מאירי על בבא קמא ע״ט

1 גנב ונתן הרי נתינה זו חשובה כמכירה גנב ומכר באשראי אין הקיפו מעכב את המכירה והרי הוא כאלו נפרע גנב והחליף הרי חליפיו חשובין מכירה גמורה מה לי דמים מה לי חליפין גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהיקפו גנב ושלח סבלונות לבית חמיו כל אלו מכירה גמורה הם:

2 גנב וצוה לאחר למכור או לטבוח אע"פ שבכל התורה אין שליח לדבר עברה בזו הוא חייב:

3 גנב והקדיש כבר בארנו שאין ההקדש נידון כמכירה הואיל ומ"מ שם המקדיש עליו ואין אומרין מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים מעתה מה שאמרו בבריתא זו שגנב והקדיש חייב אינו ומגדולי קדמונינו פסקו את שתיהן ופרשו שאם הקדיש לקדשי מזבח אין ההקדש נדון כמכירה ששמו עליו לומר קרבנו של פלוני כמו שבארנו למעלה הא אם הקדישה לבדק הבית הרי היא כמכירה שאין שם בעלים עליה:

4 המשנה השמינית והכונה בה לבאר ענין החלק החמישי והוא על איזה צד ואימתי קנאו הגנב להתחייב בתשלומי כפל ובתשלומי ארבעה וחמשה שבו ואמר על זה גנב מרשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותם או שגנב חוץ מרשותם וטבח ומכר מרשותן או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותן משלם תשלומי ארבעה וחמשה אבל אם גנב וטבח ומכר ברשותן פטור היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו חוץ מרשות הבעלים ומת חייב נתנו לבכורת בנו או לבעל חובו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב אמר הר"ם לימד אותנו בזאת ההלכה שני עקרים האחד כי הגנב לא יקרא גנב עד שיביא אותו הדבר הגנוב ברשותו ויקנה בדרך מדרכי קניית המטלטלין וכבר קדם ביאורם בראשון מקדושין והשני כי ארבעה שומרים אינם קונין אותו דבר הניתן להם לשמור לענין שיהיו חייבים בשמירתו ויתחייב כל אחד מהם בדינן המיוחדים להם כמו שיתבאר אם לא קנו אותם מן המטלטלין באחד מן הדרכים שנקנין בהם המטלטלין במקח וממכר כמו שיתבאר בראשון מקדושין וזהו מה שאמר תקנו משיכה בשומרין כדרך שתקנו משיכה בלקוחות ושמור זה העיקר כי העקר גדול ומועיל בדינין:

5 אמר המאירי גנב מרשות בעלים כלומר שקנאו ברשותם ליעשות גנב עליה כגון שהגביהו שהרי הגבהה קונה בכל מקום וטבח ומכר חייב בתשלומי ארבעה וחמשה וזה שאמר וטבח ומכר חוץ מרשותן לאו דוקא שאף בתוך חצרו של בעלים נקרא חוץ מרשותם לענין טביחה ומכירה הואיל וכבר קנאה שכל שקנאה הגנב נעשה אחר כן כל שיעשה בה חוץ מרשות הבעלים וכן נכלל בדין זה גנב ברשותן שלא בהגבהה אלא שהוציאה מרשות הבעלים וכשהוציאה קנאה ונעשה גנב עליה וכשטבחה ומכר חוץ מרשותם משלם ארבעה וחמשה וכן הדין אפילו החזירה לבית הבעלים וטבח לשם הואיל וכבר קנאה והוצאה מרשותו שאנו דנין בקנין דוקא לרשותו או לרשות שניהם או בסימטא ומשכה לשם שהסימטא אינה תשמיש של רבים ומשיכה קונה בו הא לרשות הרבים אין הוצאה מרשות הבעלים לתוכה או משיכה לשם קונה כלל כמו שהתבאר במסכת כתובות או שגנב חוץ מרשותן כגון שלא היתה הבהמה בבית הבעלים אלא שמצאה בדרך וגנבה וקנאה במשיכה ליעשות גנב עליה ואחר כך החזירה בבית הבעלים וטבח ומכר לשם משלם תשלומי ארבעה וחמשה שהרי לא לשם תשובה החזירה שהרי טבח ומכר או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותן:

6 אבל אם גנב וטבח ומכר ברשותם ר"ל שלא קנאה קודם טביחה כגון שלא הגביהה אלא שמשכה לכונת גנבה בחצר הבעלים שאין משיכה קונה בה וטבחה אין כאן חיוב לא של כפל ולא של ארבעה וחמשה שאין חיוב טביחה ומכירה במקום שאין חיוב גנבה:

7 היה מושכו ר"ל שהיה הגנב מושך את השור להוציאו מרשות הבעלים ולא יצא עדין מאותו חצר ומת השור פטור הגנב הואיל וברשות הבעלים מת שהרי לא קנאו ואם הגביהו אע"פ שמת ברשות הבעלים או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב בכפל:

8 נתנו שם בתוך בית הבעלים קודם שקנאו לבכורת בנו בחמש סלעים שהיה חייב לו או לבעל חובו או שמסרו שם לאחד מארבעה שומרים שישמרהו לו והיה כהן זה או בעל חוב זה או שומר זה מושכו במצות הגנב וקודם שיצא מת ברשות הבעלים פטור הגנב מן הכפל שהרי אלו שנמסר להם והיו מושכים במצותו לא קנאוהו:

9 הגביהו אחד מאלו במצות הגנב או הוציאוהו מרשות הבעלים הרי שקנאוהו ונעשה הוא גנב בקנייתם ונתחייב בכפל וטעם אין שליח לדבר עברה אין כאן שאין אחד מאלו מתכוין לאיסור:

10 ומ"מ נתינתו לכהן או לבעל חובו אין מחייבו בכאן להתחייב בתשלומי ארבעה וחמשה אע"פ שלמעלה פרשנו בכיוצא בה שמכירה היא מפני שמ"מ אין מכירה אלא לאחר שנעשית גנבה אבל כל שהמכירה עושתהו גנבה אין זה מכירה אלא גנבה לבד שהרי באותה שעה הוא שקנאה:

11 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

12 ממה שכתבנו במשנה אתה למד שכמו שתקנו משיכה בלקוחות כן תקנו משיכה בשומרים ר"ל כשם שהלוקח אינו קונה אלא אם כן משך או הגביה כך השומר לא קנה את הבהמה ליעשות שומר עליה עד שימשוך או יגביה ואע"פ שקבלו עליהם שמירתם מעכשו אם לא חייבו עצמם בזה בדרך המספיק שאם תאמר שתכף שמסרוה בעלים לשומר נתחייב השומר בשמירתה בלא משיכה במקום הראוי למשיכה או בהגבהה בכל מקום אפילו מת ברשות הבעלים היה הגנב מתחייב הואיל ומסרה לשומר שהרי קנאה הגנב הואיל ונתחייב השומר בשמירתה לגנב אלא על כרחך לא קנאה השומר להיות שומר עליה אלא בדרך שהלקוחות קונים ומשמשכה קנאה אע"פ שלא עשה השואל בה מלאכה קנאה ואין אחד מהם חוזר ומה שאמרו בפרק השואל שכל שלא עשה בה מלאכה חוזר אע"פ שמשך אין הלכה כן אלא כזו שבכאן ואין צריך לומר שלענין חיוב שמירתה קנאה משעת משיכה כמו שבארנו היה בעל הבהמה בחצרו של שומר קנאה השומר מדין חצרו וכמו שאמרו שמור לי ואמר לו הנח לפני חייב:

13 כשם שהקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה אבל המטלטלין אין נקנין באחד מאלו ומ"מ הכסף קונה בהם לענין מי שפרע אבל השטר אינו קונה בהם לענין מי שפרע והקנין שהמטלטלין נקנין בו הוא הגבהה או משיכה בדבר שאין ראוי להגביה או חצרו של אדם או כליו או מטלטלין אגב קרקע כמו שיתבאר במקומו בע"ה:

14 היתה הבהמה ביער ומשכה והטמינה בין האילנות או שהכישה במקל והלכה מחמתו במקום שכיון להטמינה משלם כפל ואם טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה ואפילו ראוהו בכך הואיל והוא מתכוין להסתר מהם גנבה היא ולא גזלה ואין גזלה אלא למי שאינו מכוין ליקח דרך סתר כמו שנאמר ויגזול את החנית מיד המצרי ומ"מ ליסטים העומדים במארב וכשעוברים אנשים בדרך הם גוזלים גזלנים גמורים הם שזה שמסתירים עצמם לא ליראת מה שלוקחים אלא שלא יראו אותם בני אדם ויברחו מהם והוא שנאמר שופטים ט' וישימו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל אשר יעבור בדרך ומ"מ כל שמסתתר ליראת עצמו גנב הוא כמו שבארנו בלסטים מזויין שגנב הוא:

15 יראה מסוגיא זו שהיער משיכה קונה בו אלמא שהוא כסימטא שהרי המשיכה אינה קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם כמו שבארנו:

16 אע"פ שהעבירה מגונה על כל פנים העובר עברה בסתר הרי זה כאלו דוחק רגלי שכינה ר"ל כאלו שלל בשכלו מציאות השגחתו ית' ממקום שעובר בו לומר אין יי' רואנו וזהו שהחמירה תורה בגנב יותר מגזלן מפני שהגזלן השוה כבוד עבד לכבוד קונו והגנב לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עינו כאלו לא רואה ואזנו כאלו אינה שומעת הה"ד ישעיה כ"ט הוי המעמיקים מיי' לסתיר עצה:

17 אע"פ שצריך אדם להזהר מכל דבר שיגיע ממנו נזק לחברו בבטול מלאכה שלו צריך להזהר ביותר אמרו ז"ל כמה גדול כחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו חמשה שה שלא בטלו ממלאכתו ארבעה:

18 צריך אדם להזהר הרבה בכבודן של בריות אז"ל בא וראה כמה גדול כבודן של בריות שור שהוליכו ברגליו חמשה שה שהדריכו על כתפו ארבעה:

19 המשנה התשיעית והכונה לבאר בה ענין החלק הששי ואמר על זה אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא ומדברות בארץ ישראל ואין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני הקדשים ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות ולא יגדל ישראל חזירים בכל מקום ולא יגדל את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלאות של ברזל ואין פורשין נשכין ליונים אלא אם כן היה רחוק מן העיר שלשים ריס אמר הר"ם אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל לפי שרועים בזרעים וסוריא הם הארצות שכבש דוד וכבר בארנו ענינם בששי מדמאי ומה שאמר לא יגדל חזירים הוא הדין לשאר דברים שאסורין באכילה אבל דבר בחזירים כפי הידוע שהם הם שאפשר לגדל כמו הבקר והצאן ואין פורשין נשכין פחים או רשתות לצוד בהם יונים אלא אם כן ירחק מן הישוב ר"ל ישוב המדינה ארבעה מילין הם שלשים ריס וזה להרחיק עצמם מן הגזל שלא יצוד יוני בני העיר והזהיר שלא לגדל כלב מפני הזיקו:

20 אמר המאירי אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל מפני שבהמה דקה מצויה להזיק ואסור לאדם להזיק או לגרום היזק אפילו על דעת לשלם וכן הדין בחיה דקה אבל מגדלין במדברות שבארץ ישראל שלא נאסר אלא בשביל ההיזק ואין היזק אלא בשדות ובכרמים לא ביערות ובמדברות אבל מגדלין בסוריא והיא שכבשה דוד וכבוש יחיד אינו כבוש לקדש בקדושת הארץ ואין צריך לומר שמגדלין בחוצה לארץ שאין חוששין לישובן של אלו ואם יזיקו ישלמו:

21 אין מגדלין תרנגולים בירושלם פי' אפילו ישראלים שבה מפני הקדשים שהרי אף ישראלים אוכלין שם קדשים קלים ומחשש נקור תרנגולים באשפות והבאת כעדשה מן השרץ לשם נגעו בה ולא הכהנים בכל ארץ ישראל מפני התרומות שנאכלות להם בכל מקום ומ"מ ישראלים אין נזהרין בכד ואפילו אוכלים חוליהם על טהרת קדש ותרומה שאין חוששין מעקרן אלא אם יטמאו יטמאו:

22 אין מגדלין חזירים בכל מקום פירשו בגמ' הטעם משום מעשה שהיה במלחמת ירושלם בימי חשמונאי שהיו משלשלין להם דינרין בקופה והיו מעלין להם תמידין לקרבן ויום אחד העלו להם חזיר ונזדעזעו ביניהם על כך וכשגברו בית חשמונאי החרימו על כל מי שיגדל חזירים ואע"פ שמ"מ היה אסור שאין עושין סחורה בנבלות וטרפות כמו שיתבאר במקומו הוסיפו על זה עונש החרם:

23 וכן אין מגדלין כלב רע מפני שהזיקו מצוי אלא אם כן היה שומרו וקושרו בשלשלת:

24 אין פורשין נשבים פי' רשתות ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס והם ארבעת מילין מרווחים שהרי יש שם מאה אמות יותר ששיעור ריס הוא מאתים ושבעים אמה ונמצא שלשים ריס שמנת אלפים ומאה אמה וכל שהוא רחוק כל כך אין לחוש ליוני שובכים ומ"מ בפחות מיכן אסור מטעם גזל בעלי שובכין שכל פחות משיעור זה הם מרחיקים משובכיהם ונאחזים במצודה ומה שאמרו בבבא בתרא מרחיקים את השובך מן העיר חמשים אמה שלמדנו משם שאין היונים מתרחקים משובכיהם יתר על חמשים אמה פרשו בגמרא שלא אמרו לשם אלא מחשש הפסד שהיונים מפסידים את הזרעים ומשהרחיק חמשים אמה כבר הם שבעים במה שנקרו מן הקרקע ואין מפסידין משם ואילך ומ"מ פורחים הם עד פחות מעט לשלשים ריס ונלכדים עם יוני ההפקר:

25 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

26 כבר בארנו במשנה שאין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אלא אם כן ביערות ובמדברות ומ"מ בהמה גסה מגדלים ואע"פ שיש הפסד אף בגסה מ"מ אי אפשר לישוב בלא בהמה גסה למשוי ולחרישה ואין גוזרין גזרה על הצבור שאי אפשר לעמוד בה אבל בהמה דקה אין רוב צרכה אלא לאכילה והרי יכולין להביא מחוצה לארץ ומתוך כך אמרו שמי שרוצה להרבות בסעודות לרגל או למשתה בנו מקדים שלשים קודם לרגל או קודם משתה בנו ומביא ככל הצריך לו ובלבד שלא ישהה את האחרונה אלא כשיעור הראשונה ר"ל שאם לקח וחזר ולקח לא יאמר הרי זו האחרונה לא עמדה בידי שלשים יום והריני משהה אותה עד לאחר הרגל או אף לאחר המשתה עד שיכלו לה שלשים אלא לא הותר אלא לרגל או למשתה והטבח המוכר לאחרים לוקח ומביא ושוחט לקח ומביאו ושוהה ובלבד שלא ישהנה שלשים יום: