מאירי על בבא קמא י״ג

« מאירי על בבא קמא י״ב ×¢×´×‘ מאירי על בבא קמא י״ד ×¢×´× »

1 בבא קמא פתח ↗

אֶלָּא אֵימָא: עַד שֶׁתְּהֵא מִיתָה וְהַעֲמָדָה בְּדִין וּגְמַר דִּין שָׁוִין כְּאֶחָד.

2 בבא קמא פתח ↗

לְאֵתוֹיֵי הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״כְּשֶׁהִזִּיק חָב הַמַּזִּיק״ – לְהָבִיא שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר, שֶׁהִזִּיקָה בְּהֵמָה בִּרְשׁוּתָן; תָּם – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, וּמוּעָד – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. נִפְרְצָה בַּלַּיְלָה אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִין, וְיָצְתָה וְהִזִּיקָה – פָּטוּר.

3 בבא קמא פתח ↗

הָא תָּנֵי לְקַמַּן: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִין אַחַר אֶחָד, זֶה אוֹמֵר: ״שׁוֹרְךָ הִזִּיק״, וְזֶה אוֹמֵר: ״שׁוֹרְךָ הִזִּיק״ – שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין! תָּנֵי וַהֲדַר מְפָרֵשׁ.

4 בבא קמא פתח ↗

אָמַר מָר: כְּשֶׁהִזִּיק חָב הַמַּזִּיק – לְהָבִיא שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. הֵיכִי דָּמֵי?

1 למדת ממה שכתבנו ששור שלמים שהזיק אם מועד הוא משלם נזק שלם מנכסיו ואם תם הוא משלם חצי נזק מבשרו שהתם אינו משתלם אלא מגופו ומ"מ מגופו הוא משתלם אפילו היה כל גופו צריך לחצי הנזק משתלם כל גופו ומ"מ בשור שלמים אינו משתלם מבשרו כנגד אמוריו כיצד הרי שהשור של שלמים שהזיק שוה מאה והשור שהוזק שוה מאה ועשרים והנבלה שוה עשרים הרי שחצי הנזק חמשים דינרין והרי ששור זה של שלמים שוה מאה נמצא שנשתעבד חציו של שור זה לנזק ומ"מ הרי האימורין בכלל ההזק ואחר שיחלק השור ילכו האימורין לגבוה וחציין שהיה משועבד לנזק הופקע ונשאר שעבודו על חצי הבשר הנשאר אע"פ שאינו שוה חצי הנזק הואיל ועם חצי האימורין היה שוה כערך נזקיו ונמצא שאינו נוטל אלא חצי הבשר ואין אומרין שכל שנצטרפו שני מזיקין בהיזק אחד והופקע האחד מדין תשלומין שיפרע חלקו מן האחר אלא יפסיד כנגד חלק מה שהופקע דינו מן התשלומין ואע"פ שבשור תם שדחף את חברו לבור אנו פוסקים בדרך אחרת והוא שמשתלם מבעל השור כמה שאפשר לו והוא רביע הנזק ומה שהופקע מן השור שאי אפשר לגבות ממנו מן הדין משתלם מן הבור עד תשלום נזקו כמו שיתבאר במקום אחר במסכתא זו טעם הדברים הואיל והוא מוצא את הנזק בבורו של זה אבל בכאן לא אלא שדבר זה יתבאר במסכתא זו בריוח בע"ה:

2 בהמת שלמי תודה שהזיקה גובה מבשרה ולא מלחמה שאין הלחם מכלל גופה ודבר זה לא היה צריך לאמרו אלא שמ"מ צריכין אנו לידע בדין זה שהניזק אוכל הבשר והבעלים מביאין לחם ואינו אומר היאך אני מביא לחם ואתה אוכל בשר שהלחם כפרת הבעלים היא ואחר שהוא נתכפר בו שהרי לשמו הוא קרב אף הוא מביא לחם:

3 שני שוורים שהיו רודפים אחר אחד והזיק אחד מהם ולא נודע איזהו שניהם פטורין ומ"מ אם היו שניהם של איש אחד משלם מגוף הפחות שבשניהם ואם היו מועדין משלם נזק שלם מנכסיו וכן אפילו היו של שנים אם הזיקו שניהם כאחד אין ספק ששניהם חייבים:

4 שור של זה שנגח שור של הפקר ובא אחר וזכה בו אין ספק שזה פטור שהרי לא היה שלו בשעה שהוזק הזיק זה של הפקר וקדם אחר וזכה בו קודם שיתפשנו זה שהוזק את שלו פטור מלשלם בשעה שהזיק לא היו לו בעלים גדולה מזו שורו של ראובן שהזיק את שורו של שמעון ובא ראובן והקדישו או הפקירו קודם שעמד בדין או אף לאחר שעמד בדין קודם שנגמר דינו וזכה בו אחר פטור שאין חיוב עד שיהיו לו בעלים בשעת ההזק ובשעה גמר דין וגדולי המחברים פרשו דוקא בשעת ההזק ובשעת עמידה בדין וצריך שתדע שלא נאמר כן אלא במועד אבל בתם אע"פ שהקדישו מוקדש אם הפקירו אינו מופקר וכמו שאמר ר' עקיבא בפרק המניח תורא דשותפי נינהו ושם יתבאר וכן יתבאר שם שאם מכרו הניזק טורפו שלא הופקעו מטלטלין מטירפא אלא משום דלית להו קלא והאי כיון דאזיק קלא אית ליה:

« מאירי על בבא קמא י״ב ×¢×´×‘ מאירי על בבא קמא י״ד ×¢×´× »