מאירי על בבא קמא ק״ו

1 הכופר בפקדון אפילו לא נשבע על כפירתו ובאו עדים שהיא בידו נעשה עליו גזלן משעת כפירה וחייב באונסין מפני שקנאו בכפירתו ואע"פ שלא הגביהו על דעת גזלה ודוקא שכפר בבית דין וכן דוקא בשהיה הפקדון ברשותו בשעה שכפר אבל אם היתה באגם או במקום אחר אינה כפירה אין זה אלא שהוא נשמט עד שיביאהו לו נשבע עליה אפילו היתה באגם או במקום אחר נעשה עליו גזלן אם הוכחש בעדים ואם הודה חייב בקרן וחומש ואשם:

2 כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ויש מהם בתקנת חכמי המשנה שנשבעין ונוטלין כמו שיתבאר במקומו ואחד מהם שכנגדו חשוד על השבועה ולא סוף דבר שנחשד על שבועה שבממון כגון שבועת הפקדון אלא אף בשבועת העדות ובשבועת שוא שאלו רבותי בשבועת העדות היאך אנו יודעין וכי דנין אותו בחשוד על ידי הודאת פיו ופרשוה בשבאו עדים שהיו עמהם באותו מעשה ואיני מודה בזו אלא אף על ידי מה שהוא מודה אחר כן הואיל ואינו סבור לעשות עצמו חשוד בכך הרי הוא נעשה חשוד מאליו:

3 הכופר במלוה ולא נשבע ובאו עדים שהוא חייב כשר הוא לעדות ר"ל שלא נפסל בכפירה זו שמלוה להוצאה נתנה ואינה עכשיו בידו ומתכוין לדחותו עד שיהא מזומן בידו לפרעו ואפילו היו המעות שלוה בעין מ"מ לא להעמידם בעין הוא לוה אלא לפרוע הקפותיו או להוציא והרי זה כמי שנעשה שאף זה נשמט ממנו כדי לפרעם למי שהוא קשה לו יותר ממנו:

4 כפר בפקדון פסול לעדות ויתבאר בבבא מציעא פרק ראשון כגון שבאו עדים שהפקדון בביתו בשעת כפירתו הא מ"מ אם נשבע אף במלוה פסול לעדות:

5 מי שתבע לחברו מנה ונתחייב בו או במקצתו שבועה כגון שהודה במקצת או שהוציא הלה עד אחד ונשבע ויצא זכאי ואחר כך באו עדים על המקצת האחר או בא עד שני ונצטרף עם הראשון הרי זה סותר את הדין וחוזר ותובעו ובית דין מחייבין אותו ואין צריך לומר במי שלא נתחייב שבועת התורה כגון כופר בכל ונשבע ואחר כך באו עדים שהוא חייב:

6 מעתה אמר לחברו היכן פקדוני ואמר לו אבד משביעכני ואמר אמן ובאו עדים שהוא גנבו משלם את הקרן ואפי' השביעו בבית דין ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם היכן פקדוני אמר לו נגנב משביעכני ואמר אמן ובאו עדים שהוא גנבו משלם תשלומי כפל אם השביעו בבית דין ולא חומש ואשם כמו שהתבאר ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ומ"מ קפץ הוא והשביעו שלא על ידי דיינין ובאו עדים אין כאן כפל אבל לענין קרבן בהודה אפילו השביעו שלא בבית דין וכפר ואחר כך הודה משלם קרן וחומש ואשם ואפי' השביעו ארבעה או חמשה פעמים וכפר ונשבע על כל אחת מהן חייב קרבן על כל אחת ואחת שאלו הודה אחר שכפר היה חייב לשלם ואע"פ שכפר בבית דין ונמצא שהוא פוטר עצמו בכל כפירה וכפירה מן התשלומין וכל שמשלם כפל אינו משלם חומש ואשם וכבר בארנו מקצת דברים אלו בפרק מרובה:

7 כשם שטוען טענת גנב בפקדון ונשבע ובאו עדים חייב בכפל כך אם טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה ואם שחט ונמצאת טרפה כבר בארנו ששחיטה היא ומשלם עליה ארבעה וחמשה:

8 בן פקועה כבר בארנו במסכת חולין שיש צדדין שהוא טעון שחיטה וכל שהוא טעון שחיטה שחיטתו נקראת שחיטה לענין תשלומי ארבעה וחמשה:

9 מי שגנב ועמד בדין וחייבוהו בית דין ואמרו צא תן לו וטבח ומכר פטור הואיל וגמרו ליתן לו כל שמכאן ולהבא גזלן הוא חייב אתה ליתן לו וטבח ומכר חייב הואיל ולא גמרו בהדיא ליתן לו עדיין גנב הוא עליה וכבר ביארנוה בפרק מרובה:

10 שותפים שגנבו וטבח אחד שלא מדעת חברו כבר ביארנו בפרק מרובה שפטור מתשלומי ארבעה וחמשה:

11 הטוען טענת גנב באבדה שמצא משלם תשלומי כפל ודוקא בטענת ליסטים מזוין שהוא פוטר בה עצמו וכמו שבארנו בראש פרק מרובה:

12 שומר שנמסר לו דבר לשמור כשהוא קטן וטען בה טענת גנב פטור משבועה ואם נשבע פטור מכפל כי יתן איש אל רעהו כתיב ואין נתינת קטן כלום ולא סוף דבר נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן אלא אף אם נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול ואפילו אכלו כשהוא גדול ואין אומרין יהא כאבדה שאבדה באה מכח בן דעת ויש פוסקין שאם אכלו כשהוא גדול ותבעו כשהוא גדול אע"פ שנתנו כשהוא קטן אם טען טענת גנב חייב שבועה ואם נשבע ונמצא שהוא גנבה חייב בכפל ואע"פ שאמרו בשלח בה יד ואחר כך גנבה שאין חייב בכפל ובזו בשעת אכילה שלח בה יד אינו דומה שבזו בשעת אכילה גנבה ועל אותה אכילה הוא שמחייבין אותו אבל בשלח בה יד אין חיוב כפל בא מצד שליחות יד אלא מצד גנבה שאחריה:

13 הכופר במלוה אינו חייב שבועה עד שיכפור במקצת ויודה מקצת וכן בכופר בפקדון כעין מלוה כגון שטוענו בבריא כך וכך הפקדתי לך וזה כופר בגוף הפקדון שאין הנפקד חייב שבועה אלא בכפירת מקצת והודאת מקצת ומה שאמרו כאן לדעת ר' חייא בר' יוסף שהלכה כמותו עירוב פרשיות כתוב כאן וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב ולא אפקדון לא למעט פקדון כעין מלוה הוא שנאמר כן על הדרך שבארנו אלא למעט פקדון של ארבעה שומרים שהשומר מודה בפקדון אלא שהוא פוטר עצמו וזה אינו טוענו אלא בשמא ובא להשמיענו שאין הלכה כדברי האומר ארבעה שומרים צריכים כפירה במקצת והודאה במקצת כגון שיטעננו המפקיד שלש פרות מסרתי לך וכלן מתו בפשיעה והשומר טוען לא מסרת אלא שתים שזהו כפירת מקצת והאחת אני חייב לשלם מחמת שמתה בפשיעה וזהו הודאת מקצת והאחרת מתה באונס ועליה שבועת השומרים באה הא אם הודה בשלשתן וטען שכלן מתו באונס אין כאן שבועה ואין הלכה כן אלא נשבע על כל פנים ולא נאמר שאין שבועה אלא במודה מקצת אלא במקום שאין מעיז פניו מכל וכל כגון מלוה ופקדון הדומה לה שאין אדם מעיז פניו לא בפני בעל חובו ולא בפני בעל פקדונו מכל וכל הואיל ובטענת בריא הוא טוענו:

14 וראיה לפירוש זה שהרי אמרו עשרה גפנים מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש ר' מאיר מחייב שבועה וחכמים פוטרים ולא פטרו חכמים אלא מפני שאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות הא במטלטלין כיוצא בזה נשבע ואע"פ שהוא פקדון וכן בית מלא פירות מסרתי לך והלה אומר מה שהנחת אתה נוטל וכן מנורה בת עשר ליטרין מסרתי לך והלה אומר בת חמש חייב אין לך בידי פטור אלמא שהכופר בכל פטור בפקדון וכן זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון וכן הרבה שמועות כיוצא בזו ומ"מ דוקא בכלם שיופקע משם דין הילך כגון שאותם שמודה בהם הרקיבו או פשע בהם: