1המשנה התשיעית והכונה לבאר בה ענין החלק הששי והוא שאמר אחד שור ואחד כל הבהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ותשלומי כפל ולהשיב אבדה לפריקה ולחסימה לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהם ואם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתב בהוה אמר הר"ם כל זה מבואר אינו צריך פירוש אלא מאמרו לכלאים שהוא רומז למה שאמר ית' לא תחרוש בשור ובחמור יחדו ואומר כי כל שני מיני בהמות כך לא יוכל לחרוש בהם ולא למשוך אותן ביחד וזה מדרבנן אבל מן התורה אינו אסור לחרוש ולמשוך ולהנהיג אלא בהמה טהורה וטמאה בלבד דומיא דשור וחמור וכבר ביארנו זה:2אמר המאירי אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף לחיוב נפילת הבור אע"פ שלא נכתב בהן אלא שור וחמור וכן להפרשת הר סיני שנאמר שם אם בהמה אם איש ואע"פ שלא הוזכר שם אלא בהמה הרי חיה ועוף בכלל וכן לתשלומי כפל בגנב אע"פ שנאמר בהם על שור על חמור שהרי מ"מ כלל ואמר על כל דבר פשע אבל תשלומי ארבעה וחמשה אינן אלא בשור ושה כמו שיתבאר וכן להשב אבדה אע"פ שכתוב חמור אחיך או שיו שהרי מ"מ כלל ואמר לכל אבדת אחיך וכן לפריקה אע"פ שכתוב חמור אחיך רובץ תחת משאו ולטעינה שיוצא דינה משם גם כן ממה שכתוב נופלים בדרך וביאורו שהמשוי בדרך לחסימה אע"פ שכתוב לא תחסום שור לכלאים הן כלאים של חרישה שאע"פ שלא הוזכר שם אלא שור וחמור הוא הדין לכל זווג טהורה וטמאה הן כלאים של הרבעה אע"פ שלא כתב בה אלא בהמתך ולשבת לענין שביתת בהמה שהרי כתוב שם וכל בהמתך לרבות את הכל נמצא שלא נאמר שור וחמור אלא שדבר הכתוב בהוה שאדם רגיל להשתמש בהן ביותר משאר בהמות וכן הדין בזווג שוכב ונשכב אע"פ שלא כתב אלא כל שוכב עם בהמה הדין כן בחיה ועוף כמו שבארנו במקומו:3זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:4מעשר שני שנפדה והובא הכסף לירושלים אין לוקחין בו אלא מאכל אדם ושגדולו מן הקרקע והוא פרי מפרי ולד מולד כגון בקר וצאן או יין מגפן או גפן מחרצן או כל היוצא מדבר אחר למעט מים ומלח כמהין ופטריות וכן גדולי קרקע למעט דגים והוא שפרט בבקר ובצאן ביין ובשכר כמו שיתבאר במקומו:5אע"פ שנאסרה בהמה טהורה לחרוש או למשוך בקרון עם הטמאה אדם מיהא מותר לחרוש ולמשוך עם כלם שנאמר למען ינוח שורך וחמורך כמוך להנחה הקשתיו ולא לדבר אחר:
