מאירי על בבא קמא צ״ז

1 התוקף בעבדו של חברו ועשה בו מלאכה אם לא בטלו ממלאכה פטור מלשלם שכר לבעליו אדרבה הנאה היא לו שלא יעמוד עבדו בטל ויבא לידי רשול ואם בטלו ממלאכה הרי זה משלם שכרו ואע"פ שהחזירו שאין זה כגזלת מטלטלין שלא יתחייב בשכר כמו שבארנו למעלה אלא כגזלת קרקע שאינה נגזלת וכל שנשתמש בו ברשות בעלים היא וחייב בשכרו כל שחסרו כמו שבארנו במי שדר בחצר חברו שלא מדעתו על הדרך שבארנו ענינו במסכתא זו בפרק כיצד הרגל:

2 אע"פ שהדר בחצר חברו שלא מדעתו אם אין החצר עשויה לשכר אין צריך להעלות לו שכר כמו שהתבאר מ"מ אם הלוהו ודר בחצרו אף שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר ואם לא העלה הרי זה אבק רבית שהרי נראה שעל סמך הלואתו דר שם ואם התנה שילוהו וידור בחצרו הרי זה רבית קצוצה וכן אע"פ שאמרנו שהתוקף בעבדו של חברו ועשה בו מלאכה אם לא בטלו ממלאכה פטור אם הלוהו חייב שלא יראה כאבק רבית פרשו גדולי המחברים שאם היה בעל חצר מעכב את חובו בשביל אותו השכר שהיה כנגד החוב אין הרשות בידו אלא שינכה לו כפי מה שיראו הדיינים שאם אתה מסלקו בלא כלום הרי זה כמי שהוציאו בדיינים ואבק רבית אינו יוצא בדיינים ולא יראה כן שהעכוב בזו אינו כהוצאה בדיינים ובבבא מציעא יתבארו הדברים יותר בע"ה:

3 התוקף בספינתו של חברו ועשה בו מלאכה אם אינה עשויה לשכר הרי זה גזלן גמור ואפילו ירד בה על דעת שיתן שכר ואינו משלם אלא פחתה ללא שום שכר שהרי גזלן במטלטלין אינו משלם שכר ואם היא עשויה לשכר רואין אם ירד בה על דעת שיתן שכר הרי זה בברירת הבעלים אם רצה ליטול שכרה נוטל ליטול פחתה נוטל ואם ירד על דעת גזלה נותן הפחת וכן כל כיוצא בזה:

4 מטבע ונפסל שפרשנו במשנה שאינו נקרא שנוי ואומר לו הרי שלך לפניך דוקא בשפסלתו מדינה זו אלא שיוצא במדינה אחרת הא פסלתו מלכות מכל וכל עד שאינו יוצא בשום מקום הרי זה שנוי ומשלם כשעת הגזלה וכן פסקו גדולי הפוסקים והמחברים וקצת מפרשים פסקו שאף בפסלתו מלכות אומר לו הרי שלך לפניך מצד שנחלקו בזה רב הונא ורב יהודה ורב הונא היה רב של רב יהודה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב:

5 המלוה את חברו על המטבע ר"ל שמסר לו פרקמטיא וקצץ עמו ליתן לו כך וכך ממטבע פלוני ונפסל אותו מטבע אם יש מדינה בעולם שיהא זה יכול להוציא אותו מטבע לשם ויש לזה המלוה דרך לאותה מדינה הרי זה נותן לו ואומר לו לך והוציאו במקום פלוני ואם אין לו דרך לשם נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה ודבר זה כשהמטבעות שוים בערכם אלא ששינה את הצורה ופסל את הראשונים הא אם נפחת או נתוסף יתבאר ענינו למטה חכמי הצרפתים פרשו דוקא בשמסר לו פרקמטיא שהרי אומר לו אלו היתה פרקמטיא שלי בידי הייתי מוכרה במטבע היוצא עכשו הא אם הלוהו מעות אפילו אין לו דרך לילך לאותה העיר רשאי להחזיר לו מה שהלוהו והרי אומר לו אלו היה בידך נפסל בידך גם כן וחכמי הדורות שלפנינו חולקים בה ומפרשים אותה בין שהלוהו מעות בין שמסר לו פרקמטיא וכן הדין בכותב מטבע לאשתו בכתבתה:

6 הלוהו על מטבע שמשקלו ידוע ונתוסף המטבע אם הוזלו הפירות מחמת אותו התוספת מנכה לו כשיעור אותו התוספת ואפילו בהוספת משהו ואם לא הוזלו מחמת התוספת אלא שהוזל השער מאליו אינו מנכה לו אלא נותן לו מטבע היוצא עכשו ומ"מ דוקא בשלא נתוסף עליו אלא עד חומש כגון שהיה משקלו ארבעה ונתוסף למשקל חמשה הא אם הוסיפו עליו יתר מחומש אע"פ שלא הוזלו פירות מחמת המטבע מנכה לו כל התוספת ועל דרך זה אתה דן במלוה את חברו על מטבע ופחתו משקל המטבע וכן הדין בכתובה וכן הדין לדעתי בניתוסף ערך המטבע או פחת אע"פ שלא נתוסף במשקל:

7 מעשר שני אין פודין אותו במטבע שאינו יוצא בירושלם הא אם היה יכול להוציאם במקום אחד שהדבר מצוי להיות סוחרים שבו מביאים בהמות לירושלם ומוכרין הרי זה מחלל עליהם שהרי על ידי סוחרים אלו הוא רשאי להוציאם בירושלם כתבו גדולי המחברים שאם היה בטבריא והיו לו בבבל מעות של בבל אינו מחלל עליהם היו לו מעות של טבריא בבבל מחלל עליהם וכן כל כיוצא בזה ויראה מכאן על סוגיא זו ר"ל מעות של כאן והם בבבל שאין הלכה כן ובמקומו יתבאר בע"ה:

8 בזמן שהיתה יד ישראל תקפה על האומות התקינו שיהא כל מטבע יוצא בירושלם שלא יתעכבו עולי רגלים ומטבע של ירושלם הוא שהיה דוד ושלמה מצד אחד וירושלם עיר הקדש מצד אחר ולא מצוייר שהרי צורת האדם אסורה כמו שהתבאר במקומו אלא שהיה כתוב בה כן באותיות: