מאירי על בבא קמא ק״י

1 היה כהן זה זקן או חולה אם יכול לעבוד על ידי הדחק עושה שליח להקרבה ונותן קרבנו לכל כהן שירצה ומ"מ אכילתה לאנשי משמר שכל אכילה אצל זקן וחולה אכילה גסה היא ואין עושין בה שליח ואם אינו יכול לעבוד כלל אף הקרבה אינה אלא באנשי משמר:

2 היה כהן שבמשמרה טמא ויש לו קרבן צבור להקריב שקרבן צבור דוחה את הטומאה בזמן שאין טהורים באותו משמר ואף בזו אתה מפרשה שאין באותו משמר כהנים טהורים ונמצא כהן זה שזכה בפייס ראוי להקריב הרי זה נותנו לכל כהן שירצה אף ממשמר אחר והעור והאכילה לבעלי מומין טהורים שבאותו משמר שהרי טמא אינו חולק בקדשים כדי לעשות שליח לאכילה ובעל מום חולק בהם:

3 כהן גדול מקריב אונן כמו שיתבאר במקומו לפיכך אם היה לו קרבן להקריב הואיל והוא ראוי להקריב עושה שליח ונותנו לכל כהן שירצה ועורו ועבודתו לאנשי משמר שהרי אינו ראוי לאכילה בו ביום ולא לחלוק כדי לאכול לערב שעבר זמן אנינות:

4 המשנה הששית וענינה לבאר בה ענין החלק השמיני ואמר על זה הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם לגבי מזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב את האשם אליו היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת הכסף ינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולין להוציא מידן שנאמר ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה נתן את הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא נתן האשם ליהויריב והכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה ואם לאו יחזור ויביא אשם אחר שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו יצא הביא אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש אין החומש מעכב אמר הר"ם כבר ידעת כי הגר כשמת ולא הניח בנים בקדושה כי אין לו יורש וכל הקודם בנכסיו זכה ועל גר שמת שאין לו יורשים נאמר ואם אין לאיש גואל אבל איש מישראל אי אפשר שלא יהיה לו גואל כי קבלה היא בידינו שיבטא לא אכלא אם כן האיש האיש שישאר משבטו הוא יירשנו וכבר ידעת כי בכל מקום שנאמר נדבה ר"ל עולת נדבה וכבר בארנו זה במסכת שקלים ודיני עולת נדבה יתבאר לך מזה הפסוק שהביא ראיה על זאת ההלכה שאשם נקרא הקרן שהוא מחזיר כלומר הגזלה בעינה או דמיה כבר בארנו באחרון של סכה כי משמרות כהונה כ"ד משמרות והיו עובדין בזה אחר זה כל משמרה שבת אחת ומכלל המשמרות יהויריב וידעיה והביא אותם על דרך משל וכשנתן כסף ליהויריב ואשם לידעיה והיה המשמרה משמרת ידעיה בזה חולקין ר' יהודה וחכמים ר' יהודה אומר משמרת יהויריב עברה כשנטלה הכסף כיון שאין לה במשמרה שום דבר לפי שאינה שבתו לפיכך יחזור כסף אצל אשם וישוב הכסף לידעיה שיש לו המשמרה וחכמים אומרים משמרת ידעיה עברה כשנטלה האשם מבלי שתקבל הכסף והראוי שיתן הכסף קודם האשם ולפיכך יוקח האשם מאתו ויותן ליהויריב שנטל הכסף ברישא כמו שראוי והוא יקריב כשתהיה משמרתו ולפי שאלו העיקרים אמתיים ידועים אמר לנו מחבר המשנה במשנה זו כי כשנתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה והיתה משמרת ידעיה אם הוא הלכה כחכמים שאומר יצא אשם יהויריב כמו שקדם זה מבואר ואין שם ספק ואם הלכה כר' יהודה שאומר ישוב הכסף אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה ואם לא אלא שקפצה משמרת ידעיה והקריבה האשם קודם שתקח הכסף מן יהויריב זכו בני ידעיה בעור האשם אבל בשרו אינו ראוי לאכילה לפי שהוא פסול ויחזור ויביא אשם אחר ליהויריב אשר בידו הכסף ויקריב אותו למשמרתו ומה שלמד רבינו הקדוש במשנה זו הוא איזה יתחייב על דעת ר' יהודה כשהקריבו בני ידעיה האשם וכך אמרה הברייתא בזה הדין כשהיתה המשמרת ליהויריב ונעשה מה שאמרנו אמר ר' לדברי ר' יהודה אם קדמו בני יהויריב והקריבו אשם יחזור ויביא אשם אחר ויקריבו בני ידעיה וזכו האחרים במה שבידם וזה הענין הוא מה שלמדנו בזאת המשנה והלכה כחכמים והרמז שראוי להיות הכסף קודם לקרבן הוא מה שנאמר באשם אשר יכפר בו וקבלנו בפירוש זה כי האשם נאמר בכאן כסף והוא מה שאמרו אשם זהו קרן וכבר בארנו בהלכה שקודם לזו דרחמנא קרא הכסף אשם ואמרו יכפר בו והוא פועל עתיד ר"ל שכבר התחיל בכפרה שהוא נתן הכסף ותגמר כפרתו ולא ישאר עליו עון בקרבן והוא איל האשם כמו שנאמר וכפר עליו הכהן באיל האשם וקבלנו בזה איל אשם מעכב ואין החומש מעכב וכבר נתבאר כי האשם הוא הכסף ופי' מעכבין כפרה:

5 אמר המאירי הגוזל את הגר שאין לו יורשים וכפר ונשבע ומת הגר והודה הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים שבאותו משמר ומביא אשמו ומתכפר הא אם לא נשבע זכה במה שבידו שנכסי הפקר הם וכבר קדם הוא בזכייתם:

6 היה מעלה את הכסף ר"ל קרן וחומש ואת האשם לירושלים ומת קודם שיתן את הכסף לכהנים ויקריבו לו את האשם הרי הכסף ר"ל קרן וחומש חוזר לבניו שהרי זכה הוא בהם מן הדין אלא שלתשובה מעולה הצריכתו תורה לחלקה לכהנים ומאחר שמת אין לו אצל כפרה העתידה לבא כלום והאשם ירעה עד שיסתאב ר"ל שיומם וימכר ויפלו דמיו לנדבה לקיץ המזבח כדין אשם שמתו בעליה ואע"פ שבחטאת שמתו בעליה אמרו עד שימות כבר אמרו כל שבחטאת מתה באשם רועה:

7 נתן את הכסף לאנשי משמר ולא נתן להם האשם עדין להקריבו ומת קודם כפרה החזיקו כהנים בכספם ואין היורש יכול להוציאו מידם בטענת שלא נתכפר באשם שהכסף אף הוא מסייע בכפרה שאמרו כסף מכפר מחצה וכבר נתכפר מה שביד הכסף לכפר ואפילו היה הגזלן קטן שאין מתנתו מתנה אין היורש מוציא מיד הכהנים:

8 נתן את הכסף ליהויריב שהיא משמרה ראשונה ולא הספיק ליתן את האשם עד שבוע האחרת שנכנסה משמרתו של ידעיה שהיא השניה יצא ונמצא הכסף ליהויריב ומשמרה של ידעיה זוכה במצות הקרבה ובעור ובשר ומ"מ אם נתן הכסף למשמרה שאין זמנה עכשיו בשעת נתינה יחזור הכסף אצל האשם ומשמרה שלקחה בלא זמנה לא זכתה ומוציאין מידה וכן יתבאר בגמרא אשם ליהויריב ר"ל שהקדים ונתן את האשם קודם שיוציא הגזלה מתחת ידו ונתן הכסף לידעיה והרי שטעה שראוי לעולם להוציא הגזלה ולהחזירה אם לבעלים אם לכהנים קודם שיביא אשמו מעתה אם האשם קיים יחזור אצל ידעיה ויקריבוהו בני ידעיה שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו יצא אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא שנאמר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו אשר כפר לא נאמר אלא יכפר לשון עתיד ומה שהקריבו בני יהויריב שלא כדין עשו ולא נהנו אלא לעורו נתן את הקרן והקריב את האשם קודם שיתן את החומש נתכפר ואין החומש מעכב ליפסל איל האשם בכך אלא שהוא חייב ליתנו אחר הכפרה:

9 זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

10 גזל הגר הכתוב קראו אשם שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב ליי' לכהן ודרשו בו האשם זה קרן המושב זה חומש מאחר שהכתוב קראו לקרן זה אשם צריך להחזירו ביום כדין הקרבת אשם ויראה לי הטעם כדי שיחזירהו בפרסום מעתה גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא ידי השבה וכן אם החזירו לחצאין אלא שיחזירנו בבת אחת:

11 גנבת הגר אינה נדונה כגזלו אלא זכה הגנב במיתתו של גר הן בקרן הן בכפל כדין כל מחזיק בנכסיו:

12 גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן שבאותו משמר שהחזירו לא יצא ידי השבה אלא שאין לו לעשות בזה כלום:

13 היו בני משמרה זו מרובים ונתנם למשמרה אחרת שאין זמנה עכשיו ואכלוסיה מועטין ופרוטה מגעת לכל אחד מהם הרי זה ספק אם זכת משמרת זו בהם אם לאו ומ"מ יראה לי מסוגית הגמרא דוקא במשמרה הבאה ראשונה אחר זה שתהא להם השבה ראויה בגזל זה שבזו יש לומר לזו היתה השבה זו עומדת אבל משמרה אחרת לא זכת:

14 יתבאר במקומו שאין חולקין מנחה כנגד מנחה אפילו מעשה מחבת כנגד מעשה מחבת וכן כל כיוצא בזה אלא כל אחת ואחת חולקין שיריה בפני עצמה לכל אנשי בית אב ואפילו לא יגיע לחלק כל אחד אלא מעט מעט וכן אין חולקין עוף כנגד עוף ולא חטאת כנגד חטאת ולא חזה ושוק כנגד חזה ושוק אלא כל חלק וחלק חולקין אותו בשוה בין כלם אף גזל הגר אין חולקין אותו כנגד גזל הגר אלא חולקין כל אחד ואחד בין כלם כשאר הקרבנות:

15 כהנים בגזל הגר אינם נדונים כיורשי הגר אלא כמקבלי מתנת גבוה כשאר מתנות כהונה מעתה גזל חמץ מן הגר שאין לן יורשים ועבר עליו הפסח חייב ליתן לכהנים את דמיו כשעת הגזלה שאלו נתנו עכשיו כמו שהוא אין זו מתנה שהרי אין זה כלום ואלו היה יורש בזה היה אומר לו הרי שלך לפניך כאלו הגר קיים:

16 מעשר בהמה אף הכהנים והלויים חייבים בו כישראל וענינן שהוא נשחט בעזרה ומקטירין אמורים לאחר זריקת הדם והבשר נאכל לבעלים כדין שאר קדשים קלים אלא שאין ממנו כלום לכהן אפילו חזה ושוק ואינו נוהג בלקוח ונתון ר"ל שהלוקח טלאים שנולדו בשנה זו או שנתנו לו במתנה פטור עד שיולידו ברשותו מעתה כהן שנפלו לו עשר בהמות ר"ל טלאים של שנה זו בגזל הגר פטורים מן המעשר שהרי מתנה היא כמו שבארנו ומ"מ בזו אף מצד ירושה כן שהלכה באחין שקנו טלאים מתפיסת הבית שפטורים אלא במה שיולידו ברשותם ואם תפרש קנו זכו כלומר שירשו אף בזו האחים שירשו טלאים מאביהם פטורין כמו שיתבאר במקומו ומה שאמרו קנו מתפיסת הבית חייבין אין הלכה כן:

17 עשרים וארבעה מתנות כהנה נתנו לכהנים וכלן בכלל ופרט וברית מלח שנאמר כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל ליי' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני יי' לך ולזרעך אתך זהו כלל וברית מלח והפרט הוא בכל מתנה ומתנה בפרט ואלו הן עשר במקדש ר"ל שאין נאכלים אלא לפנים מן הקלעים וארבע בירושלים ר"ל שנאכלין בכל העיר ועשר בגבולין ר"ל שנאכלין בכל ערי ארץ ישראל עשר במקדש אלו הן א' חטאת והוא שנאמר עליו כל זכר בכהנים יאכל אותה ב' חטאת העוף שדינו כחטאת האחרת ג' אשם ודאי והם חמש ונדונים כאחד והם של גזלות ושל מעילות ושל שפחה חרופה ושל נזיר ושל מצורע וכתוב כחטאת האשם תורה אחת לכהן אשר יכפר בו לו יהיה ד' אשם תלוי הבא על ספק כרת שלא נודע לו שעבר וכתוב כחטאת כאשם וכו' ה' זבחי שלמי צבור והם כבשי עצרת ואע"פ שהם נקראים שלמים קדשי קדשים הם וכתוב קדש יהיו ליי' לכהן ו' לוג שמן של מצורע ר"ל מה שנשאר בלוג מיציקת כף הכהן וכתוב ולקח הכהן את כבש האשם ואת לוג השמן הוקש לוג לאשם והוא קדשי קדשים ז' מותר העומר ר"ל אחר קמיצה וכתוב בכל מנחה לכל בני אהרן תהיה ח' שתי הלחם שנאמר בהם קדש יהיו ליי' לכהן ט' שירי מנחות דכתוב והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו ולא כללו עמהם מנחת העומר מפני שהיא של צבור י' לחם הפנים:

18 ארבע בירושלם א' הבכור שנאמר כל פטר רחם וכו' באדם ובבהמה יהיה לך ובכור תם נאכל בכל העיר ב' בכורים דכתוב בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו ליי' לך יהיו ג' מורם מתודה ואיל נזיר ומורם מתודה חזה ושוק וארבע חלות וכתוב תרומה ליי' לכהן על חזה התנופה וכו' ובאיל נזיר זרוע בשלה וחלה ורקיק ושני אלו נדונים כאחד מפני שדומין זה לזה וכן חזה ושוק של כל שלמים בכלל אלו הם ד' עורות קדשים שנאמר עור העולה אשר הקריב ליי' לכהן וכן של חטאות ואשמות הא של קדשים קלים לבעלים הם כמו שהתבאר בזבחים פרק טבול יום ק"ג א' ומתוך שאין עורות אלו נתנין אלא בירושלם הוא מונה אותם עם אלו הארבעה:

19 עשר בגבולין א' תרומה שנאמר ראשית דגנך וכו' תתן לו ב' תרומת מעשר שנאמר ונתתם ממנו את תרומת יי' לאהרן הכהן ג' חלה שנאמר ראשית עריסותיכם וכו' כתרומת גרן כן תרימו אותה ד' ראשית הגז שנאמר ראשית דגנך וכו' וראשית גז צאנך תתן לו ה' מתנות ר"ל זרוע ולחיים וקיבה להדיא כתוב ו' פדיון הבן דכתוב ולקחת חמשת וכו' ונתת הכסף לאהרן ולבניו ז' פדיון פטר חמור דכתוב ופטר חמור וכו' ח' שדה אחזה ט' שדה חרמים דכתוב כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו ושדה חרמים פירושו ישראל שהחרים את שדהו ושדה אחזה כבר פרשנו למעלה י' גזל את הגר כמו שכתבנו ואף הוא אם מצא כהן שבמשמר חוץ לירושלם נותן לו וכבר הארכנו בענין זה במסכת חולין פרק הזרוע והלחיים:

20 יבמה הראויה ליבום שלא רצת להתיבם נדונת כמורדת וחולץ לה יבמה ותצא בלא כתובה על הדרך שיתבאר במקומו היה יבמה מוכה שחין או שהוא מבעלי מומין הנזכרים בכתבות חולץ לה ונוטלת כתובתה ומ"מ אין אומרין שתצא בלא חליצה שעל דעת כן לא קדשה עצמה שהרי מ"מ גומרת ומתקדשת ואומרת טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו: