ריטב"א על עירובין י״ד א

1 מעמידיו קור׳. פרש״י ז״ל אם הניחה על גב יתדות: ור״ח ז״ל פירש כותלי המבוי שהקורה עומדת עליהם אחד זה ואחד זה צריכין שיהו בריאי׳ כדי לקבל קורה ואריח. גרש״י ז״ל ומצדדין קאמר שהמעמידין יקבלו אריח וקורה והקורה תקבל האריח. ואין לפרש אחד זה ואחד זה על כל אחד מן המעמידין דהא אמאי דינא שיקבלום שניהם לכך פרש״י ז״ל א׳ המעמידין ואחד הקורה וכדפרישנא:

2 קורה אין כאן דהא מינסא. וא״ת תהא המחיצה חשובה קורה כי מפני שהגדיל אותה לא הפסיד י״ל דכל שהוא כך אין לה היכר קורה ואנן בעינן היכירא קצת ואפי׳ למ״ד מחיצה עוד י״ל דהכ׳ כשאינה בריאה בעצמה כדי לקבל אריח והראשון נכון:

3 מחיצה אין כאן דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה. פי׳ ולפי׳ אין מחיצה תלויה כזו מתרת וא״ת כל מאן דאמר קורה משום מחיצה היאך מתרת והרי השורים והגמלים בוקעין תחתיה י״ל דשאני קורה שהיא רחבה טפח וראוי לומר גוד אחית וא״כ רואין כאלו כבר נסתם:

4 וכן שתי קורות המתאימו׳ פי׳ שיוצאות מכותל לכותל ביחד אלא שיש אויר ביניהן לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם מקבלות לרחבו טפח א״צ להביא קורה אחרת פי׳ הא ודאי לא אתא לאשמועי׳ ששתיהן סמוכות ושיעלו שתיהן לאחת דהא אפי׳ מחיצה של קש ושל קנים הרכה הוא מחיצה ובלבד שתהא מחיצה בריא׳ אלא ודאי מפני שיש אויר ביניהן ועם האוי׳ שבנתי׳ ורחבן יש שיעו׳ קורה אנו מצרפין הכל כאלו יש בקורה רחב אריח לרחבו ומה שאמר רחב אריח לרחבו טפח הוא בעינן שאמרנו דייה לקורה שתהא רחבה טפח כי אף כאלו נמלא החצי טפח החצר ע״י ליבון שמלבנין בטיט מכאן ומכאן אי נמי בא לומר שיקבלו אריח לרחבו באויר שביניהן טפח כלומר שיתפוס חצי טפח של האריח בשתי הקורו׳ אצבע בזו ואצבע בזו וישאר רחב טפח בנתים על האויר ועל זה הדרך פירשוה בירושלמי שהאויר מצטרף עם העומדים לרחב האריח אלא ששם לא נתנו שיעור רחב טפח לאויר ובתלמודא דילן התירו רבנן עד רחב טפח אויר בנתים אבל לא יותר ורשב״ג הכשיר אפילו יש ביניהן אויר שני טפחים ומחצה כיון שמקבלות אריח שיש בארכו ג׳ טפחים ויהא חצי טפח מונח עליהן אצבע מכאן ואצבע מכאן או אפי׳ פחות מאצבע מכאן ולפיכך נקט זה הלשון אריח של ג׳ טפחים ולא אמר כדאמרי רבנן ברחבו טפח ומה שאומר ואם לאו צריך להביא קורה אחרת לאו דוקא כי דיו שיחברם יותר וימעט אויר שביניהם אלא דנקט אידך דקיל טפי להביא ביניהם קורה כל דהו למעט האויר דכיון שהקורות קבועות בכותל קשה הוא לעקור אחת מהן ולקרבה לחברתה:

5 היו אחת למעלה ואחת למטה. פי׳ שזו עולה וזו יורדת רואין את העליונה כאלו היא למטה או את התחתונה כאלו היא למעלה ואסיקנא מכיון דליכא בחד מינייהו רחב טפח לא אמרי׳ חבוט רמי אלא עד פחות מג׳ טפחים ולעיל דאמר רב אשי פחות ג׳ טפחים אפילו בקורה רחב טפח בענין שתי יתדות עקומות שאני התם שלא היתה קורה על גב מבוי.

6 ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרי׳ והתחתונה למטה מעשרה. פי׳ או התחתונה קאמר דאי לא פשיט׳ שאין אמות חבוט עשרים אמה וגם נלמוד מבאן שאין אומרים חבוט או אחית אלא בשכל אחת מהן ראויה שתעמוד במקומה ותתקרב חברתה מה שאין כן בזו ודוק.

7 ר׳ יוסי בר יהודא סבר לה כאבוה בחדא. פי׳ דאמרינן רואין והא ודאי בהאי רואין אפילו לרבנן היא שאין לנו חסרון חוצה לו אלא דאיידי דבעי למימר ופליג עליה דאבוה בחדא נקט הכא אבוה אי נמי משום דאבוה אמר רואין בהדיא:

8 מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמי׳ דרב רחב׳ אע״פ שאינה בריאה. פי׳ במילתיה דר׳ יהודא א״ל רב אתנויה רחבה ובריאה פירש״י ז״ל אתניוה אפי׳ לר׳ יהודא דלא פליגי הוא ורבנן בהא כלל: וא״ת א״כ ישבש רב כולי מתני׳ מילתא דרבי יהודא ומאי דתנן היתה של קש כו׳ י״ל אין הכי נמי דהא שבש ג״כ רב מתני׳ דמבוי רחב דקאמר אתנייה צריך למעט ואע״פ שבכאן משבש לנו המשנ׳ יותר אין רב חושש לכל זה ופרכי׳ איני והאמר ר׳ אילעי אמר רחבה ד׳ אע״פ שאינ׳ בריא׳ וא״כ קשיא דרב אדרב דהא כמאן לא ר׳ יהודא ולא רבנן ופרקי׳ רחבה ד׳ שאני דבהא כולהו מודו דכיון דרחבה ד׳ טפחים שאינה בריאה ולפי פי׳ זה אין מחלוקת בין רבנן ור׳ יהודא בעניין זה כלל ומיהו אף לשטה זו אנן לית לן שבושא דרב אלא מתני׳ בדנקטי לה וכפי שסדר׳ רב אשי וכפי מה שאמר אביי למעלה סבר לה כאבוה אלמא יש בעניין זה מחלוק׳ בין ר׳ יהודא ורבנן אלא מתני׳ כפשטא ופליגי ואפילו ברחבה ד׳ טפחים וקיימא לן כרבנן: שיטת הרי״ף והרמב״ם ז״ל שפסקו דאפי׳ ברחבה ד׳ בעי׳ בריאה דלא סמכי׳ כלל על כל מאי דאמרי׳ השתא כיון דאליב׳ דרב איתמר לפום גרסא דיליה: ומ״מ אפשר היה לומר דברחבה דמודו רבנן אפי׳ לפי גרס׳ דגרסי׳ אנן דלא כרב: ויש מבעלי התוספות שפירשו דה״ק רב חיננא אמרה למתני׳ ואימא דר׳ יהודא אמר בריאה ורבנן אינה בריאה ומתני׳ דהית׳ של קש רבנן והשתא לא משבש לה רב למתני׳ כולי האי ופרכינן והא אמר רב רחבה ד׳ אף ע״פ שאינה בריאה ומסתמא לר׳ יהודא אמרה דאלו לרבנן לית להו קורה אלא טפח כדאיתא במתני׳ ומהדרי׳ רחבה ד׳ שאני ואפי׳ רבנן מודו בה ופירוש דחוק הוא ולפי פי׳ רשב״ם ז״ל אפשר היה לפרש דכי אמרי׳ רחבה ד׳ שאני ה״ק דברחבה ד׳ הוא דפליג רבי יהודה על רבנן ופלוגת׳ דמתני׳ וסתמא שהיתה של קש ברחב ד׳ טפי מיירי והשתא לא משבש לה רב למתני׳ כולי האי אלא דמוקים לה ברחבה ד׳ טפחים ואינה בריאה ואין רב חושש׳ משום דריש׳ דמתני׳ מיירי בקורה טפח כנ״ל:

9 תני רבי חייא ים שעשה שלמה כו׳. כולה פשוטה היא ומפורשת יפה בפרש״י ז״ל כי הים למאי דקס״ד עשר על עשר ברום ח׳ אמות והכי ת״ק אמות והג׳ מאות הם מקוואו׳ כשיעור מקוה ג׳ אמות ברחב אמה והקנ׳ הם חמשי׳ מקוואו׳ פשו להו ג׳ אמות ופרקי׳ דים שעשה שלמה עגול ולית ביה ת״ק אמות ויש לנו לחסר הרבוע מלבר והיינו דאמרי׳ נד׳ מאה מאה למאה עשרי׳ וחמש כלו׳ שיש לנו להפיל מן החשבון שהיינו עושין לי׳ מאות נפיל משם מאה ולמאה נפיל כ״ה וישארו שע״ה השי״ן הם ק׳ מקוואו׳ והע״ה הם כ״ה מקוואו׳. לכל מקוה ג׳ אמות וא״כ בצרי להו מחושבנא כ״ה מקוואות ומהדרי׳ ים שעשה שלמה ג׳ אמות התחתונות היו מרובעות ויש בהם עשר על עשר ברום ג׳ אמות הרי ג׳ אמות והם מאה מקוואות ושתי האמות העליונות אלו היו מרובעות היו עשר על עשר ברום ב׳ אמות שהם מאתים אמות דל מינייהו רבעא שהמרובע יותר על העגול פשו להו ק״נ בלחוד ויש בו כ׳ מקוואות היינו דאמרי׳ שיש בים ק׳ נ מקוואות לא ס״ד דכתב אלפים בת יכיל ובדין הוא דמהכ׳ מצי לאתויי מעיקר׳ שיש בים שלמה ק״נ מקוואות אלא שאגלגלנו כל זה להודיע צורתו היאך היו בו אלפים בת חללו: