מאירי על בבא קמא נ״ה

1 מכיון שבארנו שאף העופות אסורין להרביע מין בשאינו מינו צריך שתדע שלא סוף דבר את שאינן רגילין זה עם זה כגון תרנגול עם אווז וכיוצא בו אלא אף אותם שרגילין זה עם זה מעתה תרנגול טוואס ופסיוני הרי הם כלאים זה בזה לענין הרבעה וכן אווז בייתי עם אווז מדברי מפני שזה טוען הרבה ביצים בטעינה אחת וזה אינו טוען אלא אחת וכן המרביע שני מינין שבים לוקה ויש גורסים המנהיג ומפני שאין לשון הרבעה שיך בדגים אלא בהנהגה על הדרך שיתבאר בסמוך ומ"מ יש אומרים שמיני חיה יש בים שלשון הרבעה נופל עליהם:

2 הנהיג בבהמה על שפת הים ובדג אחד והיה הדג בתוך הים והבהמה בקרקע על שפתו וחברם בחבל אחד עד שהוא מושך בשניהם הרי זה ספק ואסור ואם עשה פטור:

3 ואם חבר חטה ושעורה בידו וזרע חטה בארץ ושעורה בחוצה לארץ בסמוך לו לשיעור זריעה פטור שהרי אין החיוב שוה להם שארץ ישראל מקום חיוב וחוצה לארץ מקום פטור:

4 ונשלם הפרק תהלה לאל:

5 הכונס צאן לדיר וכו' כבר בארנו שעקר הכונה באלו שני הפרקים ר"ל פרק שור שנגח את הפרה ופרק הכונס הוא לבאר עניני המועדים שאינם בעלי חיים והם הבור והאש ובאו עניני הבור בפרק שור שנגח ובא אח"כ זה הפרק בעניני האש וכמו שבפרק שור שנגח כיון להשלים מעט מה שחסר מעניני השור קודם שיתחיל בביאור עניני הבור כן בזה הפרק כיון להשלים מעט מה שהניח מעניני השן קודם שיתחיל בביאור עניני האש ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון בעניני השן והרגל איזו שמירה פוטרת בהם:

6 השני על איזה צד ישתלמו נזקיהם:

7 השלישי בשן המזקת ברשות שלה על איזה צד פטורה ועל איזה צד חייבת:

8 הרביעי יתחיל בנזקי האש ויבאר בו מבעיר על ידי אחר או בסיוע אחר כיצד הוא דינו:

9 החמישי אף במבעיר עצמו איזו סבה פוטרת בו ונתערב בזה החלק מעט מן החלק הששי:

10 הששי לבאר בו איזה דבר חייב אדם בו בנזקי האש ואיזה דבר אדם פטור בו:

11 השביעי באש הפוגע בפשתן והזיקו זה את זה על איזה צד יתחייב האחד ויפטר חברו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים אחרים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

12 המשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצתה והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצתה והזיקה חייב נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה פטור הוציאוה לסטים הלסטים חייבין הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצתה והזיקה חייב מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו אמר הר"ם כראוי הוא שישים באותו מקום שכנסה שם דלת שלא תפילה הרוח מצויה ומה שאמר הוציאוה לסטים אינו רוצה לומר כשהוציאו הבהמות בידיהם כי זה מבואר אבל ר"ל כשהיו סבה ליציאתן כגון שיעמדו בפניהם עד שישובו מלפניהם בצד אחר ואבדו אותם והוא כאלו הוציאו אותם בידיהם דרך הרועים שיש להם משמשים תחת ידם ימסרו להם עדרי הצאן לשמרם ואמר כי הרועה הגדול כשמסר לאשר תחת ידו נכנס תחתיו וכשהזיקה יתחייב בנזקה הרועה השני לא הראשון ולא נאמר בכגון זה שומר שמסר לשומר חייב לפי שמנהג הרועים שעושין כך:

13 אמר המאירי הכונס צאן לדיר והוא שהיה מנהגם כשהיו רוצים לזבל את השדה שהיו מלינים שם את הצאן והיו גודרים סביבות המקום שמכניסים אותן לשם בפצים שלא יתפזרו לכאן ולכאן עד שיזדבל אותו מקום המוקף בצואתם ואחר כך מכנסין אותם למקום אחר ואותו הקף קרוי בלשון תלמוד דיר ואמר שאם נעל בפניהם כראוי והוא דלת שיכול לעמוד ברוח מצויה ויצאה והזיקה בשן ורגל או תולדותיהן פטור ומ"מ בנזקי קרן ותולדותיו חייב בתם ופטור במועד כמו שהתבאר אבל שן ורגל מועדים הם ושמירה פחותה פוטרתם ועוד שהתורה מיעטה בשמירתם כמו שיתבאר לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב:

14 נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה פטור פי' לא בנעל שלא כראוי הוא אומר כן שהרי מ"מ תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא וחייב אלא בנעל כראוי ונפרצה הכותל בלילה או פרצוה ליסטים שפטור ושמא תאמר ומה הוצרכנו בכך והלא אף ביצאה והזיקה בלא נפרצה פטור בא להשמיענו שמ"מ שאם נפרצה ביום חייב בכדי שידע ויבא להוציא את צאנו משם למקום אחר או לשמרם על איזה צד:

15 הוציאה ליסטים ליסטים חייבים מפני שקנאום במשיכה להתחייב בנזקיהם ומ"מ כשפרצוה אין חייבין על נזקי הצאן שאין זה אלא גרמא בעלמא אלא שעל הכותל חייבים אם הוא בריא כמו שיתבאר:

16 הניחה בחמה אע"פ שנעל בפניה כראוי וחתרה הבהמה עד שיצאה חייב שזה פשיעה היא שהרי כל תחבולה שהיא יכולה היא עושה כדי לצאת משם ואפילו יצתה בדרך אחר שהוא אונס מ"מ תחלתו בפשיעה היא:

17 מסרה לחרש שוטה וקטן הרי זה פשיעה גמורה וחייב בנזקיה:

18 מסרה לרועה הואיל ולבן דעת מסרה הרי הרועה נכנס תחתיו ומתוך שכבר למדנוה ממה שאמרו מסרה לאחד מארבעה שומרים כלם נכנסו תחת הבעלים פרשוה בגמרא בדרך אחרת והוא שאם מסרה הרועה לרועה אחר אם הוא רועה הממונה תחתיו חייב השני ונפטר הראשון שמן הסתם על מנת כן הפקיד אצלו ואם אין לשומר שני במה ישלם פטור הראשון וכן אם הלך השני ולא נשבע אלא שהניזק משתלם מן הבהמה בנזקי קרן תמה וכן אם הוזקה הבהמה ברשות רועה שני והוא אין לו במה לשלם שנפטר רועה ראשון הכל יודעין שהוא מוסר לתלמידו שהרועה הגדול מקבל בהמות מבני אדם הרבה ויש לו תלמידים רועים שמוסרין אותם להם ויוצאין ומרעין אותם ביערים והכל יודעים שכל שמוסר לרועה הגדול על דעת כן הוא מוסר לו הא אם מסרה לאחר חייב כדין שומר שמסר לשומר כמו שהתבאר:

19 זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

20 ארבעה דברים התורה מיעטה בשמירתם ר"ל ששמירה פחותה פוטרת בהם הבור והוא שאינו צריך לסתימה גמורה אלא לכסוי כמו שהתבאר והוא שאמר ולא יכסנו האש שאינו חייב אלא אם כן הוא בפשיעה על הצד שיתבאר והוא שאמר המבעיר כלומר שיבעיר בפשיעה כגון שמבעיר ברוח מצויה או שמסר גזא וסילתא לחרש שוטה וקטן וכן שן ורגל שאינו חייב אלא אם כן הוא פושע בשמירתן כגון שאינו שומרן אף שמירה פחותה הא אם שמרן אף שמירה פחותה מועלת בהן והוא שאמר ושלח ובער עד שיעשה כעין שלוח וכעין בעור ר"ל שפשע בהם ונמצא שאפילו לא היינו מדמין אותם למועד שבקרן מ"מ יצא לנו ממקום אחר ששמירה פחותה פוטרתן: