מאירי על בבא קמא ק״ה

« מאירי על בבא קמא ק״ד ע״ב מאירי על בבא קמא ק״ו ע״א »

1 בבא קמא פתח ↗

חוּץ מִפָּחוֹת שָׁוֶה פְּרוּטָה בַּקֶּרֶן כּוּ׳. אָמַר רַב פָּפָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין גְּזֵילָה קַיֶּימֶת, אֲבָל גְּזֵילָה קַיֶּימֶת – צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו; חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּיַּיקֵּר.

2 בבא קמא פתח ↗

אָמַר רָבָא: גָּזַל שָׁלֹשׁ אֲגוּדּוֹת בְּשָׁלֹשׁ פְּרוּטוֹת, וְהוּזְלוּ וְעָמְדוּ עַל שְׁתַּיִם; אִם הֶחְזִיר לוֹ שְׁתַּיִם – חַיָּיב לְהַחֲזִיר לוֹ אַחֶרֶת. וְתַנָּא תּוּנָא: גָּזַל חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח – אוֹמֵר לוֹ: ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״.

3 בבא קמא פתח ↗

בָּעֵי רָבָא: גָּזַל שְׁתֵּי אֲגוּדּוֹת, בִּפְרוּטָה וְהֶחְזִיר לוֹ אַחַת מֵהֶן – מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: הַשְׁתָּא לֵיכָּא גְּזֵילָה; אוֹ דִלְמָא, הָא לָא אַהְדַּר גְּזֵילָה דַּהֲוַאי גַּבֵּיהּ?

4 בבא קמא פתח ↗

וְאָמַר רָבָא, הֲרֵי אָמְרוּ: נָזִיר שֶׁגִּילַּח וְשִׁיֵּיר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם; בָּעֵי רָבָא: גִּילַּח אַחַת וְנָשְׁרָה אַחַת, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: נָזִיר שֶׁגִּילַּח אַחַת אַחַת קָא מִבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבָא?! אֲמַר לֵיהּ: לָא צְרִיכָא, כְּגוֹן שֶׁנָּשְׁרָה אַחַת מֵהֶן, וְגִילַּח אַחַת; מִי אָמְרִינַן: הַשְׁתָּא מִיהַת הָא לֵיכָּא שִׁיעוּר; אוֹ דִלְמָא, הָא לָאו גִּילּוּחַ הוּא – דְּמֵעִיקָּרָא הָא שַׁיַּיר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְהַשְׁתָּא כִּי גִּילַּח לָא הָוֵי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת? הֲדַר פַּשְׁטַהּ: שֵׂעָר אֵין כָּאן, גִּילּוּחַ אֵין כָּאן. אִי שֵׂעָר אֵין כָּאן – גִּילּוּחַ יֵשׁ כָּאן! הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר אֵין כָּאן, מִצְוַת גִּילּוּחַ אֵין כָּאן.

5 בבא קמא פתח ↗

וְאָמַר רָבָא, הֲרֵי אָמְרוּ: חָבִית שֶׁנִּיקְּבָה, וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים – הִצִּילוּהָ. בָּעֵי רָבָא: אָגַף חֶצְיָהּ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי: לָאו מִשְׁנָתֵנוּ הִיא זוֹ? דִּתְנַן: חָבִית שֶׁנִּיקְּבָה וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים – הִצִּילוּהָ. פְּקָקָהּ בִּזְמוֹרָה – עַד שֶׁיְּמָרַח. הָיוּ בָּהּ שְׁתַּיִם – עַד שֶׁיְּמָרַח מִן הַצְּדָדִים, וּבֵין זְמוֹרָה לַחֲבֶירְתָּהּ.

6 בבא קמא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי: לָאו מִשְׁנָתֵנוּ הִיא זוֹ? דִּתְנַן: חָבִית שֶׁנִּיקְּבָה וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים – הִצִּילוּהָ. פְּקָקָהּ בִּזְמוֹרָה – עַד שֶׁיְּמָרַח. הָיוּ בָּהּ שְׁתַּיִם – עַד שֶׁיְּמָרַח מִן הַצְּדָדִים, וּבֵין זְמוֹרָה לַחֲבֶירְתָּהּ. טַעְמָא דְּמָרַח, הָא לָא מָרַח – לָא; אַמַּאי? וְתִיהְוֵי כִּי אָגַף חֶצְיָהּ!

7 בבא קמא פתח ↗

מִילְּתָא דְּאִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבָא, פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבָּה – דְּאָמַר רַבָּה: ״שׁוֹרִי גָּנַבְתָּ״, וְהוּא אוֹמֵר: ״לֹא גָּנַבְתִּי״;

8 בבא קמא פתח ↗

תַּנְיָא, אָמַר בֶּן עַזַּאי: שָׁלֹשׁ שְׁבוּעוֹת הֵן – הִכִּיר בָּהּ וְלֹא בְּמוֹצְאָהּ, בְּמוֹצְאָהּ וְלֹא בָּהּ, לֹא בָּהּ וְלֹא בְּמוֹצְאָהּ. לֹא בָּהּ וְלֹא בְּמוֹצְאָהּ?! קוּשְׁטָא אִשְׁתְּבַע! אֵימָא: בָּהּ וּבְמוֹצְאָהּ. לְמַאי הִלְכְתָא? רַב אַמֵּי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לִפְטוּר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְחִיּוּב. וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: הַמַּשְׁבִּיעַ עֵד אֶחָד – פָּטוּר, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן – כְּמָמוֹן דָּמֵי, וּמָר סָבַר: לָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי.

9 שבועות פתח ↗

לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: ״לְאַחַת״ – לְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּבֵית דִּין, מִי מְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת?! וְהָתְנַן: הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְכָפְרוּ – אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא אַחַת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָה טַעַם? הוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחְזוֹר וּלְהוֹדוֹת. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: שְׁבוּעָה – חוּץ לְבֵית דִּין, כְּפִירָה – בְּבֵית דִּין?

1 כבר בארנו במשנה שכל שלא נשאר שוה פרוטה מן הקרן אינו צריך לילך אחריו שאין חוששין שמא יתיקר הא מ"מ אם הוקרה צריך לילך אחריו:

2 גזל שלש אגדות וכל אחת מהן שוה פרוטה ונמצאו שלשתן בשלש פרוטות והוזלו ועמדו על שתים והחזיר לו שתים ונמצא שהשלישית שנאכלה אין בה עכשו שוה פרוטה חייב להחזיר לו אחת הרי אמרו גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך הא מ"מ דוקא כשהוא בעין הא אם אינו בעין חייב לשלם לו דמיו אע"פ שאלו היה עכשו בידו אינו ממון הואיל ובשעת גזלה היה ממון:

3 גזל שתי אגדות בפרוטה והחזיר לו אחת אע"פ שגזלה אין כאן שהרי לא נשאר בידו שוה פרוטה מ"מ אין כאן מצות השבה שהרי ממון גזל ולא השיבו אע"פ שאם גזל פחות משוה פרוטה מצוה להשיב מ"מ אין עבירת גזלה גמורה בידו אבל בזו עבירת גזלה גמורה בידו הואיל וגזל ממון ולא השיבו:

4 כבר ידעת בנזיר שבימי מלאת ימי נזרו מצוה עליו לגלח ולהשליך שערו לאור על הדרך המבואר במקומו ואע"פ שאין תגלחת זו מעכבת הבאת קרבנותיו כמו שיתבאר במקומו מ"מ מצוה עליו לגלח ואם גלח ושייר שתי שערות לא קיים מצות גלוח שייר שתי שערות ונישרה אחת וגילח הוא אחת אין זה גלוח ואע"פ שאין כאן שער מ"מ הואיל והוא השאיר שער ר"ל שתי שערות ולא גלח שער שהרי לא גלח אלא אחת מהן אע"פ שנשרה אחת מהן מאליה לא קיים מצות גלוח ואם גלח מתחלה עד שלא שייר אלא אחת אפילו לא נשרה קיים מצות גלוח שהרי לא השאיר שער וכן אם גלח שערו אחת אחת הרי זה גלוח:

5 כבר ידעת שכלי חרש המוקף צמיד פתיל מציל על כל מה שבתוכו באהל המת ואם נקב אין צמיד פתיל מצילו שהרי טומאה נכנסת דרך הנקב ושיעור הנקב אינו שוה בכל הכלים יש מהם כמוציא רמון ויש מהם כמוציא זיתים ויש מהם בכונס משקה הכל לפי תשמישו של כלי כמו שיתבאר במקומו נקב וסתמו שמרים את הנקב הוצלו שסתימה זו סתימה היא סתם חצי הנקב עד שלא נשאר בו שעור אם לא הדקו עד שאינו עומד כלל אינו מציל ואם הדקו עד שהוא עומד הרי זה ספק ותולין טהרות שבתוכו סתם את הנקב בזמורה אינו מציל עד שימרח בטיט בין זמורה לחבית ואם סתמו בשתי זמורות או יתר עד שימרח בטיט בין זמורות לחבית ובין זמורה לחברתה שאין זמורה או זמורות עומדות בלא מירוח וגדולי המפרשים חדשו בשמועה זו דברים אחרים אלא שאין זה מקומם:

6 כבר ביארנו שאם גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך נשבע עליו שלא גזלו והודה הרי זה חייב בקרן וחומש ואשם ואע"פ שאלו הודה בו אין זה כלום מ"מ אלו נגנב ממנו היה צריך לשלם לו דמי שעת גזלו כמו שהתבאר:

7 שורי גנבת והוא אומר לא כי מה טיבו אצלך שומר חנם אני עליו שהוא פוטר עצמו בגנבה ואבדה או שומר שכר אני עליו שהוא פוטר עצמו באונסין או שואל אני עליו שהוא פוטר עצמו במתה או כחשה מחמת מלאכה ונשבע ואחר כך הודה שגנבה חייב בקרן וחומש ואשם ואע"פ שלא כפר בגוף הממון הואיל ואלו נגנב בשומר חנם או נאנס בשומר שכר או מתה מחמת מלאכה בשואל היה פוטר עצמו מן הקרן בד"א בשאין השור לשם אלא שהוא באגם או באיזה מקום שאינו יכול להחזירו עכשו הא אם היה לשם ואומר שומר אני עליו טלהו מעכשו ונשבע והודה אין כאן קרן וחומש ואשם שנאמר וכחש בה פרט למודה בעקר ומוכן להחזירו עכשו כגון שאמר שומר אני עליו או אתה מכרתו לי ולא נתתי לך הדמים והרי שורך לפניך או נתתו לי על מנת לשלם גמול ואין רצוני בכך וטול שורך מעכשו וכן אם אמר תועה היה בדרך ובא אצלי אע"פ שלא היה לי לאספו אלא להחזירו מיד כמו שיתבאר תפתר באומר שבועה שמצאתיו ולא הייתי יודע שהוא שלך:

8 שבועת העדות אין בה חיוב קרבן שבועה אלא בדבר שאלו העיד עליו היה ממון יוצא לתובע בעדותו הא אם היה מחייבו בעדות זה שבועה אע"פ שאפשר שישלם זה ולא ישבע אין כאן חיוב קרבן שבועת העדות מעתה תבע לחברו מנה והשביע עד אחד פטור שדבר הגורם לממון אינו כממון:

9 ראובן שתבע את שמעון שורי בידך ומצאתו ואמר לו שמעון הן מצאתי אבל אינו שלך הבא ראיה שהוא שלך וטול הלך ראובן ותבע את לוי להעיד וכפר ונשבע שאינו יודע לו עדות ואחר כך העיד שהוא מכיר שהוא שלו אבל אינו יודע אם מצאו שמעון או לקחו וזהו הנקרא בה ולא במוצאה והרי אלו העידו שנים כן היה השור חוזר לראובן שכבר הודה שמעון שהוא מצאו אלא שאין כאן אלא עד אחד ואלמלא שכפר מתחלה היה מביאו לידי שבועה אם נודע לו שהוא שלו ואם לאו ושמא היה מחזיר ולא היה נשבע וגרם לו הפסד ממון מכפירתו שהודאתו שהודה אחר כן אינה מועלת אלא להבאת קרבן לא לענין הדין שכבר כפר בבית דין ואינו חוזר ומגיד וכמו שאמרו בשבועות השביעו ארבעה וחמשה פעמים וכפר אינו חייב אלא אחת מפני שאין יכולין לחזור ולהודות אחר כפירה ראשונה כמו שיתבאר שם ואעפ"כ פטור מקרבן הואיל ואין עדותו מוציא ממון הגמור וכן אם העיד אחר כן שהכיר במוצאה ולא בה ר"ל ששמעון טוען שהוא שלו אלא שהוא טוען שלקחה ולוי מודה עכשו שהוא יודע שמצאה אלא שלא היה יודע שהוא של זה וכן אם הודה שהכיר בה ובמוצאה:

9 בבא קמא פתח ↗

״מָה טִיבוֹ אֶצְלְךָ?״ ״אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי״; ״אַתָּה נְתַתּוֹ לִי בְּמַתָּנָה״; ״אָבִיךָ מְכָרוֹ לִי״; ״אָבִיךָ נְתָנוֹ לִי בְּמַתָּנָה״; ״אַחַר פָּרָתִי רָץ״; ״מֵאֵלָיו בָּא אֶצְלִי״; ״תּוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ מְצָאתִיו״; ״שׁוֹמֵר חִנָּם אֲנִי עָלָיו״; ״שׁוֹמֵר שָׂכָר אֲנִי עָלָיו״; ״שׁוֹאֵל אֲנִי עָלָיו״ – וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה; יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִחֵשׁ בָּהּ״ – פְּרָט לְמוֹדֶה בָּעִיקָּר.

« מאירי על בבא קמא ק״ד ע״ב מאירי על בבא קמא ק״ו ע״א »