מאירי על בבא קמא ס״ה

1 מי שגנב בהמה כחושה והשמינה הוא ושחטה משלם קרן ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב ולא כשעת העמדת בדין שהרי הוא פיטמה ואף הוא אומר אנא מפטימנא ואת שקלת ומנכין לו מן הכפל שיעור שבח שהשביח הוא יתר על שהיתה שוה בשעת גנבה הואיל ולא השמינה מאליה אלא שהוא פיטמה הא אם השמינה מאליה משלם הכל כשיעור של עכשו:

2 גנב שמנה והכחישה אף זה משלם תשלומי כפל וארבעה וחמשה כעין שגנב ואין צריך לומר בקרן אם הוא הכחישה אנו אין לנו ואם כחשה מאליה בזו אמרו שמשלם קרן כעין שגנב והשאר כשעת העמדה בדין ר"ל כשעת טביחה:

3 לא נשתנית הבהמה מכחש לשומן או משומן לכחש אלא שנשתנית ביוקר וזול אם היתה שוה בשעת הגנבה דינר ובשעת העמדה בדין ארבעה משלם בין הקרן בין תשלומי כפל בין תשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין ואם מתה מאליה משלם כשעת הגנבה:

4 וכן אם גזל מחברו חבית והיתה שוה בשעת הגנבה דינר ובשעת העמדה בדין ארבעה אם שברה או שתה את יינה משלם כשל עכשו ארבעה ואם נשבר מאליו משלם דינר כשעת הגזלה:

5 היתה שוה בשעת הגנבה ארבעה ובשעת טביחה ומכירה דינר בזו אמרו אחייה לקרן כעין שגנב ומשלם קרן כשעת הגנבה ותשלומי כפל וארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין והוא הדין בכחשה מאליה כמו שבארנו שהשומן והכחש הבא מאליו הרי הוא כיוקרא וזולא וזה שלא העמידוה בכחש או שומן הבא מאליו מפני שאינו מצוי בבהמה שתכחיש או תשמין בלא סבה ויש חולקין לומר דהשמינה והכחישה לאו דוקא והוא הדין לנתפטמה או כחשה מאליה וכן הא דרישא אנא מפטימנא לאו דוקא דאף בנתפטמה מאליה כן לא נאמרה זו של רב אלא ביוקרא וזולא ואין נראה לי אע"פ שגדולי עולם כתבוה:

6 נשתנית בגופה מטלה לאיל ומעגל לשור יתבאר למטה שתשלומי כפל משלם כעין שגנב אבל תשלומי ארבעה וחמשה אינו משלם כלל שנעשה שנוי בידו וקנאו ושלו הוא טובח וכו':

7 הגונב שגנב והודה מעצמו פטור מן הכפל שנאמר אשר ירשיען אליהם פרט למרשיע את עצמו מודה בקנס ואחר כך באו עדים יש צדדים בגנבה שהוא חייב ויש שהוא פטור ולמטה יתבאר דין זה כל צרכו ובשאר קנסות מיהא מודה בקנס פטור אפילו באו עדים אח"כ:

8 תשלומי כפל שאמרנו לא סוף דבר שנמצאת הגנבה בידו אלא הוא הדין שנמצאת בגנו או חצרו או קרפיפו כגון שנכנסה הבהמה ברשותו ונעל בפניה על דעת גנבה שנאמר אם המצא תמצא מ"מ:

9 בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואשם ואפילו באו עדים אחר הודאתו אינו משלם כפל ואם באו עדים אחר שנשבע ולא הודה משלם תשלומי כפל ואפילו הודה אח"כ אינו משלם חומש ואשם שאין אלו התשלומין במקום שיש כפל:

10 טען טענת גנב ונשבע ובאו עדים שהיא ברשותו וחזר וטען שנגנבה אחר כן ובאו עדים שהיא עדיין ברשותו אפילו כמה פעמים חייב לשלם כפל על כל אחת ואחת:

11 וכן אם נשבע והודה ואח"כ נשבע שאבד אח"כ והודה וכן כמה פעמים משלם חומש על כל אחת ואחת שנאמר וחמישיתיו התורה רבתה חמישיות הרבה לקרן אחד נמצא שאם נשבע ארבעה פעמים חומשו עולה לכפל שחומש זה חומשא מלבר הוא לפי סוגיא זו וכן הוא חייב אשם על כל אחת ואחת והחומש הוא לבעל הפקדון ומפני זה נקרא ממון הדיוט:

12 זה שכתבנו בנשבע ארבעה פעמים פירושו בבתי דינין מיוחדים שאם בבית דין אחד כיון שהוחזק כפרן היאך מקבלים שבועתו פעם אחרת שאם בנשבע והודה ולענין חומש אתה בא לומר כן מאחר שלא הוחזק כפרן בעדים מ"מ היאך מוסרין הואיל וראינוהו מתקלקל אחר תשובתו אלא בבתי דינין אחרים:

13 גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור אע"פ שממילא הוא בא ואע"פ שאין זה שנוי גמור שהרי שור בן יומו קרוי שור שנאמר שור או כשב או עז כי יולד ואיל בן יומו קרוי איל שנאמר אילי צאנך לא אכלתי השתא אילים לא אכל הא כבשים אכל אלא איל בן יומו קרוי איל אעפ"כ דרך כלל שנוי הוא זה ומשלם כפל כעין שגנב ואינו משלם כלל תשלומי ארבעה וחמשה הואיל ושחטם אחר שנעשו ברשותו איל ושור מפני שנעשו שנוי בידו וקנאם ושלו הוא טובח ושלו הוא המוכר:

14 זה שאמרו בכאן טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשו פירושו שאם גנב טלאים ונעשו אילים אינו משלם אלא טלאים או דמיהם בקרן וכפל שהכפל על שעת הגנבה הוא נמשך אבל אם לא נשתנו אלא בדמים כגון שהוקרו הטלאים ועמדו בשעת טביחה על דמי אילים משלם אף בכפל דמי אילים כשל עכשו כמו שבארנו למעלה ורוב מפרשים פרשוה בדרך אחרת:

15 כבר ידעת באתנן זונה שהוא מאיסורי מזבח שנאמר לא תביא אתנן זונה וגו' ומ"מ לא נאסר באתנן ומחיר אלא בגופם הא שנוייהם וחלופיהם לא נאסרו ולפיכך אינו חל אלא על דבר הראוי לגבי מזבח נתן לה חטים ועשאם סלת זיתים ועשאתן שמן ענבים ועשאתן יין הרי הם כשרים ואין צריך לומר שולדות בהמת אתנן מותרין: