מאירי על בבא קמא ל״ב

1 המזיק את אשתו בתשמיש המטה בהיזק שהיה אפשר לו להשמר הימנו חייב בארבעה דברים ר"ל נזק וצער ושבת ורפוי ואם מתה גולה על ידה ויש אומרים שמאחר שעשייתו שוגג לענין אי אתה מחייבו ממון אלא בנזק שהשאר אין להם מקום אלא במזיד או קרוב למזיד:

2 שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת כבר בארנו שלא סוף דבר אם בעטה רבוצה במהלכת שהיא חייבת אלא אף ביעטה מהלכת ברבוצה חייבת אף אם הוזק בה אחד כגון שנתקל בה והוזק בגופו חייב בעל הבהמה משום בור ואפילו היתה רבוצה בצד אחד והיה מקום להלך בצד האחר שאין דרכן של בני אדם להתבונן בכך:

3 המשנה הששית והכונה בה ככונת שלפניה ואמר על זה שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצים והזיקו זה את זה שניהם פטורים אמר הר"ם עקר הוא אצלנו כי מי שהוא רץ משנה הוא ואם הזיק שום אדם בעת מרוצתו חייב אלא אם אותה שעה היא ערבי שבתות או ערבי ימים טובים לפי שבני אדם נחפזין ללכת בדרך מצוה ומשנה זו חסרה וראוי לומר כך היה אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות ובערבי ימים טובים או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה והזיקו זה את זה פטורים:

4 אמר המאירי שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים ור"ל זה כנגד זה אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצים והוזקו זה בזה בפגיעתם שניהם פטורים פרשו בגמרא שניהם רצים בחול ואחד רץ ואחד מהלך בערב שבת הא אם היה אחד רץ ואחד מהלך בחול הרץ חייב שהוא משנה ויש אומרים שאם אמר לו נטה לך על ימינך או על שמאלך פטור ומ"מ אם הזיקו זה את זה שלא מצד הפגיעה חייבים כמו שיתבאר בפרק חמישי ואף שלא בכונה שאין בנזקי אדם חלוק בין מתכוין לשאין מתכוין וזה שאמרו בערב שבת רץ פטור פרשו בגמרא מפני שרץ ברשות ואע"פ שכל אותן שאמרו מותרין וכו' אם הזיקו חייבים לשלם דבר זה כך פירושו שרץ ברשות וכן דרכו ואין שם שנוי כלל:

5 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

6 המשנה השביעית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי ואמר על זה המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד או ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר חייב אמר הר"ם הודיענו כי המבקע כשהזיק חייב בין שהיה ברשותו בין שהוא שלא ברשותו ובין שהזיק במקום שהרבים מצויין בו והוא רשות הרבים או במקום שאין הרבים מצויין בו והוא רשות היחיד:

7 אמר המאירי המבקע עצים ברשות היחיד ר"ל ברשות שלו ונתזה בקעת ברשות הרבים והזיקה שם חייב שאע"פ שמתחלה ברשותו היה עושה הואיל ורבים מצויין ברשות הרבים הוה ליה לעיוני וכן אם היה מבקע ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד של אחרים שאע"פ שמקום הנזק אין רבים מצויים שם מ"מ תחלתו שלא ברשות היה וכל שכן אם היה מבקע ברשות הרבים והזיק ברשות הרבים דאיכא תרתי לריעותא ולא סוף דבר באלו אלא אפילו היה מבקע ברשות היחיד שלו והזיק ברשות היחיד של אחרים אע"פ שתחלתו ברשות ושאין רבים מצויים במקום הנזק שמ"מ שמירת נזקיו עליו בכל שהנזק קרוב לבא וחיוב זה דוקא בארבעה דברים אם לא מת אלא שהוזק אבל על הבשת פטור שאין חיובו עד שיתכוין לבייש או להזיק:

8 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

9 הנכנס לחנותו של נגר בין שנכנס ברשות בין שנכנס שלא ברשות ונתזה בקעת ונפלה על פניו והוזק חייב בארבעה דברים הואיל וידע בכניסתו ופטור מן הבשת הא אם לא ידע אינו חייב אלא בנזק שהנזק אפילו אנוס חייב בו ומ"מ בשאר הדברים פטור שמאחר שלא ידע בכניסתו אנוס הוא לדעת גדולי המפרשים ורבותי חולקין בה לומר שאין זה אונס גמור אחר שבני אדם מצויים ליכנס בחנויות ואין זה דומה ליצתה אבן מתחת ידו לדעת הפוטרים מארבעה דברים על הדרך שיתבאר למטה שזה אונס גמור הוא לדעתם וכן אין זה דומה להיתה אבן מונחת בחיקו שלא היה מעשה שלו אבל זה כבר הוא עושה מעשה המזיק ואין שום דבר מפקיעו מארבעה דברים ואם מת אם נכנס שלא ברשות פטור מן הגלות שנא' ואשר יבא את רעהו ביער מה יער שיש רשות לנהרג ליכנס לשם אף כל וכו' ואם נכנס ברשות הרי זה גולה על ידו:

10 יש בדין מיתה בשוגג שלשה דינין כל אחד חלוק מחברו כל שהרג בשגגה והעלמה גולה כל שהרג בשגגה הקרובה לאונס פטור מן הגלות ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו וכל שהרג בשוגג אלא הוא קרוב למזיד אינו גולה שאין גלות מכפרת לכיוצא בזה ואם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו כמו שיתבאר במקומו:

11 שליח בית דין שהוא מלקה והוסיף רצועה אחת ומת אינו גולה שהרי קרוב למזיד הוא שהיה לו להעלות על לבו שאדם המוכה הכאה מרובה אף הוא מת לפעמים בתוספת הכאה אחת ואם טעה הדיין במנין ההכאות הרי זה גולה שזהו שוגג הגמור וזה שתלינו טעות המנין בדיין הוא מפני שגדול שבדיינין קורא והשני מונה והשלישי אומר הכהו כמו שיתבאר במקומו וגדולי המחברים כתבו בה שגולה ולא הזכירו בה טעות מנין ושמא סתם הדברים כך הוא ר"ל שהוספתו בטעות מנין היתה ולא ראו עצמם צריכים לפרש:

12 הזורק אבן ברשות הרבים והרג אינו גולה שקרוב למזיד הוא שהיה לו להעלות על לבו שהיה אדם עובר לשם וכן בסותר את כותלו לרשות הרבים בין ביום ובין בלילה היה סותרו לצד אשפה אם היא עשויה להפנות בני אדם מצוים בה והרי זה פטור מן הגלות מצד קרוב למזיד ואם אינה עשויה להפנות אין בני אדם מצויין בה והרי זה פטור מן הגלות מצד קרוב לאונס אם היתה עשויה להפנות בלילה ולא ביום סתרו ביום פטור מצד קרוב לאונס ואם בלילה פטור מצד קרוב למזיד ואם היתה עשויה להפנות בלילה ולא ביום אלא שעל ידי הדחק אדם נכנס בה ביום והיה סותר ביום והרג הרי זה גולה וגדולי המחברים פסקו דוקא כשישב שם עד שלא התחילה האבן ליפול הא אם לא היה שם בשעה שהתחילה האבן ליפול ובא לשם אחר שהתחילה ליפול ונפלה עליו ומת פטור:

13 הנכנס לחנותו של נפח ברשות ואמר לו אחר כן שיצא ולא יצא וזה סבור שיצא ונתזו ניצוצות ונפלו על פניו גולה אין זה אונס שהיה לו לחשוב שלא יצא ואם היה זה תלמידו שאימתו עליו וראוי לחשוב עליו שיצא ושלא עבר על מצותו פטור שזה אונס גמור: