1נגח שלשה שוורים בשלשה ימים וברביעי נגח חמור ובחמישי נגח גמל הרי זה ספק אם שור שלישי אנו דנין אחר חמור וגמל ויהא מועד לכל או אם דנין אותו אחר השוורים ולא יהא עדין מועד לכל וכן בנגח תחלה בשני ימים חמור וגמל ואחרי כן בשלשה ימים שור שור ושור וכן שלשה שבתות זו אחר זו ואחריהן יום ראשון ויום שני או שנגח יום חמישי ויום ששי ויום שבת ואחריהם שתי שבתות הרי זו ספק אם מועד לכל אם לשבתות וכל שהוא ספק דנין בחצי נזק ואם תפש נזק שלם אין מוציאין מידו:2שמע קול שופר ונגח קול שופר ונגח קול שופר ונגח נעשה מועד לשופרות:3נגח יום חמשה עשר בחדש זה ויום ששה עשר בחדש זה ויום שבעה עשר בחדש זה אינו מועד לדלוג עדיין עד שישלש בדלוג ר"ל שיעשה נגיחה רביעית בדלוג והוא שיגח בשמנה עשר לחדש רביעי שהראשון אינו בכלל דלוג:4לענין נדה אינו כן אלא כל שקבעה לה וסת שלשה פעמים בדלוג כגון שראתה יום חמשה עשר בחדש ויום ששה עשר בחדש ויום שבעה עשר בחדש זה קבעה לה וסת בדלוג ודיה שעתה לשמנה עשר שבחדש רביעי ויש חולקין בזו כמו שיתבאר במקומו ויש מפרשים בדלוג זה שראתה שלשה פעמים בשלשה חדשים חמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר ר"ל חמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר של תשרי ומרחשון וכסלו וחמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר של חדש טבת ושבט ואדר וחמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר של ניסן אייר סיון שבדרך זה קבעה וסתה לדלוג זה כמו שיתבאר במקומו:5המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי ואמר על זה שור של הדיוט שנגח לשור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט פטור שנאמר שור רעהו ולא שור של הקדש שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור ושל נכרי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם אמר הר"ם כשאירע דין לישראל עם עכו"ם ענין הדין ביניהם כך הוא אם יש לנו בדיניהם זכות נדין להם כדיניהם ונאמר להם כך דינכם ואם טוב לנו בדיננו נדין להם כפי דיננו ונאמר להם כך דיננו ואל תתמה על דבר זה אל יקשה בעיניך כמו שלא יקשה בעיניך שחיטת הבהמות ואע"פ שלא חטאו לפי שמי שלא בו המדות האנושיות אינו בכלל האדם על האמת אבל תכלית מציאותו לצורך האדם והמאמר בזה הענין היה צריך חבור בפני עצמו:6אמר המאירי שור של ישראל שנגח שור של הקדש או של הקדש שנגח של ישראל פטור רעהו נאמר ולא של הקדש ושמא תאמר ומה הוצרך לרעהו והרי הנהנה מעל כתבו גדולי פרובינצא בחבוריהם שלא נאמר כן אלא בנהנה שלא לצורך אבל כל חובות שההקדשות חייבים לפרוע אף מתרומת הלשכה וכל שכן מבדק הבית המקבלו ונהנה ממנו אינו מועל והרי שוכרים היו מכאן אומני בית אבטינס ודברים הרבה והוא הדין לפרוע נזקין ודבר זה בין למיתה בין לנזקין בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית הא אם נפדו אע"פ שאין המתה שלו שהרי לקבורה אזלא כמו שהתבאר חייב שהרי הוא בכלל רעהו ואע"פ שבשור פסולי המוקדשין שנפל לבור אנו פוטרין ממה שדרשו והמת יהיה לו מי שהמתה שלו וכו' מפני שפסוק והמת יהיה לו האמור בבור מיותר הוא ואינו צריך לבעלים מיטפלין בנבלה שכבר למדנוה מאותו האמור בשור ואין למדין שור מבור לפסולי המוקדשין שנפדו שהרי מצינו קולא אחרת בבור והוא פטור אדם וכלים:7שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור מדין רעהו ושל נכרי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם מתוך שאין חסים על ממון זולתם קונסין אותם שלא ירגילו עצמם להזיק ולפי מה שנאמר בגמרא דוקא בעממים שאינם גדורים בדרכי דתות ונימוסים כמו שאמר עליהם בגמרא ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח שלא קיימום עמד והתיר ממונם כל שעה שהדין מחייבם בכך הא כל ששבע מצות בידם דינם אצלנו כדיננו אצלם ואין נושאין פנים בדין לעצמנו ומעתה אין צריך לומר שכן באומות הגדורות בדרכי דתות ונימוסים:8זהו ביאור המשנה ועל הצד שבארנוה הלכה היא ודברים ונכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
