מאירי על בבא קמא צ״ב

1 היה שם של סרק מעולה לבנין או לתורן ושבחו עולה ליתר על שבח הפירות של אותו העומד למאכל מניחין את של סרק וכורתין את של מאכל ומשתמשים בו מעתה כל שיש הפסד בעמידת האילן אע"פ שהוא של מאכל מותר לקצצו כגון אם היה עומד בין הגפנים ומכחיש את הגפנים הואיל והגפנים יקרים יותר מהם קוצצו וכן אם היה מזיק בשדות אחרים וכן כל כיוצא בזה לא אסרה תורה אלא דרך השחתה:

2 המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי ואמר על זה אע"פ שהוא נותן לו כל ממון שבעולם אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מטו שנאמר ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים:

3 אמר המאירי אע"פ שנתן לו כל דמי החבלות אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה על צערו ר"ל על שדאג בלבו על קלונו ואפילו התודה על חטאתו כל שבינו ובין חברו אינו נמחל עד שיבקש ממנו מחילה והוא שנאמר באבימלך השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך כלומר שתבקש ממנו עד שימחול לך בלב טוב כל כך שיהא מתפלל בעדך ואם לא מחל לו נקרא אכזרי הואיל ובקש ממנו כראוי שנמצא שאינו חושש על עונש חברו ונאמר ויתפלל אברהם וכבר ידעת שמדת הרחמנות נתיחסה לאברהם אבינו וכל שאינו נמשך בזה אחר מדותיו נקרא אכזרי:

4 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

5 כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים וכתיב ויי' פקד את שרה:

6 לעולם יזהר אדם שלא להתחבר לרשע ואם עשה כן גורם לעצמו שבני אדם משתפין אותו ברשעו של אותו המתחבר עמו דרך צחות אמרו בהדי הוצא לקייא כרבא:

7 לעולם יהא אדם מודה בחטאו ועוזב ולא יהא מעיז לכפור בעונו ויזכור מאמר החכם שאמר כפירת העון שתי עונות וילמד מדרכי האבות שכבר מצינו ביהודה שהודה צדקה ממני ולא בוש:

8 כבר ידעת שהבכורים טעונים הבאה בכלי שנאמר ושמת בטנא ומכל מקום אם היו מביאין אותם בכלי מתכות היו הכלים חוזרין לבעלים ואם היו מביאין בסלים של ערבה או של גמי וכיוצא באלו היו הסלים לכהנים:

9 עיירות המוקפות חומה בארץ ישראל מצורע שבהן צריך שיהא מושבו מחוץ לעיר ועומד בדרך המבואר במקומו ומודיע לעוברים שהוא טמא ולא סוף דבר במצורע אלא כל שהוא מטמא את האדם צריך להודיע שהוא טמא שיפרשו ממנו שנאמר וטמא טמא יקרא:

10 כבר ידעת שאסור לאכול קודם שיקרא את שמע ויתפלל ודרך סמך אמרו ועבדתם את יי' אלהיכם זו קרית שמע ותפלה וראוי לכל עוסק בתורה שלא לסגף עצמו בתענית ללא צורך והוא שסמכו לזה וברך את לחמך ואת מימיך זה פת שחרית וקיתון של מים עמו:

11 לעולם יהא אדם מן העלובין ואינן עולבים שומע חרפתו ואינו משיב ולא עוד אלא שיודה לחברו אחר שהוא מכיר את מדותיו ונוח לו בכך ולא יקטרג עם חבריו דרך צחות אמרו חברך קרייך חמרא אוכפא מוש לגביך:

12 לעולם יתחבר אדם ויתלוה עם הטובים ולא עם הרעים שכל שהוא מזדווג עם הרשע בני אדם מחזיקים אותו ברשע וחכמי המוסר אמרו על האנוש חברתו ובתלמוד אמרו דרך צחות לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו וכן אמרו כל עוף למינהו ישכון ובן אדם לדומה לו:

13 אונקלי והוא כלי של ברזל עשוי כמין מזלג לתלות בו בשר וכיוצא בזה אם תחוב בכותל או בדבר שאינו מקבל טומאה כגון במנורה של עץ או בנקליטי המטה טהורה ר"ל שאינה מקבלת טומאה ואם בכלי המקבל טומאה כגון של שלחן ושל דרגש טמאה בטל הוא אונקלי אצל דרגש או אצל הכלי התחוב בו אם לטומאה או לטהרה על זה אמרו המחובר לטמא טמא המחובר לטהור טהור:

14 מצוה גדולה להוכיח את חברו תמיד ולהשיבו מדרך רעה לדרך טובה ואם רואה שדבריו נשחתים ואינו ראוי לקבל תוכחה אינו צריך להלאות עצמו בדבר זה אלא יניחנו ויפול ברשעו דרך צחות אמרו קריתיה לבר עמיתך ולא עני דחי גודא עלויה:

15 אע"פ שראוי להזהר שלא לבזות שום אדם בעולם מכל מקום ראוי להזהר בזה תכלית האזהרה במה שנתכבד בו ונשתמש בו שלא יהרהר לבזותו כלל וכל העושה כן יורה על פחיתות מדה וסיגנון טבע פחות ונמאס דרך צחות אמרו בירא דשתית מניה לא תשדי ביה קלא: