מאירי על בבא קמא כ״ה

1 מדה זו שהזכרנו במשנה בענין קל וחומר והוא שדיו לבוא מן הדין להיות כנדון מדה קבועה היא כמו שאמרו בענין שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן מדין קל וחומר כיצד ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום אלא שדיו לבא מן הדין להיות כנדון ואף ר' טרפון לא חלק בה אלא לומר שאין אומרין דיו אלא במקום שיש מקום לקל וחומר כגון זו שאלמלא קל וחומר אף סגירת שבעה לגערתו של הקב"ה לא היינו דנין ובא הקל וחומר ולמדנו סגירת ארבעה עשר ובא מדה זו ר"ל דיו לבא וכו' והפקיעה את השבעה והעמידה הקל וחומר על שבעה הא במקום שאם אתה משתמש במדה זו אין מקום לקל וחומר כלל כגון משנתנו אין משתמשין בה:

2 ואע"פ שהלכה כחכמים בקצת מקומות מצינו שאנו משתמשין בדרך זה והיא שהבאנו למטה שכבת זרע של זב במשא אף בלא חשש זיבה כמו שאנו מבארים עכשו:

3 טהור שראה קרי אותו קרי אב הטומאה ומטמא אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר ושיעורה יתבאר במסכת נדה מ"ג ב' לרואה בכל שהוא ולאחרים בכעדשה אבל אינו מטמא במשא וזיבה חמורה ממנו ומטמאה במשא מראייה ראשונה ואילך כמו שיתבאר בפרק בנות הכותיים ל"ה א' בהדיא ראייה ראשונה של זב קרי בעלמא הוא כמו שאמרו מ"ג ב' שתים לטומאה ושלש לקרבן ולא סוף דבר זובו אלא אף רוקו ומימי רגליו וקרי שלו מטמאין במגע ובמשא ואפילו היה לו בלא צחצוחי זיבה כגון טפה ראשונה ומחמת קושי או בתוך שבעה נקיים אלא שבמסכת נדה פרק המפלת כ"ב א' נראין הדברים שאף בתוך שבעה אי אפשר בלא צחצוחי זיבה ואין הדברים נראין שאם כן כששנו במשנה זובו ורוקו ושכבת זרעו היה לו לשנות זרעו אחר זובו הואיל ואין טומאת שכבת זרעו אלא מחמת זובו והרי מ"מ לענין ביאור ששכבת זרעו של זב מביאין אותו לטומאת משא מקל וחומר ומה טהור בטהור כגון רוקו טמא בטמא טמא בטהור אינו דין שיהא טמא בטמא ומייתי ליה בין למגע בין למשא ומשום דלמגע לא איצטריך דלא גרע מגברא אחרינא ונמצא שאלו לא הבאתו למשא לא היה מקום לקל וחומר:

4 מפץ והוא של מיני גמי וראוי לשכיבה אין צריך לומר שהוא טמא בטומאת הזב שהרי נאמר עליו כל המשכב וכו' וזו ראויה למשכב הוא אלא אף באהל המת ואף בטומאת השרץ נטמאת ואע"פ שלא נזכר בהם אלא בגד ועור למדין אותה בשרץ מקל וחומר של זב ומה פכים קטנים שטהורים בזב כמו שיתבאר טמאים בשרץ מפץ שמטמא בזב אינו דין שיהא מטמא בשרץ ואחר כך למדין למת משרץ מגזרה שוה של בגד ועור שדבר הלמד מקל וחומר חוזר ומלמד בגזרה שוה כמו שהתבאר במסכת זבחים נ' ב':

5 טומאת הזב והשרץ אינה אלא בשל ערב וטומאת המת היא בטומאת שבעה ואע"פ שטומאת מפץ במת לא באה לנו אלא מגזרה שוה של שרץ אין אומרין בה דון מינה ומינה ומה של שרץ בטומאת ערב אף במת לא תטמאה אלא טומאת ערב אלא אחר שלמדת עיקר טומאתה מן השרץ העמידה במקומה לדונה כשאר טמאות של מת לטומאת שבעה:

6 מפץ זה יראה מכאן שיש לו טהרה במקוה שהרי אתה דן בו טומאת ערב וטומאת שבעה ובתוספתא אמרו שאין לו תקנה אלא בשבירה ואף בתשיעי של שבת יראה כן להדיא וקצת רבני הצרפתים הורו בה ששני מיני מפץ הם אחד לטהרה ואחד לטומאה עולמית ויראה לי כדבריהם שאותה העשויה ממיני העצים כגון של חריות ודומיהם יש לה טהרה והעשויה ממיני גמי ושיפא אין להם טהרה וכבר הארכנו בענין זה בתשיעי של מסכת שבת:

7 פכים קטנים אלו שאמרנו והם טהורים בזב חכמי הצרפתים פרשוה בשל חרס שאינו מיטמא מגבו וטומאת אויר אין כאן שזהו שאמרה בלשון קטנים ר"ל שאין אצבעו יכולה ליכנס לשם ואע"פ שאפשר ליכנס שם שערו אין שער מטמא במקום שאין בו טומאת בשר ומשא אין כאן שכל שלא בא לכלל מגע אינו בכלל משא וכן טומאת היסט אין כאן שכל שאין טומאה במגעו אין טומאה בהיסיטו ואע"פ שגדולי האחרונים מקשין עליהם שהרי מטמאין ברוקו ובמימי רגליו אפשר לפרש בהם מה שפרשו הם בשער ומ"מ הם מפרשים בה שלא אמרו בפכים קטנים שטהורים בזב אלא בטומאת מדרס ובשל עץ שאם בשל חרס אף לגדולים אין להם טומאת מדרס כלל גדול אמרו אין מדרס לכלי חרס שאינו ראוי לישיבה הא של עץ אם היו גדולים ראויים הם לישיבה ומיחדים אותם לכך ואינם כסאה ותרקב וכל שיחדן לישיבה מיטמאות מדרס אבל קטנים אינן ראויין לישב עליהן ויש מפרשים שאף גדולים אין טמאין מדרס ולא אמרו קטנים אלא להשמיענו שאף הקטנים טמאים באהל המת הואיל ואין מוקפות צמיד פתיל שאין צריך שיעור לכניסת אויר והרי בשרץ טמאות הואיל וטומאתן בכעדשה ואפשר ליכנס שם כעדשה:

8 כל שאנו למדין גזרה שוה ממקום אחר לחברו אם לא היה אחד מהם מופנה אלא שכל אחד מהם צריך לגופו אין למדין הימנה כלל ואם היא מופנית מצד אחד ר"ל שאחד מן המקראות הוא מיותר ואינו צריך לגופו והאחר שהוא מתרכב עמו אינו מופנה למדין ממנה אלא שאם יש להשיב עליה ולומר מה לדבר זה שכן ישנו בחומרא פלונית מה שאין כן בזו שאתה רוצה ללמוד משיבין עליה ומבטלין אותה ואם היה מופנית משני הצדדין הואיל וקבלנו שיש שם גזרה שוה למדין ואין משיבין עליה כלל: