1גנב שור הראוי ליסקל וטבחו אם גנבו מבית הבעלים אין צריך לומר שהוא פטור שהרי אסור הוא בהנאה ואין כאן תשלומין אלא אף אם מסרו לשומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר וגנבו משם פטור שהרי משנגמר דינו אם החזירו אינו מוחזר ואין כאן דבר הגורם לממון ולא עוד אלא אף אם גנב קודם שנגמר דינו שאם החזירו מוחזר והרי עכשו מפסידו פטור שדבר הגורם לממון לאו כממון דמי כמו שיתבאר:2מי שטבח בשבת על ידי אחר אע"פ שהטובח חייב מיתה הואיל והוא מ"מ לא טבח ולא נתחייב מיתה משלם ואם מפני שנעשה על ידי אחר התורה רבתה טביחה על ידי אחר לחיוב תשלומין שנאמר או לרבות את השליח ואע"פ שאם עשאה הוא אינו חייב אין זה מפני שאין עליו חיוב אלא מפני שקם לו בגדולה הימנו:3השוחט בשבת וביום הכפורים שלא לצורך חולה בשוגג אע"פ שאלו עשה כן במזיד מתחייב בנפשו שחיטתו כשרה בין לשוחט עצמו בין לאחרים ומ"מ דוקא לערב הא ליומה אסורה בין לו בין לאחרים במזיד אסורה לשוחט לעולם ולאחרים מיהא מותרת לערב:4המבשל בשבת שלא לצורך חולה דינו כדין שוחט ובשוגג אסורה ביומה לאחרים ומותרת לערב אף למבשל ובמזיד אסורה למבשל לעולם ודינים אלו אין זה מקומם ויש בהם קצת תנאים וכבר כתבנו הצורך בהם במסכת חולין פרק ראשון ולמדת מ"מ שמעשי שבת לא נאסרו מן התורה:5השוחט לעבודה זרה מכיון שהתחיל לשחוט לשמה נאסרה ונתחייב מיתה ובשוגג נתחייב חטאת ואם לא כוון לכך אלא בגמר שחיטה לא נתחייב מיתה אלא בגמר שחיטה וכבר כתבנו ענין זה במסכת חולין:6הגונב בהמה של הקדש פטור אפילו בקדשים שהוא חייב באחריותן שנמצא גורם לו ממון שהוא חייב לשלם פטור שדבר הגורם לממון אינו כממון כמו שיתבאר בפרק הגוזל:7מי שגנב שור של שני שותפין וקדם והודה לאחד מהם חייב בחלק חברו ולא נפקע חלק חברו בארבעה וחמשה אע"פ שנפקע חלקו של זה שכבר בארנו במשנה חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר: