מאירי על בבא קמא ס״ח

1 מכירה זו שאדם חייב עליה תשלומי ארבעה וחמשה דוקא במכירה מוחלטת הא אם מכרה לזמן כגון שהקנה אותם לשלשים יום אין מכירה זו מחייבתו בתשלומין מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה דוקא כשנעשית בדרך שלא תחזור ר"ל שימכרנה לחלוטין:

2 מאחר שביארנו שיאוש בלא שנוי רשות אינו קונה וכן שנוי רשות בלא יאוש אינו קונה עד שיצטרפו שניהם אבל שנוי מעשה אף בלא יאוש גנב ובא אחר וגנב מגנב ראשון הרי גנב ראשון משלם תשלומי כפל ושני אינו משלם אלא הקרן אפילו נתיאשו הבעלים כמו שבארנו במשנה:

3 גנב ומכר ובא גנב וגנבו מיד הלוקח גנב ראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה לבעלים וגנב שני אם נתיאשו הבעלים משלם תשלומי כפל ללוקח ותשלומי ארבעה וחמשה בטביחה ומכירה ואם לא נתיאשו אינו משלם אלא הקרן:

4 גנב וטבח ובא אחר וגנב הבשר מן הגנב הרי גנב ראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה והשני משלם לגנב ראשון תשלומי כפל אפילו לא נתיאשו הבעלים:

5 גנב ומכר ובא גנב שני וגנבו מיד הלוקח שבארנו עליו שאם נתיאשו הבעלים משלם לא סוף דבר שכבר נתיאשו בשעת מכירה אלא אפילו לא נתיאשו בשעת מכירה הואיל ונתיאשו אחר שהיתה הבהמה ביד הלוקח קנה הלוקח והגונב ממנו משלם לו כפל יאוש ושנוי רשות אין הפרש בין שיהא שנוי רשות קודם בין שיהא יאוש קודם:

6 נשתנית הבהמה ביד גנב ראשון קודם טביחה ומכירה כגון טלה ונעשה איל הרי זה בדמיון שנוי מעשה ואף בלא יאוש קנאה ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה על טביחתו ומכירתו שלו הוא טובח שלו הוא מוכר:

7 מאחר שבארנו במכירה לפני יאוש שלא נקנית ללוקח הרי היא חוזרת בעינה ואין הלוקח יכול לסלק את הבעלים בדמים נמצא שהטביחה שהיא שנוי מעשה מקנה את הגזלה לבעליה עד שאינו זקוק להחזירה בעין ובמכירה אינו כן אא"כ ביאוש ומ"מ אע"פ שלא הועילה להקנותה ללוקח והרי היא חוזרת מ"מ הועילה לחייב את מוכרה בתשלומי ארבעה וחמשה ואין אומרין מה טביחה דאהנו מעשיו אף מכירה דאהנו מעשיו אלא כל שגנב ומכר בין שמכר לפני יאוש בין שמכר לאחר יאוש חייב בתשלומי ארבעה וחמשה וזה שאמרו מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה מפני שנשתרש בחטא לאו דוקא נשתרש ר"ל שהועילו מעשיו שהרי במכירה מיהא כל שלפני יאוש לא הועילו מעשיו אלא כך פירושו שנשתרש בחטא ר"ל ששנה באולתו כאדם המושרש בה ואינו יכול לזוז ממנה מעתה כל שמכר שור ושה שגנבם בין שנודע לנו שנתיאשו הבעלים בין שנודע לנו שלא נתיאשו הבעלים בין בסתם משלם תשלומי ארבעה וחמשה ואין צריך לומר בטביחה שהוא שנוי מעשה:

8 הגונב נפש עובר בלאו ואזהרה שלו מלא תגנוב האמור בעשרת הדברות וכן המוכרו ואזהרתו בכלל לא ימכרו ממכרת עבד ואין מלקות בלאוין אלו מפני שנתנין הם לאזהרת מיתת בית דין שהרי כתוב כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל ודבר זה יתבאר במסכת סנהדרין בע"ה:

9 גנב בהמה ולא נתיאשו הבעלים ממנה והקדישה הגנב אין שם הקדש חל עליה כלל שהרי לא קנאה ואינה שלו ואם טבח ומכר אח"כ משלם תשלומי ארבעה וחמשה נתיאשו הבעלים והקדישה הגנב הקדישו הקדש מפני שההקדש נקרא שנוי רשות ונקנית לו ביאוש ושנוי רשות ואם טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ולומר מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים מפני ששם הבעלים עליה שאומרים עולתו של פלוני כמו שיתבאר למטה:

10 אע"פ שבארנו שהקדש חל עליה אם נודעה לרבים אינה מכפרת כמו שיתבאר במסכת גיטין ויש פוסקים אף בשלא נודעה לרבים מפני שכל שההקדש סייע בקנייה נעשית מצוה הבאה בעברה הא כל שהיה קנוי לו קודם ההקדש לא היה נחשב למצוה הבאה בעברה וכמו שאמרוה בפרק לולב הגזול ל' א' בשמועת הנהו אוונכרי שהקשו כי גזזינהו אינהו נמי לקנינהו בשנוי השם אלמא דכל שקנה קודם ההקדש לא הוי מצוה הבאה בעבירה:

11 הקדישוה בעלים כשהיא בבית הגנב אין הקדש חל עליה כלל שכל שגנב או גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינה ברשותו כמו שיתבאר ומעתה טבח הגנב או מכר אחר שהקדישה בעל הבית משלם תשלומי ארבעה וחמשה שאין אומרים כבר הקדישוה בעלים וחזרה הקרן להם הואיל והוקדש מצדם שהרי אין הקדשם הקדש:

12 הרבה סוגיות אתה מוצא שיראה לך מהם שהיאוש לבדו קונה ואתה צריך להזהר בהם לפרשם עם צירוף איזה שנוי או שנוי רשות או שנוי השם והריני מביא לך אחת מהם לדוגמא ולמד סתום מן המפורש והוא שבמסכת סוכה אמרו בענין לולב הגזול שפסול קא פסיק ותני לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא יום שני בשלמא ראשון כתיב לכם משלכם אלא יום שני אמאי ומתרץ לה משום מצוה הבאה בעבירה ואמרו שם מנין למצוה הבאה בעבירה וכו' שנאמר והבאתם גזול וכו' אימת אלימא לפני יאוש קרבנכם אמר רחמנא משלכם ואי לאחר יאוש קנייה אלא לאו משום מצוה הבאה בעבירה ואתה צריך לפרש במה שאמר אי לאחר יאוש קנייה שאם בקרבן הוא בצירוף ההקדש שנקרא שנוי רשות כמו שבארנו ואם בלולב הוא מפני שנוי השם דמעיקרא אסא והשתא הושענא ומתוך כך הוצרך לטעם מצוה הבאה בעבירה וכן אמרו למעלה בגנב וגזלן שתרומתם תרומה ומעשרותם מעשר והקדשם הקדש באו עליה מטעם שנוי השם המצטרף עם היאוש דמעיקרא טיבלא וחולי והשתא תרומה ומעשר והקדש וכן כל כיוצא בזה:

13 וכן יראה מסוגיא זו לדעת עולא שהיאוש אינו קונה וכן בחמשי של גיטין ובפרק הגוזל בתרא נראה לדעתו שקונה ותרצו הרבה מן הרבנים שלדעתו יאוש קונה חוץ מבקרבן ומדין מצוה הבאה בעברה שעיקר הדברים שאף לדעתו בכל מקום אינו קונה וההיא דהגוזל פירושה בצירוף שנוי השם דמעיקרא משכא והשתא אברזין ואע"פ שבקרבן איכא בהדיה שנוי השם דמעיקרא חולי וכו' הואיל והקנייה באה על ידי ההקדש נפסל מדין מצוה הבאה בעברה עד שיהא קנוי לו קודם ההקדש כמו שכתבנו למעלה:

14 כל שגנב ועמד בדין וחייבוהו בית דין להחזיר הבהמה או לשלם את הכפל אם אמרו צא תן לו וטבח ומכר אח"כ פטור מתשלומי ארבעה וחמשה מאחר שאמרו צא תן לו נעשה גזלן עליה ואין זה גנב הא אם לא אמרו צא תן לו אלא חייב אתה ליתן לו עדין הוא גנב עליה ואם טבח ומכר אחר כן משלם תשלומי ארבעה וחמשה כמו שיתבאר ואע"פ שאמרו בסנהדרין איש פלוני אתה חייב גמר דין הוא אינו כן בחייב אתה ליתן לו או שמא התם הואיל ובדין קרוב ליגמר הוא קורהו גמר דין לענין שאסור עוד לבצוע ואף לדעת רב זביד שאמר בראשון של מציעא י"ז א' דאף חייב אתה ליתן לו הוי גמר דין ואם אמר פרעתי מהימן דוקא בחוב שנותנין לו זמן אבל לנזק שאין נותנין בו זמן היה להם לומר צא תן לו: