1כבר ידעת שהאשה מטמאה באודם והאיש בלובן וטומאה שבאשה נדות וזיבה וטומאה שבאדם קרי וזיבה וכן ידעת שזיבת האשה היא שאחר שכלו שבעת ימי נדה נכנסין ימי זיבה ואם ראתה שלשה ימים רצופים באותם ימי זיבה הרי היא זבה גדולה ומ"מ אם ראתה שלש ראיות או יותר ביום אחד אין זו זבה גדולה ושומרת יום כנגד יום כמי שלא ראתה אלא פעם אחת שענינה תלוי בימים ולא בראיות ובזב אינו כן אלא כל שראה שלש ראיות של זיבה הן ביום אחד הן בשלשה ימים רצופים הרי זה זב גמור כמו שיתבאר במקומו:2שור שנגח שלשה פעמים בשלשה ימים אלא שלא התרו בבעליהם דבר יום ביומו אלא שאחר שכלו שלשה ימי הנגיחה באו לפניו והודיעוהו ששורו נגח שלשה פעמים בשלשה ימים ואחר התראתם נגח נגיחה רביעית גדולי המחברים נסתפקו בה אם מחייבין אותו נזק שלם אחר שהועד בשלש נגיחות של שלשה ימים או אין מחייבין אותו הואיל ולא הועד באחת קודם שתבא חברתה עד שיהא הוא בעצמו מותרה עליו שלשה פעמים ויראה לי להחליטו לחיוב:3ודבר זה לדעתי תלוי בביאור הסוגיא ורואה אני להעירך עליו דרך קצרה כדי להודיע מאיזה צד של הלכה אנו מחייבין וכן מפני שהשמועה משתבשת ביד כמה ולא עלתה בידם כהוגן עד שיצאו להם מתוך ביאורם דרך פסק דברים משובשים שצריך להעירך עליהם ודרך ביאורה גם כן אתה מבין פסקים שבה ולא נצטרך לחזור ולכתבם והוא ששאלו בגמרא שלשה ימים אלו ליעודי תורא קא אתו או ליעודי גברא קא אתו וענין שאלה זו לדעתי הוא זה ליעודי תורא קא אתו ר"ל שאלו היה מוחזק אצל התורה בנגח בפעם ראשונה אף היא היתה עושתהו מועד אחר התראה של נגיחה ראשונה לחייבו נזק שלם מאותה התראה ואילך ולא חסה עליו כלל אלא אף מן הדין אינו נגחן עד שלשה פעמים ולא כוונה תורה בשלש התראות אלא לידע מתוכן אימתי הוא נגחן שישמרנו שכל ההתראות אינן באות אלא מצד נגיחה רביעית וא"כ כשהעידו לו על שלש הרי הודיעוהו שהוא נגחן ואין דינו בהתראה אחרת כלום או ליעודי גברא קא אתו ר"ל שמן הדין אף בפעם ראשונה היה נגחן אלא שהתורה כוונה לחוס על בעליה שלא לשלם עד שיתרוהו שלש פעמים אחת על כל נגיחה לבדה ואם כן כשהמתינו והעידו לו על שלשה ביחד מ"מ אין לו אלא התראה אחת ובשלוש נגיחות אין לנו:4ובאו להוכיח שלייעד את השור באו ממה שאמרו והעידוהו שנים על נגיחה ראשונה שביום ראשון ושנים על שניה שביום שני ושנים על שלישית שביום שלישי ונמצא שכל שלשה כתים אלו באו לחייבו עכשו בחצי נזק וכן באים לחייבו נזק שלם מכאן ואילך ואחר עדותם נגח ובאו עדים וחייבנוהו על זו נזק שלם על פי עדותם של ראשונים הרי שלש כתים אלו הראשונים שלש עדויות שאין באחת אצל חברתה כלום עד שאם הוזמה האחת אין חברתה בטלה בכך ולענין חצאי הנזקים שלשתן חלוקות בעדות ואם הוזמה האחת היתה משלמת חצי נזק שהיו רוצים להפסידו והוא משלם חצי נזק על פי עדות השניה ואם הוזמה השניה משלמת היא חצי נזק שהיו רוצים להפסידו והוא משלם חצי נזק של עדות שלשית וכן הלכה:5ומ"מ הרי כלן עדות אחת להזמה ר"ל לענין מה שהיתה מחשבתם בהתראתם והוא לחייבו נזק שלם על הרביעית שהרי כלן צריכין בכך ולא שתהא עדות אחת לענין שכשהוזם האחד תבטל כל העדות עד שאם הוזמה הראשונה לא יהא שם עדות כלל שהרי פרשנו שמשלם חצאי הנזקים של שניה ושל שלישית ומעתה אף כשתבא כת אחרת מחזיקין אותו במועד אלא לענין זה הוא עדות אחת שכשבאו שלשתן והעידו ובאה ברביעית כת אחרת והעידה ופסקנו הדין וחייבנוהו נזק שלם והוזמה הראשונה אין אומרים שתפרע חלקה מאותו חצי נזק של העדה שחייבנוהו על פיהם שהרי אין העדים משלמין עד שיזומו שניהם ומכיון ששלשתם עדות אחת אין כת המוזמת משלמת כלום עד שיזומו שלשתם ומעתה נמצאת כת ראשונה מוזמת הוא פטור מחצי נזק הבא מצד ההעדה שהרי רביעית זו חזרה שלישית והם פטורין מצד עדות אחת ומ"מ נמצאו שלשתן מוזמות וכבר גמרנו הדין ברביעית לחייבו נזק שלם משלמין בין שלשתם וזהו שנאמר כאשר זמם שאע"פ שמ"מ לא חייבוהו בחצי נזק של העדה הואיל ועל פי עדותם החזקנוהו במועד לחייבו נזק שלם ברביעית ובאה לידינו עדות הרביעית וחייבנוהו על פיהם הרי הם משלמין הא אם לא בא לידינו כן אין משלמין וכן הלכה:6ומעתה רצה בעל התלמוד להוכיח ששלשה ימים אלו ליעד את השור באו ואחר שכן נפרש בשלשה כתי עדים שהזכרנו שכלם באו ביום אחד וכלם ידעו זו בעדות חברתה עד שכלם מעידות כאחת וכלם מכוונות לחייבו נזק שלם ברביעית והוא הטעם לחייב את כלם בצד ההעדה אחר שהוזמו כלם שהרי לכך היו מכונים וכאשר זמם הוא אלא אי אמרת ליעודי גברא קא אתי ואין עדויות שביום אחד מועילים אם כן אתה צריך לפרש בשלשה כתים אלו שכל אחת מהם באה ביום שלה זו ביום ראשון וזו ביום שני וזו ביום שלישי שאם ביום אחד הרי לדעת זו לא תועיל כלום ואם כן מפני מה אתה מחייבם בצד העדה יאמרו הראשונים מהיכן נודע לנו שיבאו עדים אחרינו בנגיחות אחרות עד שתדינו שמחשבתנו היתה לחייבו בנזק שלם ואין זה כאשר זמם:7והקשה רב אשי על זה ואף לכשתאמר שליעד את השור באו אע"פ שמן הסתם הואיל וביום אחד באו ואין בית דין יושבין אלא מקצת היום כלם ראו זה את זה בבית דין מ"מ שמא לא באו כלם כאחד ושמא כבר העידו הראשונים עד שלא באו האחרונים ויאמרו האחרונים אע"פ שראינו אותם בבית דין לא היינו יודעים שלעדות שורך באו ואף הראשונים יכולים לומר כן מהיכן ידענו שאף אחרים באים להעיד אחרינו אלא שאם באו בתוך כדי דבור כשרואים עדות האחרונה היה להם לחזור ותרצה רב כהנא דליעודי תורא אפשר לתרצה כשרמזו זה לזה כונתם הואיל וכלם נמצאו לשם כאחד וכן רב אשי תרצה בשבאו רצופים כלומר זה בתוך עדות זה עד שידעו כלם זה בשל זה ושני התרוצים הלכה הם:8ולמדנו ששלשה ימים אלו ליעד את השור באו וכל שבאו ביום אחד והעידו על נגיחת שלשה ימים והתרוהו משלם נזק שלם על הרביעית ולא עוד אלא שלענין ליעודי תורא בא לדעת מי שאמר שחצי נזק קנס הוא ושהשוורים בחזקת שמור הם שהלכה כן כמו שביארנו וא"כ מה שפירשו במשנתנו שהעידו בו שלשה ימים לאו דוקא אלא העידו בו על נגיחות של שלשה ימים ומ"מ למדנו שאין הזמת כלם מחייבתן בצד העדה אא"כ ידעו אחת בעדות חברתה:9נזכר עוד בגמרא תירוץ אחר והוא שמכירין בעל השור ואין מכירין את השור ומאחר שכן אי אפשר לומר שלא באו לכונת חיוב צד העדה אלא לכונת חצי נזק של עכשו שהרי אין עדותם מועיל לחצי נזק של עכשו הואיל ואין משתלם אלא מגופו אלא ודאי לכונת חיוב נזק שלם ומכאן ולהבא הם באים ושאלו על זה אחר שאין מכירין את השור היאך הם מתרים ופרשו בו שהם אומרים יש לך בבית הבקרות שלך שור נגח והזהר לשמור את כלם ודבר זה אפשר לפרשו הן לדעת ליעודי תורא הן לדעת ליעודי גברא ומ"מ לעיקר הדברים ראוי לתמוה היאך הוא משלם בהעדה זו ואע"פ שגדולי המפרשים פרשוה בשנודע שכל שוורים אלו בביתו עדין מ"מ שמא בנגיחה רביעית לא זהו שנגח בראשונה ואע"פ שבשנים תמים שהזיקו רצה מזה גובה וכו' כמו שכתבנו בפרק המניח בסופו לא נאמר כן אלא בששניהם רדפו והרי הנוגח אחד משניהם בהכרח אבל זה שבנגיחות התמות אין משתלם כלום יאמר בנגיחה רביעית לא זהו שהזיק ופרשוה גאוני ספרד שבודאי הדין כך הוא אלא שאחר שנגח נגיחה רביעית וראוהו הכירו שזהו שנגח בראשונות מעין כי מדכרו ליה מדכר ואם כן אף חצאי הנזקים משתלמין בו למפרע וגדולי המחברים כתבו שאע"פ שאין מכירין את השור הרי זה מועד ואין הדברים נראין כן בשום פנים אף גדולי הדורות שלפנינו כתבו שלענין ליעודי תורא אם לא העידו על שלשה נגיחות הראשונות עד שנגח נגיחה רביעית שהוא מועד והדברים מתמיהין:10ממה שכתבנו אתה למד שאם נגח שלש נגיחות ביום אחד או בשני ימים ובאו אחר שלש הנגיחות והתרו בו שלשה ימים זה אחר זה אין זה כלום שאף העדת השור אינה העדה אלא בנגיחות שלשה בשלשה ימים ולא הוצרכנו לכתוב דבר זה אלא שראינו בו לקצת חכמי הדורות שלפנינו דברים שאי אפשר להעמידם בשום פנים:11אע"פ שבארנו למעלה שהמשסה כלבו של חברו בחברו חייב בעל הכלב מ"מ אדם ששסהו על עצמו פטור בעל הכלב כל המשנה ובא אחר ושנה בו פטור:12שור שנגח על ידי משמוש והכעסה אין נגיחה זו נקראת נגיחה התורה אמרה כי יגח ולא שיגיח את עצמו כמו שיתבאר:13המשנה השביעית והכונה לבאר בה שור המזיק בקרנו ברשות הניזק שבארנו בפרק ראשון במשנה חמישית שהוא אחד מן החמשה מועדין לשלם נזק שלם ואמר על זה שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף רבץ נשך בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק ברשות הניזק ר' טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק אמר להם ר' טרפון מה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר ברשות הרבים לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק לשלם נזק שלם אמרו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק אמר להם אני לא אדון קרן מקרן ואני אדון קרן משן ורגל ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן במקום שהחמיר עליהם ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הנזק חצי נזק אמר הר"ם כשנתלמד דין מהדינין בקל וחומר לא יהא אותו הלמד גדול מאשר נלמד ממנו אבל יהיה כמותו והוא מה שאמרו דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואין בזה מחלקת לפי שהוא מן התורה והוא מה שאמרו במרים ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה כי אם יקצוף עליו אביו יתרחק ממנו שבעת ימים כל שכן מי שקצף השם עליו שראוי שיסתר ימים רבים אבל אמר הכתוב תסגר שבעת ימים הנה שם דין השכינה הלמד מן האב כדין האב ואמנם עקר מחלקת ר' טרפון וחכמים הוא כי ר' טרפון אומר סוף מה שאנו אומרים דיו לבא מן הדין להיות כנדון כשנרצה לחייב זה הדבר אשר נתלמד דין שלא למדנוהו קודם ואז לא יהיה אותו הדין גדול מן הדין אשר נתלמד ממנו כמו שלמדנו לקצף השכינה הסתר שבעת ימים וזה דבר שלא ידענו קודם לכן אמנם כשיהיה אצלנו דין ידוע בדבר מהדברים כמו חצי נזק ואחר כך נלמד אותו בקל וחומר אם לא תוסיף לו דין ותשימהו נזק שלם יהיה זה הקל וחומר לשוא ולא יוסיף לנו ידיעת שום דבר שזה החצי נזק ידוע היה מבלי קל וחומר וכיוצא בזה לא נאמר דיו לבוא מן הדין להיות כנדון כי לא בא מן הדין אבל ידוע היה החצי נזק ואמנם בארתי לך ענין זה שלא יעלה בדעתך שר' טרפון לא היה דורש עיקר זה בשאר המקומות כי הוא אמנם בזה המקום בלבד לא היה דורש אותו כמו שבארנו והלכה כחכמים:14אמר המאירי שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף נשך רבץ בעט שכל אלו קרן ותולדותיו וכן הדין בכל היזק שהוא משונה ברשות הרבים חצי נזק אבל ברשות הניזק ר' טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק אמר להם ר' טרפון ומה מקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק אינו דין לחייבו ברשות הניזק נזק שלם והשיבוהו דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומאחר שאתה מביאו מכח קרן ברשות הרבים אף אני אומר מה קרן ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק והשיבם אף אני לא אדון קרן מקרן והריני מהפך דברי לצד אחר לדון ולומר ומה מקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן מקום שהחמיר עליהם ברשות הניזק אינו דין שהחמיר בקרן והם משיבין מ"מ שאין מקום לקל וחומר אלא בצירוף קרן ברשות הרבים ודיו לבא מן הדין להיות כנדון:15זהו ביאור המשנה והלכה כחכמים אלא שמקצת חכמים פוסקין כר' טרפון ואין דבריהם נראין ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:
