מאירי על בבא קמא ל״ח

« מאירי על בבא קמא ל״ז ×¢×´×‘ מאירי על בבא קמא ל״ט ×¢×´× »

1 בבא קמא פתח ↗

וְלָא?! וְהָתַנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֲפִילּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם, וָחַי בָּהֶם״ – ״כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״אָדָם״; הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֲפִילּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל! אָמְרִי: אֵין מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶן שָׂכָר כִּמְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גָּדוֹל הַמְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה.

2 בבא קמא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל כּוּתִי – פָּטוּר; וְשֶׁל כּוּתִי שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל – תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.

3 בבא קמא פתח ↗

לְמֵימְרָא דְּסָבַר רַבִּי מֵאִיר: כּוּתִים גֵּרֵי אֲרָיוֹת הֵן? ורְמִינְהִי: כׇּל הַכְּתָמִים הַבָּאִים מֵרְקָם – טְהוֹרִים. רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהֵן גֵּרִים וְטוֹעִים.

4 יבמות פתח ↗

שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֶחָד גֵּירֵי אֲרָיוֹת, וְאֶחָד גֵּירֵי חֲלוֹמוֹת, וְאֶחָד גֵּירֵי מׇרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר — אֵינָן גֵּרִים עַד שֶׁיִּתְגַּיְּירוּ בַּזְּמַן הַזֶּה.

5 בבא קמא פתח ↗

מֵתִיב רַבִּי זֵירָא: וְאֵלּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קְנָס – הַבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת, וְעַל הַנְּתִינָה, וְעַל הַכּוּתִית. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ קָנַס רַבִּי מֵאִיר בְּמָמוֹנָם, הָכִי נָמֵי נִקְנוֹס, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטָּמְעוּ בָּהֶן!

1 מי שהפקיע עצמו ופירק מעליו עול תורה ומצות אף על פי שמקיים מקצתם מצד נדבה אינו מקבל שכר עוד כמצוה ועושה אלא כמי שאין מצווה ועושה ולעולם כל שעוסק בתורה לשמה אין הקב"ה מקפח את שכרו בפירוש אמרו אפילו גוי ועוסק בתורה אף בשבע מצות שלהם לבד ואף לאחר שכלל אומתו עוברין עליהם הואיל ומ"מ מקיימן לשם מצות הבורא הרי הוא ככהן גדול ומ"מ אף לדבר מצוה אחרת אין הקב"ה מקפח שכר עושיהן אפילו שכר שיחה נאה אפילו זריזות להקדים לדבר מצוה אע"פ שאין לה שעה עוברת כלל גדול במצותיו ית' כפועל אדם ישלם לו:

2 הכותיים כבר ידעת שעשאום כגוים גמורים ומעתה שור שלנו שנגח את שלהם או שלהם שנגח את שלנו הדין בהם כדין האמור בנכרי:

3 הגוים דין תורה אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ומ"מ חכמים גזרו עליהם להיות כזבים לכל דבריהם בין זכרים בין נקבות ומ"מ דוקא מזמן ביאה ולמעלה והוא בן תשע לזכר ובת שלש לנקבה וכתמים שלהם טהורים מ"מ הואיל ואף בישראלית אין טומאת כתמים מן התורה על גויה לא גזרו מעתה עיר של גוים שבאו ממנה כתמים טהורים הם ואם באו מבין ישראל טמאים הם ואם נמצאו בערי ישראל ר"ל במקומות הגלויים טהורים שלא נחשדו בנות ישראל שלא להצניע את כתמיהן ואם נמצאו בחורים ובסביבות הטמאות טמאים וכותיים כבר עשאום גוים גמורים לכל דבר:

4 זה שאנו אומרים בכל מקום שגירי אריות אינם גרים כלל לא נאמר אלא כענין כותיים שבזמן שלא עשאום במנין עדיין כגוים לדעת האומר בהם שגרי אריות הם היו אצלו חשובים כגוים והטעם מפני שמפחד האריות נתגיירו ואע"פ שנתגיירו נאמר עליהם את יי' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים אבל כל שנתגיירו מכל וכל הן מפחד אריות הן לאיזו סבה גרים גמורים הם וכן התבאר ביבמות בגרי אריות וגרי שלחן מלכים כמו שיתבאר שם:

5 אונס ומפתה חייבים בקנס על הדרך שיתבאר במקומו והבא על הגיורת אם נתגיירה מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה אין לה קנס כמו שיתבאר במקומו בא על אחת מחייבי לאוין כגון ממזרת וכיוצא בה אם התרו בו אין לה קנס מלקות פוטרתו מממון ואם לא התרו בו יש לה קנס הואיל ואין שם מלקות וכן בחייבי כריתות כמו שיתבאר הא בחייבי מיתות אע"פ שלא התרו בו פטור כל שיש שם דין מיתה אע"פ שאין שם מיתה פטור מן התשלומין:

« מאירי על בבא קמא ל״ז ×¢×´×‘ מאירי על בבא קמא ל״ט ×¢×´× »