1נפסלו מצד גזל או שאר עברות אף אלו נפסלו למפרע משעת אותה עדות שעליו נפסלו משום גזלה ומ"מ לא נפסלו כל העדיות שמשעה שגזלו למפרע אלא משעת עדות שעליו נפסלו אע"פ שלא העידו עליהם בכך עד עכשו:2וכן אם יצא שטר באחד בניסן וחתמו בו עדים שראובן לוה משמעון מנה ותבעם באחד בתמוז ונתקיימה חתימתם ובאחד באלול הוזמו בעדים שהעידו שבאחד בניסן עמהם היו נפסלו למפרע מאחד בתמוז ואילך ששעת תביעה וקיום בבית דין היא היא שעת העדות ולא נפסלו מיום החתימה ואילך וגדולי הפוסקים חולקין בה לומר שאם לא נודעה חתימתם על פי עדים הוא שאין פוסלין אלא משעת קיום בבית דין או עדותם שמא בו ביום שהעידו זייפו וחתמו אבל אם נודע בעדים שחתימה זו היתה ביום הכתוב בשטר כגון שראו השטר חתום מאותו היום הזמה מועלת מיום החתימה וכן אם לא נודע יום החתימה אבל עדים באו וראו שטר זה חתום מקודם העדות פוסלין מיום שראו אותם העדים בכך ומ"מ מה שכתבתי מצאתי לגאוני ספרד ואין הדברים נראין אמתיים אלא כדברי גדולי הפוסקים ואיני יודע גדולי הפוסקים מה יאמרו בפסול גזלה אם משעת גזלה אם משעת העדות שעליו נתגלית גזלתם כמו שבארנו וחכמי הצרפתים כתבו בפירוש שמשעת הגזלה נפסלו וכן נראה לדעת גדולי הפוסקים:3זה שכתבנו שהזמה מועלת בחתימת השטר דוקא שהעידו על עצמן בבית דין שלא אחרוהו או שכתבו כן בשטר ר"ל שטרא דנן בזמניה כתבנוהו ולא אחרנוהו שאם לא כן שמא אע"פ שיצאה עדות שביום הכתוב בשטר היה עמהם במקום פלוני שמא קודם לזה חתמו אלא שאחרוהו כמו שיתבאר במסכת בבא בתרא ומ"מ עיקר הזמה בעדות על פה נאמרה:4כל מקום שנחלקו בו אביי ורבא הלכה כרבא חוץ משש שמועות היוצאות מן הכלל סימן להם יע"ל קג"ם והם יאוש שלא מדעת אם הוא יאוש אם לאו והוזכרה במסכת בבא מציעא עד זומם אם נפסל למפרע אם מכאן להבא והיא זו שבכאן לחי העומד מאליו אם הוא לחי אם לאו והוזכרה במסכת ערובין קדושין שאין מסורין לביאה אם הם קדושין אם לאו והוזכרה במסכת קדושין גלוי הדעת בגט אם בטל הגט אם לאו והוזכרה במסכת גיטין משומד אוכל נבלות לתאבון אם הוא פסול לעדות אם לאו והוזכרה במסכת סנהדרין וכלן יתבארו במקומן אחת לאחת בע"ה:5זה שבארנו במשנה בגנב על פי שנים וטבח על פיהם והוזמו על הכל שמשלמין תשלומי כפל להזמת הגנבה ותשלומי שנים ושלשה להזמת הטביחה אי אפשר לפרשה בשהעידו על הגנבה באחד בשבת וחזרו והעידו על הטביחה בשני בשבת ר"ל שהעידו ביום ראשון שגנב והעידו בשני שטבח אע"פ שהעידו שבשעה אחת גנב וטבח הואיל והם חלקו את עדותם לימים או אפילו לשעות והוזמו על הגנבה ביום שלישי וחזרו והוזמו על הטביחה ביום רביעי או שהוזמו ביחד שבכיוצא בזו אין משתלמין על הזמת הטביחה כלל שהרי כשהוזמו על הגנבה נתגלה הדבר לבית דין שכשהעידו על הטביחה פסולין היו ולא היו בני עדות באותה שעה עד שנאמר בהם כאשר זמם אפילו הוזמו על הטביחה תחלה מ"מ כשחזרו והוזמו על הגנבה נתגלה הדבר למפרע שבעדות הטביחה פסולים היו וכל שנתברר לבית דין שפסולים היו בשעת העדות אין הזמה חלה עליהם הא אין הדברים אמורים אלא בשהעידו בבת אחת ר"ל שבשעה אחת ובתוך כדי דבור העידו על הגנבה ועל הטביחה אע"פ שהעידו שגנב ביום ראשון וטבח ביום שני שמ"מ אף בעדות הטביחה כשרים היו הואיל ותוך כדי דבור היה וקורין בהם כאשר זמם ואפילו הוזמו וחזרו והוזמו הזמה אריכתא היא ומ"מ אחת היא ועל עדות אחת היא באה ויש בזו פירושים אחרים אלא שלענין פסק זהו הנכון שבכלם:6שנים שהעידו על אחד שגנב והם עצמם מעידים שטבח והוזמו על הגנבה משלמין כפל ועדות הטביחה בטל מאליו ואם הוזמו אחר כן על הטביחה אם נחלקה עדותם כבר בארנו שאין משלמין על הטביחה שהרי בשעת עדות הטביחה פסולים היו:7הוזמו על הטביחה ולא על הגנבה אם היתה עדותם חלוקה והוא שהעידו תחלה על הגנבה ואח"כ במעמד אחר העידו על הטביחה אין הזמת הטביחה פוסלת את של גנבה אלא הוא משלם כפל והם משלמין שלשה כאלו היו שתי כתי עדים על הדרך שהתבאר במשנתנו:8היה העדות בבת אחת כגון שאמרו בדבור אחד גנב בראשון וטבח בשני והוזמו על הטביחה הואיל ועדות אחת היא בטלה אף עדות הגנבה הואיל ועדות אחת הוא נפסלו למפרע משעת עדותם ומ"מ אין משלמין כלום שהרי על הגנבה לא הוזמו ועל הטביחה הרי נפסלו משעת גנבה ולא חל עליהם שם עדות וכן בעלמא כל שהעידו עדים שתי עדיות בבת אחת והוזמו על האחת בטלה האחרת:9האומר הרי זו תמורת עולה ושלמים יתבאר במקומו שדבריו קיימים והרי היא תמורת שתיהם ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בחצי דמיה תמורת עולה ובחצי דמיה תמורת שלמים וכן אם אמר הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים אמר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים שהדבר כאלו מתחרט על מה שאמר תמורת עולה וחוזר ואומר תמורת שלמים אם נתכוון לשניהם דבריו קיימים להיות תמורת שתיהן אבל אם לא נתכון תחלה אלא לתמורת עולה אלא שנמלך וחזר ואמר תמורת שלמים אע"פ שחזר בתוך כדי דבור אין תופשין אלא לשון ראשון והרי היא תמורת עולה:10תוך כדי דבור שיעורו כל שאין הפסק ביניהם בכדי שאלת תלמיד לרב ויש דברים שאין אומרים בהם תוך כדי דבור כדבור דמי והם עבודה זרה וקדושין שאם אמר בהמה זו לע"ז אינו חוזר אף תוך כדי דבור ונאסרה וכן אם נתן קדושין וקבלתם ותוך כדי דבור לקבלתה חזר בו קדושיו קדושין וכן דין מברך את השם ודין נותן גט לאשתו ובפרק יש נוחלין יתבאר בע"ה:11עדות שהוכחשה ואחר כך הוזמה משלמין העדים או נהרגים על פי ההזמה ואין אומרים שבשעת ההזמה כבר הוכחשה העדות ובטלה ואין הזמה חלה עליה שהכחשה תחלת הזמה היא אלא שלא נגמרה וכולה הזמה אריכתא היא מעתה העידו שבאחד בניסן הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו ההורג או הנהרג או הלוה או המלוה עמנו היה שזו היא הכחשה ובטלה העדות ואח"כ באו שנים והזימו את העדים בעצמם לומר שבמקום פלוני עמהם היו אע"פ שבאותה שעה כבר בטלה העדות משלמין או נהרגין ובלבד בשכבר נגמר הדין על פיהם שאין הזמה אלא בשנגמר הדין על פי העדים כמו שיתבאר במקומו:12כבר ידעת שעבד כנעני יוצא בראשי אברים שאינם חוזרים והוזכרו בתורה מהם שן ועין חסרו אבר אחד ואח"כ חסרו אבר שני יצא בראשון ומשלם לו דמי השני ואפילו לא עמד בדין עד שחסרו את השני:13עדים שהעידו על פלוני שהפיל את שן עבדו והוזמו משלמין לו דמי העבד העידו שהפיל את שנו ואח"כ סמא את עינו שהיו גורמים להפקיע ממנו את עבדו ולשלם לו עוד דמי עינו הרי אלו משלמין לאדון דמי העבד ודמי עינו:14נודע הדבר בבירור שחסרו אבר ויצא לחירות אלא שחסרו שני אברים אחד שדמיו קלים כגון שן ואחד שדמיו יקרים כגון עין והיה המחלקת איזה מהם חסרו תחלה שבו יצא לחירות וישתלם בדמי האחר ובאו עדים שסמא את עינו והפיל את שנו והרי שאין מחייבין את האדון אלא בדמי השן והוזמו ונמצא הדבר בהפך משלמין דמי עין לעבד ומחסרין מתוך דמיו דמי השן העידו שהפיל את שנו וסמא את עינו ונמצאו זוממין ונמצא הדבר בהפך משלמין דמי עין לרבו ומנכין לו מתוכו דמי שן:15במקום אחר התבאר שכל עבד שיצא לחירות ולא הגיע עדיין גט שחרור לידו וחבל בו אחד אין העבד גובה דמי חבלו ממנו מפני שלא נגמר שחרורו והאדון אינו יכול להוציא מפני שלא נשאר בו עליו כלום מעתה המפיל שן עבדו ואחר כך סמא את עינו יוצא בשנו ואינו נותן לו דמי עינו אלא שאם תפש אין מוציאין אותה מידו:16מתוך דבר זה אתה למד שכל שהעידו בדבר שאינו נגבה על פיהם אלא שאם תפש האחר אין מוציאין מידו הרי הוא נדון בדין עדים זוממין כאלו העידו בדבר שהוא נגבה על פיהם: