מאירי על בבא קמא ק״ב

1 כשם שמיני הצבעים הותרו לצבוע בהם כך מיני הכבוס מותרין לכבס בהן כגון בורית וכיוצא בו אבל פירות העומדות לאכילה לא הותרו לכביסה ולא למשרה ר"ל שיהו שורין פשתן או שיהו מכבסין ביין של שביעית וכן אסור לעשות מהם מלוגמא או זלוף או אפיקטיזין ודברים אלו יתרחבו דיניהם במקומם בע"ה:

2 סטים וקוצה אינן ממיני העצים כלל אם כן מה הוא שואל כאן אלמא עצים יש בהן משום שביעית פרשו רבותי בדרך זה הואיל וסטים וקוצה אינו ראוי לאכילה ואעפ"כ יש בו קדושת שביעית לפי הנאתו והוא כענין הצביעה אף כל דבר שיש בו הנאה אע"פ שאינו ראוי לאכילה יש בו שביעית לפי הנאתו ואם כן אף עצים תהא קדושת שביעית חלה בהן לפי הנאתן והוא ההיסק ותירץ לו מה שתירץ עד שעלה לנו שהעצים אין בהם משום קדושת שביעית כמו שבארנו:

3 כבר בארנו במסכת ע"ז בעניני האמות הקדומות ששלשה ימים לפני אדיהן אסור לשאת ולתת עמהן ובכלל משא ומתן זה שאסור להפרע מהם כמו שבארנו שם הטעם ומ"מ דוקא במלוה בשטר אבל במלוה על פה מותר מפני שהוא כמציל מידם:

4 כל משנה שהיא שנויה במחלקת ומצינו משנה אחרת אחריה שהיא שנויה בסתם כאחד משני הדעות הלכה לעולם כאותו הסתם אבל אם היה סתם ואחר כך מחלקת אין הלכה כסתם ומ"מ דוקא במסכתא אחת אבל בשתי מסכיות אין סדר למשנה ואי אפשר לעמוד עליהם איזה קודם ותלתא בבי הרי הן כמסכתא אחת לענין זה:

5 כשם שכל המשנה ידו על התחתונה כמו שבארנו כך כל החוזר בו על מה שהתנה ידו על התחתונה ודבר זה יתבאר בכדי צרכו במסכת בבא מציעא בע"ה:

6 הנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים ולקח בהם שעורים או שעורים ולקח בהם חטים וכן כל כיוצא בזה אם נתנם לו לסחורה ובתורת מתעסק לחלוק עמו בשכר למחצה לשליש ולרביע או כמה שיתנו ביניהם אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לאמצע כפי מה שהתנו ואם נתנם לו ליקח לו לצורך אכילה או אף לסחורה ושלא בתורת מתעסק אלא בתורת שליחות גמור אם פחתו פחתו לשליח מפני ששנה ואם הותירו הותירו לבעל המעות וכן הדין בפחתו או הותירו במדה ומ"מ לפי מה שיתבאר במסכת כתובות פרק אלמנה ניזונת אם היה דבר שיש לו קצבה והוסיפו לו חולק השליח עם בעל המעות אע"פ שלא נמסרו לו בתורת שתפות:

7 המקדיש את נכסיו לא יכנסו בכלל הקדשו כסות אשתו ובניו ואין לגזבר בהם כלום ולא סוף דבר בבגדים שכבר החזיקו בהם אלא אף באותם שנקחו לשמן או שנצבעו לשמן או סנדלים חדשים שנלקחו לשמן וכן כל כיוצא באלו וכן המעריך את עצמו אע"פ שחייבי ערכים ממשכנין אותם כמו שהתבאר אין ממשכנין לו את אלו כלל וכן מניחים לו תפלין הן של ראש הן של יד וכן המקדיש את נכסיו אין מעלין לו תפליו:

8 ראובן שלקח שדה משמעון ואמר לו הריני קונה אותה לצורך לוי או אפילו אמר לו אע"פ שלעצמי אני קונה אותו הריני רוצה שנכתוב השטר בשם לוי אם כדי להתעלם מן העין שלא יחזיקוני בעשיר אם מצד שאני מתירא על קנין בערער ולוי זה תקיף ואלם ולא יצאו עליו עסיקין ונשמע לו המוכר וכתב לו השטר בשם לוי ואחר כך חזר ראובן לשמעון ואמר לו אותה שדה לעצמי קניתיה ועכשו אני רוצה שתחזור ותכתוב השטר בשמי אין כופין אותו בכך ואפילו הודיעו בשעת מכירה שלעצמו הוא קונה אותה כמו שבארנו ואפילו רצה להחזיר לו שטר שכתב ללוי ואם התנה עמו בשעת מכירה ואמר לו על מנת שכל זמן שארצה תחזור ותכתוב השטר בשמי או אפילו אמר באותה שעה לעדים לפניו ר"ל בפני המוכר אני רוצה שכל זמן שארצה תחזרו ותכתבו השטר בשמי כופין את המוכר לחזור ולכתוב לו השטר בשמו ומ"מ דוקא שיחזיר לו השטר שעשה בשם לוי עד שלא יהא לו שום חשש מתביעת לוי ויורשיו או שיכתוב לו בשטר שני זה שאינו מקבל עליו אחריות מצד טענה זו ויזכיר בה כל המאורע