מאירי על בבא קמא צ״ד

1 מאחר שהשינוי קונה הרי שגזל סאה של חטה וטחנה ולשה ואפאה רשאי לאכלה ולברך עליה דמים הוא חייב לו וכן אחרים מזמנים עם זה וכל שלא נשתנה והוא רוצה לאכלה אע"פ שהוא עובר עברה וברכתו קללה ותועבה ונאוץ אינו רשאי ליהנות בלא ברכה ומברך הן המוציא הן ברכת המזון הן שאר ברכות הכל כפי הברכה הראויה לו ומכל מקום יראה לי שאין מצטרף עם האחרים לזמון שאין קבע לאוכל בעבירה כמו שכתבנו בברכות וכן אינו מברך על החלה הואיל ואין כאן הנאה אלא ברכת מצוה ואין ברכה לעשיית מצוה בעבירה ויש חולקין שלא לברך אף ברכת המוציא:

2 מי שגזל בהמה והשביחה ביד הגזלן אם על ידי פטומו השביחה הרי השבח של גזלן והבהמה חוזרת בעינה שאין זה שנוי שכל שבח אפשר שיחזור לפחיתותו ונוטל שיעור שבח מן הנגזל ואם הושבחה מאליה פסקו גדולי הדורות שלפנינו שהוא לנגזל וגדולי המחברים נוטים בה לדעת אחרת כמו שיתבאר הוכחש ביד הגזלן אם כחש החוזר הוא אומר לו הרי שלך לפניך אלא שאם הכחישה הוא משלם עוד שיעור הכחש ואם מאליה אינו משלם כלום ואם כחש שאינו חוזר כגון כחש שאין לו רפואה קנאה בשנוי ומשלם דמיה כשעת הגזלה מכל מקום עמדה הבהמה על עמדה אלא שהוזלה או הוקרה הכל לנגזל כמו שבארנו בפרק מרובה:

3 מצות פאה להניחה בקמה ואם לא הניחה בקמה מפריש מן העמרים לא הפריש מן העמרים מפרישו מן הכרי ואפילו מרחו לא הפריש מן הכרי מפריש מן הקמח לא הפריש מן הקמח מפריש מן העיסה לא הפריש מן העיסה מפריש מן הלחם כמו שיתבאר במקומו ואע"פ ששנוי קונה כל מקום תעזוב יתירא כתיב:

4 המפקיר את כרמו והשכים בבקר וזכה בו ובצרו חייב בפרט ובשכחה ובעוללות הואיל ושלו היה ופטור מן המעשרות ומן התרומות ואם זכה בהפקר של אחר פטור בכל:

5 כל שנשתנית הגזלה ביד הגזלן קנאה על הדרכים שבארנו ואם נפחתה הרי הגזלן מעכבה ומשלם דמיה ואין שמין לו להיות בעלים מטפלין בגזלה שאין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא תהא הנבלה או השברים שלו וישלם דמים ויש נוטין בזו לדעת אחרת כמו שכתבנו בפרק ראשון וסוגיא זאת מוכחת כמו שכתבנו:

6 דבר תורה כל שגזל ולא נשתנית הגזלה חוזרת בעינה ואפילו היה מגיע לגזלן הפסד גדול בכך כגון שגזל מריש ובנאו בבירה חייב לקעקע כל הבירה ולהחזירה אלא שמפני תקנת השבים תקנו חכמים בכל כיוצא בזה ליטול דמיה נשתנית הגזלה בידו שנוי שאינו חוזר כבר בארנו שקנאה אף בלא יאוש ומשלם דמיה כשעת הגזלה:

7 אבדה הגזלה או נשרפה או כל שאין הגזלה קיימת מכל מקום דבר תורה חייב להחזיר את דמיה וכן הדין אף מדברי סופרים אלא שכל שאין לו גזלה קיימת ובא הגזלן להחזיר את דמיה שלא מחמת תביעת הנגזל מדת חסידות שלא לקבל מהם אלא יאמר לו שאחר שאינה בעולם אינו רוצה בתשלומיה והרי הוא מוחל כדי להדריך את הרשעים לתשובה ואם קבלו שלא בהפצר אין רוח חכמים נוחה הימנו וכן הדין במלוי ברבית שהחזירו שאין מקבלין מהם בלא סרהוב אלא אם כן היה דבר המסויים היתה הגזלה קיימת שאמרו עליה שחייב להחזיר ומקבלין מהם בלא שוב סרהוב לא סוף דבר בגזלן עצמו אלא אף מיורשיו וכן ברבית מעתה הניח להם אביהם מעות של רבית אע"פ שהם יודעים שהם של רבית אין חייבין להחזיר הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר שלא עשו תקנה אלא בגזלה שאינה קיימת וגדולי המחברים פסקו ברבית שאף דבר המסויים אין חייבין להחזיר אלא מפני כבוד אביהם ודוקא בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת אבל אם לא עשה תשובה אין חוששין לכבודו ואפילו דבר המסויים אין מחזירין ומכל מקום מלוי ברבית עצמם מחזירין לצאת ידי שמים אלא שאין מקבלין מהם אלא אחר ההפצר:

8 רועי בהמה דקה הרי הם כגזלנים מפני שמרעים בהמותיהם בשדות אחרים וכן גבאים של מלכות מפני שנוטלים יתר על הראוי וכן המוכסים ותשובתם של אלו קשה מפני שיש בידם גזל של רבים ומכל מקום כל שהגזלה קיימת מחזירין לאותם שמכירים שגזלום ושאין מכירין יעשה בהם צרכי צבור כגון בורות שיחין ומערות כמו שיתבאר ואם אין גזלה קיימת מחזירין למכירין לצאת ידי שמים ואין מקבלין מהם ושאין מכירין פטורין מכל וכל:

9 קצת חכמי הצרפתים פרשו שכל אלו שאמרו אין חייבין להחזיר או שאין מקבלין מהם לא נאמר אלא באותו הדור שבו נתקנה זו אבל בשאר הדורות שאחריהם הרי מצינו בתלמוד כמה מעשים שכופין הגזלנין לשלם וחכמי הראשונים פרשו שכל אותם המעשים במי שאינו רוצה לשוב ומה שנאמר כן בשרוצה לשוב אבל כל שאינו שב ברצונו אלא שזה תובעו בבית דין חייב להחזיר והוא מה שאמרו במשנתנו משלם כשעת הגזלה:

10 גדולי המפרשים כתבו שזה שאמרו גזלה קיימת הוא הדין אם יש בידו דבר מחמת הגזלה או שנשתרש ממנה בדבר שעדיין הנאתו קיימת אע"פ שאין בידו גזלה עצמה שהרי רועים אין גזלה קיימת ומכל מקום הואיל ויש שם דבר מחמת הגזלה הרי היא כגזלה קיימת: