מאירי על בבא קמא קי״ט א

1 האריסים מותר ליקח מהם פירות או זמורות וכיוצא באלו אחר שיש להם חלק בכל חזקה שמחלקו מכר:

2 שומרי פירות שאסרנו במשנה ליקח מהם פירות אם היו מוכרין במפורסם והסלים והמאזנים לפניהם כדרך כל מוכר במפורסם מותר ליקח מהם ולוקחין מהם מפתח גנה אבל לא מאחורי גנה וכל שראינוהו מכוין להטמין אין בו היתר:

3 גזלן או גנב שהיה מוכר דברים שחזקתן מן הגזל ומן הגנבה אלא שנודע לנו במקצתן שהיו שלו ועירבן אפילו הרוב מן החשד לוקחין הימנו וכלן תולין שמן ההתר לקחו ויש פוסקין עד שיהא רוב משלו בודאי:

4 ממשנתנו למדת שאין לוקחין מן הנשים יינות שמנים וסלתות וכן לא מן העבדים והתינוקות אף גבאי צדקה אין רשאים ליקח מן העבדים והנשים והקטנים אלא דבר מועט לפי מה שהן שמן הסתם אף הבעלים נותנין רשות בכך ומוחלין ולא סוף דבר בצדקה אלא אף בכל הדברים הנהוגים והוא שאמרו בתוספתא הבן שהיה אוכל משל אביו ועבד משל רבו קוצה ונותן פרוסה לבנו ולבתו ולעבדו של אוהבו ואינו חושש משום גזלה של בעל הבית שכך נהגו:

5 הבדדין שעושין את השמן לבעלי בתים לוקחין מהם שמן במדה וזיתים במדה שהוא דרך פרסום אבל לא זיתים מועטים ולא שמן מועט שחזקתו מן הגנבה:

6 יש מקומות שהזכרים בושים למכור ונותנין לנשותיהם ומוכרות וכל שניכר לו שהוא מכיוצא באלו לוקח מהם והכל לפי מה שיראה לו ויקיים בעצמו ויראת מאלהיך:

7 המסור כבר בארנו למעלה שמותר להרגו וכן התבאר במקום אחר שהוא מאותם שמורידין ולא מעלין וכן פירשו בכאן שהגורם לישראל חברו לאבד ממונו על ידי גוים הרי הוא כגורם לאבד את נפשו וכל הגורם לאבד נפש נעשה רודף ורודף מצוה להציל את הנרדף בנפשו עשה מה שאמר הורו גדולי המחברים שאסור להרגו ומ"מ אם הוחזק בכך הורגין אותו מחמת יראת מה שעתיד נמצא שכל שהוחזק במסור או שלא הוחזק והתרו בו עכשו ולא נמנע מותר להרגו הא כל שאינו בדרך זה ראוי לחוש ומ"מ כל שבדרך גרמא מותר אף בזה הואיל ומסר עכשו אע"פ שעדין לא הוחזק ולא הותרה עכשו ועליו נאמר שהוא מן המורידין ואם החרימו הצבור על כך הרי הוא כמותרה ומותר להרגו ומי שנתפרסם באפיקורוס ומגלה פנים בתורה אף הוא מן המורידין שהרי ר' אליעזר בר' שמעון נאמר עליו שמסר אותו למלכות על שנתפקר בו ונתפרסם לו ברשע ואפיקורוסות ודברים אלו כלם צריכים להרבות באומדות ושיהיו מאזני העיון מכוונות בהם ביד חכמים גדולים ונבוני מדע ולעולם אל יהו רגליו של אדם קלים לשפיכות דמים:

8 אע"פ שהותרה הרצועה בדמו של מסור ממונו מיהא אסור לאבדו שמא יתקיים בו יכין וצדיק ילבש ויש מתירין ולא יראה לי כן:

9 מי שרואה אי זה דבר ומכריח את בעליו למכרו ונותן דמים הרי זה נקרא חמסן ובכלל גזלה הוא נמצאו הגזלות שלש גזלה וחמס וגרמה וכלן בכלל גזלה לענין עונש ולענין השבה ותשובה על הדרכים שהתבאר:

10 המשנה השתים עשרה והכונה לבאר בה החלק האחד עשר ואמר על זה מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית הכובס נוטל שלושה חוטין והם שלו יתר מהם של בעל הבית ואם היה שחור על גבי לבן נוטל את הכל והם שלו החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו מטלית שהוא שלש על שלש חייב להחזיר לבעלים מה שחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל הרי אלו של בעל הבית ואם היה אצל בעל הבית אף הנסורת של בעל הבית אמר הר"ם כבר התבאר בשבת כי המוכין הם חתיכות צמר קטנות שממלאין בהם הכסתות והכרים וכיוצא בהן וכובס הוא שמלבן הצמר וסורק הוא הסורקו והמנפצו וכדי לתפור הוא כמו אורך מחט ומעצד כלי הנגר שמחליק בו או כיוצא בו וכשיל הוא כלי הנגר שמתקן בו העץ ונסורת הוא שחיקת העצים היוצא כשנוסרין העצים לעשות מהם לוחות:

11 אמר המאירי מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו ר"ל בכובס זה כבוס הנעשה לחדש בלאות על ידי כבוס חזק בשטיפה יתרה והעברת קוצים הנקראים קארדונש על הבגד הנקראת סריקה ואמר שאותם המוכים היוצאים על ידי אותה השטיפה הרי הם של כובס ואותם שיוצאים על ידי הסריקה בקוצים של בעל הבית הכובס נוטל שלשה חוטין ר"ל כשהוא כובס בגד הצמר נמשכין חוטין ממנה לסבת שטיפת הכבוס ושלשה חוטין אין בהם קפידא והרי כובס יכול לגזזן משם מכל וכל והם שלו יתר מכן לא יזיזם ממקומם ואם נטלן הרי הם של בעל הבית ואף באלו פרשו בגמ' דוקא בדקים הא בגסים אינו מותר אלא בשנים ואם היה שחור על גבי לבן כדרך האורג שאורג לפעמים בראש הבגד חוטין מצבע אחר כל שצבע חוטין אלו שחור בלבן גנאי הוא אצל הבגד ונוטל כל חוט הנמשך מהם אפילו כמה:

12 החייט ששייר מן החוט שמסר לו בעל הבית כדי תפירה ופרשו בגמ' מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט חייב להחזירו פחות מכן הרי זה שלו וכן חייט שהיה משוה כנפי הבגד ואירעה לו בהשויתו חתכה של כנף אחד שיש בו שלש אצבעות על שלש אצבעות חייב להחזיר פחות מיכן הרי זה שלו:

13 מה שהחרש מוציא מן הנסרים של בעל הבית במעצד והוא הנקרא דולאדוייראה או איישולאס הרי זה שלו ואין צריך לומר נסורת שמן המשור ומן המקדח אבל בכשיל והוא כעין קרדום הרי אלו חתכות גסות והרי אלו של בעל הבית ודוקא שהוא עושה בביתו של עצמו כענין קבלנות אבל בכל שעושה בבית של בעל הבית אף הדקה של בעל הבית:

14 זהו באור המשנה וכלה הלכה היא אלא שדברים אלו אמורים במקום שאין במדינה מנהג ידוע על זה הא כל שיש במדינה מנהג הדין כמנהג המדינה ובין בדין משנתנו בין בדין מנהג אפילו היה בעל הבית קפדן ומראה עצמו שאינו מוחל אין דינו של אומן נפקע בכך שזכיה זו דין גמור הוא מעתה כל אומן שמוכר מה שהוא שלו לוקחין ממנו ואם מכר מה שאינו שלו אסור וכלם שאמרו להטמין אסור ודברים שנכנסו בגמרא תחת משנה זו אלו הן: