית הלכתא כוותיה דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב. והלכה כריב"ל לגבי שמואל דהא קי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי. ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ור' יוחנן וריב"ל הלכה כריב"ל כמו שפסק ר"ת ז"ל מההיא דמגילה בפ' בני העיר מגילה דף כז. בפלוגתא דבית הכנסת אם מותר לעשות בית המדרש וכ"ש דהלכתא כוותיה לגבי שמואל. ועוד הואיל וסתם לן תנא דמתני' לקמן עירובין דף לד: כרבנן ולא הביא דברי ר"י במתני' כלל. תדע דאמאי דחיק לאוקמי מתני' בדוחק גדול בנופו נוטה חוץ לארבע אמות וכגון דהדר זקיף לוקמי כר"י ובאילן שאין בנופו רחב ארבעה ולהכי למעלה מעשרה אין עירובו עירוב דבעינן עירוב על גבי מקום ארבעה ולמטה מעשרה לא בעי מקום ארבעה. הלכך נראה דלא מתוקמא מתני' כרבי יהודה משום דקתני סיפא נתנו על גבי קנה אפילו גבוה מאה אמה הרי זה עירוב וסתם קנה משמע אפילו כל שהוא. ודלא כרש"י שפירש שהוא רחב ארבעה. וכיון דסתם מתני' דלא כוותיה נראה דלית הלכתא כוותיה. ואע"ג דר' סבירא ליה כוותיה לית הלכתא כר' מחביריו. עכ"ל ר"מ ז"ל: נתנו בבור וכו'. האי בור היכא קאי. אי נימא דקאי ברשות היחיד פשיטא דכי היכי דרשות היחיד עולה עד לרקיע הכי נמי נחית לתחת. אלא דקאי ברשות הרבים דנתכוין לשבות היכא. אילימא למטה פשיטא הוא ועירובו במקום אחד הוא. אלא דנתכוין לשבות למעלה. הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא. וכגון שנתכוין לשבות חוץ לארבע אמות משפת הבור דאי בד' אמות הוי הוא ועירובו ברשות היחיד. אלא הכא בבור העומד בכרמלית עסקינן ונתכוין לשבות למעלה ורבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות:

1 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ונתכוין לשבות בעיקרו במקום שורשו ומאי ומה פירוש למעלה ומאי ומה פירוש למטה, הרי אמרנו שאילן זה נוטה לצדדים ובדרך כלל גובה הנוף אחיד — יש לומר דהדר זקיף שהוא חוזר ומזדקף בסוף נטייתו כלפי מעלה, ושייך אם כן הלשון למעלה ולמטה.

1 ריטב"א פתח ↗

ומאי למעלה ומאי למטה. פי׳ דודאי באילן זקף שייך לומר למעל׳ ולמט׳ שהרי יש בו מעל׳ ומט׳ אבל באילן שהו׳ כפוף ונוט׳ והדבר מונח כפוף הנטי׳ לא שייך באות׳ נטי׳ מעלה ומטה ולא שייך בה אלא גבוה ונמוך והכי ה״ל למימר אם הוא גבוה עשרה אין עירובו עירוב ואם נמוך הוי עירוב. ופרקי׳ דהדר זקיף כלומ׳ כי הנוף ההוא אחר שנכפף חוזר ונזקף והרי זה כצור׳ למד כגון זה מי׳ ולמעל׳ מעשרה דקתני שהניחו בראש הזקיפה ומיירי שיש בזקיפה ההיא בעצמה גובה עשרה ובהכי הוי רשות היחיד שאם לא כן אין האויר שתחתיו משלימו לעשרה דהויא לה בקיעת גדים ולא אמרי׳ גוד אחית מחיצתה אלא א״כ יש שם באותו אויר אבנים או קוצים דמבטלי בקיעת גדיים ממנה. ואם יש בעצמה של מחיצה עשרה טפחי׳ תו לא חיישי׳ לבקיע׳ גדיים שתחתיו שאין אנו צריכין לומר כאן גוד אחית מחיצתא והוה ליה כבית בנוי ע״ג עמודים ברשות הרבים שהוא רשות היחיד גמורה וזה ברור וכן פרשו בתוס׳ והאי איבעי מייתי ליה דרך עליו פרש״י ז״ל כיון שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות כי הוי עירובו חוץ לד׳ אמות שלו וגם למעלה מעשרה טפחים למה אינו עירוב דהא אכתי מצי מייתי ליה למקום שביתתו דרך אוירא של אותה נטיה וקא מייתי מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר כרמלית דליכא אלא שבות בעלמא שלא גזרו עליו בין השמשות אליבא דר׳ דאוקמא מתני׳ כוותיה ופרק׳ בשרבים מכתפין עליו: פי׳ שהנטיה ההיא אינה כרמלית כדקס״ד אלא רשות הרבים גמורה הילכך כי מייתי ליה דרך עליו הוה ליה מושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים שהיא מלאכה מן התורה ואע״פ שמניחו למעלה מעשרה והרי לפ׳ בפ׳ הזורק מן העגלות שהן בדיוטא אחת. וא״ת מ״מ אכתי מצי זריק ליה וליכא אלא שבות דרבנן וכדתנן התם המושיט חייב והזורק פטור: י״ל דשבות כזה לא התיר ר׳ דילמא זריק ליה לרשות הרבים שבנתים דאיכא איסור תורה: וקשה על פי׳ זה הכא דכה״ג שהוא מביאו ברגליו מרשות היחיד לרשות היחיד אינו מושיט אלא מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד ועוד שהמושיט הוא שנותן מרשות שעומד בו לרשות שחבירו עומד שם ולא שנוטל מחבירו ומביא לרשותו ועוד דבירוש׳ מפ׳ שאין המושיט חייב אלא כשהנותן לחבירו וכן אמר שם כי משונה מלאכה זו מכל שאר מלאכו׳ דשאר מלאכו׳ דשבת יחיד שעשא׳ חייב ושני׳ שעשאוה פטורין ובהושטה שנים שעשאוה חייבי׳ אחד שעשאה פטור שכן היתה ההושטה בעגלות ע״י שנים ור״י ז״ל פי׳ דהכא ה״ק דכיון שרבים מכתפין עליו ה״ל מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים שהוא חייב מן התורה ואע״פ שהעבירו דרך עליו דהכי אמרי׳ פי׳ הזורק תניא מרשו׳ היחיד לרשו׳ היחיד ועברה ברשות הרבים עצמה ר׳ עקיבא מחייב וחכמים פוטרין ואמרינן עלה מדקתני ברשות הרבים עצמה אלמא למטה מעשרה היא:

2 תוספות פתח ↗

והא אי בעי מייתי לה דרך עליו - פ"ה דיכול לעלות באילן עד למעלה מעשרה וליטלו דהא כל האילן מעשרה ולמעלה רה"י ויביאנו אצלו למקום שביתתו יש סבורים שר"ל שגם האויר שהוא למעלה מי' אפילו כנגד הנטייה שהיתה פחותה מי' הוי רה"י ולא עלה זה על דעת רש"י דלא הוי רה"י אלא כרמלית ומה שפירש ויביאנו למקום שביתתו אין לומר דהיינו לעיקרו של אילן דהא רה"ר גמורה ואע"ג דד' אמותיו חשבינן כרה"י היינו דוקא למהוי הוא ועירובו במקום אחד אבל להתיר להביא שם מרה"י או לאסור מרה"ר שם לא חשיב רה"י דהא לית ליה מחיצות ולא חלק רשות ומשני כשרבים מכתפים עליו על נטיית הנוף הנמוכה מי' דהוי רה"ר כדעולא וקיימא לן במושיט מרה"י לרה"י דרך אויר רה"ר אפילו למעלה מעשרה חייב דתנן בהזורק שם דף צו. היו שתיהן בדיוטא אחת הזורק פטור והמושיט חייב שכך היתה עבודת הלוים ונראה דלאו מושיט הוא אלא מעביר את העירוב רחוק חוץ לד' אמות וחייב אפילו זה כנגד זה כדאי' בהזורק שם דף צז. א"ר אלעזר המוציא משוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת ומקום עקירתו והנחתו הוי רה"י וקשה אכתי אי בעי זריק ליה עד נגד מקום השביתה דזורק פטור ור"י מפרש והא אי בעי מייתי ליה דרך עליו היינו שיניחנו על הנטייה שהיא כרמלית ויחזור ויביאנו לעיקרו של אילן שהוא מקום שביתתו ממש ומשני כשרבים מכתפין עליו דהשתא לא מצי מנח ליה על נטייה דהוי מוציא מרה"י לרה"ר והואיל ואי בעי זריק ליה עד נגד מקום השביתה ליכא למימר דכי זריק ליה נמי אכתי לא הוי עירוב אלא משום דד' אמות חשיבי רה"י ועולה עד לרקיע וכולי האי וודאי לא אמרינן הואיל אך קשה דאכתי משכחת לה דאינו חייב כגון בזה עוקר וזה מניח אי נמי דכי מטי ליה עד מקום הנטייה יניח על ידו או על כתיפו למעלה מי' דהא דמחייב בהזורק מעביר למעלה מעשרה היינו דוקא בדלא נח למעלה מעשרה דהכי מוקי לה ההיא דפ"ק דשבת דף ח: גבי אסקופה דאם נטל ונתן שלשתן פטורין ופריך נימא תהוי תיובתא דרבא דאמר המעביר חפץ כו' ומשני התם לא נח הכא נח ונראה לי דבכל הנהו כיון דבקל יבא לידי איסור דאורייתא אפילו רבי מודה דגזרו עליו בין השמשות כדאמרינן לקמן עירובין דף לד: גבי קנה דרכיך דגזר שמא יקטום:

2 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ושואלים: והא אי בעי מייתי לה והרי אם הוא רוצה יכול להביא אותו דרך עליו מעליו, שיטול את העירוב ממקומו, שהרי אף למעלה מעשרה טפחים רשות היחיד הוא, ויביאנו אל מקום שביתתו, ונמצא שאף אם הניח עירוב למעלה מעשרה יש לכך תקנה!

2 הגהות יעב"ץ פתח ↗

גמ' דרך עליו. נ"ב עיין שבת ד״ט א' ועירובין צ"ח דלרש"י פירושו למעלה מעשרה בר"ה:

« עירובין ל״ב ע״ב עירובין ל״ג ע״ב »