מאירי על בבא קמא צ״ג

1 כל המוסר דין על חברו והוא שצועק עליו להקב"ה שיקח נקמתו ממנו על שגזלו ויש לו דיין בעיר שאם יודיע לו הענין יעשה לו כפי הראוי וזה מתכוין להענישו ביותר ראוי הוא ליענש תחלה על עונותיו והוא שאמרו אוי לו לצועק יותר מן הנצעק וכן אמרו אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע ר"ל במשמע של וחרה אפי והרגתי אתכם אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק ר"ל שממהרין ליפרע מן הצועק וגדולי המפרשים פרשוה בענין אחר ובמסכת שבת אמרו שכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ודוקא בדרך שהיה אפשר לו על ידי בית דין ליטול ממנו את דינו והוא מתכוין להענישו הא אם לא כיון לכך ונשתלח הרשע ביד פשעו אין לו דמים כלל ומ"מ יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים דרך צחות אמרו אין לך מרודפים יותר מתורים ובני יונה והם הם שהוכשרו למזבח:

2 המשנה החמישית וענינה לבאר בה ענין החלק החמישי ואמר על זה האומר סמא את עיני קטע את ידי שבר את רגלי חייב על מנת לפטור חייב קרע את כסותי שבר את כדי חייב על מנת לפטור פטור עשה כן לאיש פלוני חייב על מנת לפטור חייב בין בגופו בין בממונו אמר הר"ם אמרו יש הן שהוא כלאו והוא זה שיאמר לו בנזק גופו על מנת לפטור כי מן הידוע כי אין אדם מותר בכמות זה ולפיכך הוא חייב:

3 אמר המאירי האומר סמא את עיני ושבר את רגלי וקטע את ידי חייב בכל חמשה דברים ואפילו אמר לו בפירוש על מנת לפטור שמן הסתם אין אדם מוחל על ראשי אברים קרע את כסותי ושבר את כדי ועשה כן חייב ואם אמר לו על מנת לפטור פטור שאדם עשוי למחול על ממונו אמר לו עשה כן לפלוני על מנת לפטור ר"ל שעלי לשלם לנגזל ולפטור אותך מן הדין חייב העושה אף בממונו והמצוה פטור שאין שליח לדבר עברה:

4 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

5 דבר זה שבארנו בגופו שאפילו אמר לו על מנת לפטור חייב דוקא בראשי אברים שמן הסתם אין אדם מוחל בכך הא אם אמר הכני ופצעני אם אמר לו על מנת לפטור ועשה כן פטור:

6 פעמים שאף בהכני ופצעני פטור אע"פ שלא אמר על מנת לפטור ואף בלא הודאה כיצד אמר לו הכני פצעני והשיבו האחר ואם אני עושה כן אתה פוטרני ואמר לו ולאו בתמיהא פטור כאלו אמר הן או כאלו אמר בפירוש על מנת לפטור וכל שכן בממון ופעמים שאפילו אמר לו הן חייב כגון שאמר לו הכני ופצעני והלה שואלו על מנת לפטור והוא משיב הן בתמיהא הרי הוא כלאו וחייב ומכל מקום בראשי אברים אין הן ולאו ואפילו אמר על מנת לפטור אין מועילים לפטור כמו שבארנו:

7 וקצת מפרשים פרשוה בדרך אחרת והיוצא מדבריהם שכל שאמר נחבל לחובל בפירוש שבר את ידי על מנת לפטור אפילו בחסרון אבר פטור ומשנתנו שהפליגה בין ממון לגוף לא שאמר נחבל לחובל קטע את ידי על מנת לפטור אלא שאמר קטע את ידי סתמא והוא שואלו על מנת לפטור ומשיב הן בלא תמיהא ואמר שבחסרון אבר הרי הן זה כלאו ונדונהו בלשון תמיה אבל לענין הכני פצעני ונזקי ממון מבינין אותו כמשמעו וכן לדרך אחרת יש לאו שהוא כהן והוא שאמר הנחבל לחובל קטע את ידי ואמר לו ואתחייב בכך והוא משיבו לאו בחסרון אבר נדונהו כהן ובהכאה ובממון נדנוהו כמשמעו אבל אם אמר הן או לאו בתמיהא דנין אותו בתמיהא בין בגוף בין בממון ורוב פוסקים ראיתי שפסקו כדעת ראשון:

8 זה שבארנו באומר לחברו קרע את כסותי ושבר את כדי ולא אמר לו על מנת לפטור שהוא חייב דוקא בשבאו הכלים בידו בתורת שמירה כגון שבאו אצלו בתורת פקדון או שאלה אבל אם אמר לו מתחלה טול כלי זה ושברהו אע"פ שלא אמר לו על מנת לפטור פטור שהרי נאמר בתורה כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור כשהופקד אצלו לשמור הוא שאם פשע בה חייב אבל אם הפקיד על מנת לאבד או לקרוע אלו פשע בו פטור והוא הדין אם קרעהו כמו שצוהו גדולי הראשונים פרשו שאף אם בא לידו בתורת קריעה אם קרע בידים חייב ולא נפטר אלא לענין פשיעה ואם בא לידו בתורת שמירה אף על הפשיעה חייב:

9 הפקיד אצלו על מנת לחלק לעניים ופשע בו או אבדו בידים פטור שכיון שאמר לו לעניים נסתלק מהם ועניים אין להם עליו תביעה שהרי אומר לכל אחד ואחד לא לך היה בלבי ליתנו ואם היה אותו חלוק ידוע לכל עד שהיה דבר קצוב כך וכך לכל עני בערב שבת הרי העניים תובעים וחייב לשלם להם ומכל מקום אם זה הגבאי הפקידו לשמרו ולהשיבם לידו שיהא הוא מחלקם הרי הוא תובעו כדין מי שהוא יד עניים וחוזר וגובה ממנו:

10 ונשלם הפרק תהלה לאל:

11 הגוזל עצים וכו' כבר בארנו בתחלת המסכתא שהחלק הרביעי בזאת המסכתא הוא לבאר בתביעות הבאות על ידי היזק הבא מאדם לחברו דרך גזלה והוחל בפרק זה לבאר עניני זה החלק ונשלם הבאור בו בפרק האחר ועל זה הצד יחלקו עניני זה הפרק לשמנה חלקים הראשון בגזל ונשתנית הגזלה בידו הן לשבח הן לקלקול הן שנוי מאליו הן שנוי על ידי מעשה על איזה צד משתלם ועל איזה צד אינו משתלם השני שלא נשתנה גוף הדבר בידו אלא שנפסד ביד הגזלן לסבה אחרת שלא מחמת קלקול גוף הדבר כגון חמץ והגיע זמן אסורו על איזה צד משלם השלישי שלא גזל אלא שנמסר בידו על מנת לתקן וקלקל על איזה צד חייב הרביעי בנמסר בידו לתקן וכבר תקן אלא שהעביר על דעתו של בעל הבית החמישי בגזל ונשבע ורוצה לשוב ולהשיב את גזלו מה הוא חייב להחזיר ועל איזה צד ויתכפר לו הששי שלענין זה קבלת שבועה כשבועה ושכפירת הפקדון כגזלה לענין זה השביעי בגוזל לאדם והגיע לו חלק אחר כן באותו דבר שגזל מה דינו כגון גוזל את אביו ויתגלגל עם זה דין אחר הדומה לו שלא ממין הענין השמיני בגוזל את הגר ואין לו יורשים ומת על איזה צד גזלו משתלם זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים כמו שיתבאר:

12 והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגד משלם כשעת הגזלה אמר המאירי הגוזל עצים ועשאן כלים או צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזלה ואינו מחזיר כלי או בגד שנעשה ממנו מפני שקנאו בשנוי מעשה ואע"פ שלא נתיאשו הבעלים ששנוי מעשה קונה בלא יאוש ומכיון שקנאה אינה חוזרת בעין לבעליה אלא מחזיר כמה שהיתה שוה בשעת גזלה וגזלן מעכב את הגזלה בין שנפחתה בין שנשבחה:

13 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

14 לא סוף דבר בעצים ועשאן כלים או צמר שעשאו בגדים שקנה אלא אף עצים ששיפן ר"ל שתקנן והחליקן לעשות בהם כלים וכן צמר שלבנו לעשות ממנו בגד ואין צריך לומר צבעו הרי זה שנוי מעשה וקנאו וכן באבנים וסיתתן ובפשתן ונקהו מן הנעורת ואין צריך לומר בעצים ששיפן ונעשו כלי בשיפויין כגון בוכנא וצמר שעשאו בגד בלא טויה ואריגה כגון לבדים שקנה שהרי אין אלו חוזרין לברייתן:

15 שנוי החוזר לברייתו כשהיה אינו שנוי מעתה גזל נסרים ועשה מהן תיבה אע"פ שדבקן במסמרים לא קנה שכל זמן שירצה מנתקן וחוזרין נסרים כשהיו ואין הדין כן בצמר טווי ועשאו בגד אע"פ שאפשר לסתרו ולהיות חוטין כבתחלה שכל כיוצא בזה פנים חדשות הם כמו שיתבאר שכבר נפסדה צורת החוט כשהיה בגד:

16 לענין ראשית הגז כבר בארנו שהשנוי מפקיע את החיוב לגמרי שאינו חייב להחזיר את הדמים והוא שאמרו שאם לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור ומכל מקום לבנו ולא צבעו חייב בראשית הגז:

17 כבר ידעת שאין חיוב בראשית הגז עד שיהיו לו חמש צאן ושתעלה גיזתן למשקל ששים סלעים כמו שהתבאר במקומו מאחר שהצבע מפקיע את החיוב היו לו חמש וגזז את האחת וצבעה הרי כלן פטורות וכן גזזה וטואה או ארגה אבל הלבון אינו מפקיע כמו שבארנו ומצטרף עם האחרות לחייבו:

18 צבע זה שהוא נקרא שנוי לענין ראשית הגז ולענין גזלה דוקא צבע שאינו יכול להעבירו על ידי צפון ר"ל בורית או בדבר אחר כגון שצבעו בקלא אילן או כיוצא בו בצבעים שאין יכול להעבירם הא צבע שיכול להעבירו חוזר לברייתו הוא ואינו נקרא שנוי לא לענין ראשית הגז ולא לענין גזלה:

19 לבון זה שאמרנו לענין גזלה בצמר שהוא שנוי יראה מסוגיא זו שאף בלבון לבד הוא אע"פ שלא נפצה ביד ולא סרקה במסרק ולא לבנה בגפרית אלא לבון במים לבד והוא הנקרא בכאן חוורא חוורויי ולענין ראשית הגז אינו שנוי אף בנפוץ או סירוק או לבון בגפרית ויש שמשוים את המדות בין גזלה לראשית הגז ומפרשים שזה שבגזלה החזקנוה בשנוי דוקא בסירקה או בלבנה בגפרית וזה שאמרנו שבראשית הגז לא החזקנוה בשנוי בלא סירקה או שלא לבנה בגפרית וגדולי המחברים נראה מדעתם שבגזלה נקרא שנוי בנפוץ ובראשית הגז אינו שנוי בשום דבר וחכמי הדורות שלפנינו פסקו שאינה שנוי לעולם לא בנפוץ וסירוק ולא בלבון על ידי גפרית ונראין הדברים כשטתנו ואע"פ שהקשו בגמרא מזו לזו ר"ל מראשית הגז לגזלה אינן דומות זו לזו על הדרך שבארנו:

20 כבר בארנו באתנן זונה שכל שנשתנה או נתחלף כשר למזבח שלא חל איסור אתנן אלא על גוף הדבר לא על שנויו ולא על חלופו מעתה נתן לה חטים ועשאתן סלת זיתים ועשאתן שמן ענבים ועשאתן יין כשרים ואין צריך לומר בולדות בהמת אתנן שכשרים כמו שהתבאר: