מצודת דוד על תהילים ז׳

1 שגיון לדוד. התפלל בזה על השגיאה מה שכרת כנף מעיל שאול:

2 כוש בן ימיני. זה שאול הבא מבנימין וקראו כוש כי היה משונה במעשיו לשבח ככושי הזה המשונה בעורו:

3 פן יטרוף. כשלא תושיעני יתגבר עלי האויב ופן יטריפני כאריה:

4 פורק. ישבר אותי ולא אמצא מציל כי כולם קמו עלי:

5 אם עשיתי. אם כשעשיתי את זאת לכרות כנף מעיל שאול:

6 אם יש עול בכפי. האם עשיתי לעשות עול לבזותו להעמידו מלובש מעיל קרוע כדרך הפחותים:

7 אם גמלתי. בעוד שהיה שאול איש שלומי וכי גמלתיו אז רעה תחת טובה כאשר חשב הוא שאני לו לאויב:

8 ואחלצה. הלא אף בעת שהיה צר עלי לרדוף אחרי בחנם על לא חמס יקרה עוד נפשו בעיני והוצאתיו מן המיתה כי הצלתיו מיד אנשי אשר בקשו להרגו כמ״‎ש בשמואל א׳‎ וכאומר והנה בעבור זה כרתי מעילו להודיעו זאת שהיה מסור בידי ולא שלחתי בו יד:

9 ירדף. כאומר ואם לא כדברי כן הוא יהיה גמול עונשי שהאויב ירדוף אחר נפשי ויזרז לזולת לרדפני וישיג אותי וירמסני בארץ כל ימי חיי ואת כבודי ישפיל להיות שוכן לעולם עד העפר:

10 קומה ה׳‎. ר״‎ל עם כי לא חטאתי בשאול אין אני מבקש עליו ועל אנשיו אך קומה ה׳‎ באפך והנשא במה שתביא עברה על צוררי:

11 ועורה אלי. עורר אלי אמיץ כח הזרוע להתגבר עליהם לעשות בהם נקם המשפט אשר צוית וגזרת עליהם ר״‎ל על ידי יהיה נקם המשפט:

12 ועדת. ואף אם עדת הפלשתים ועמון ומואב תסבב לחזור אחריך להושיע להם שוב למרום בעבורה להתרחק ממנה ואל תפן אליה:

13 ידין עמים. כשתדין העמים במשפט הראוי אז שפוט אותי כפי צדקי וכתומי אשר עלי ר״‎ל שפטני לפי המעשים טובים ומן החטאים תשמט ידך:

14 יגמר וגו׳‎. הרע שהרשעים עושים יקטרג עליהם לכלותם מן העולם ואת הצדיק תכונן להיות עומד על כנו ובסיסו:

15 ובוחן. הלא אתה אלהים בוחן לבות וכליות של הצדיק וידעת כי לבבו שלם עמך:

16 מושיע. לפי שהוא מושיע ישרי לב:

17 שופט צדיק. שופט משפט צדיק וכועס בכל יום על המריעים לו:

18 אם לא ישוב. אם הרודף את הצדיק לא ישוב מדרכו כי עוד יחדד חרבו וקשתו אשר דרך מכונה לירות בו על הצדיק:

19 ולו הכין. גמול ענשו יהיה שהכין כלי מות האלה על עצמו והחצים שעשה בפועל ידיו הנה באמת פועל אותם על הרודף ר״‎ל עצמו כי הוא יהיה נהרג בהם:

20 יחבל און. כמו האשה אשר ממה שיש לה חבלי לידה הדבר ההיא בעצמה הרתה ואותה תלד כן הרשעים הללו הנה מעשיהם הרעים לא בהזדמן עשאום כ״‎א חשבו עליהם מתחלה לעשותם ובדבר הזה עצמו יהיה גמול תשלומיהן:

21 בור כרה. בזה יפרש המקרא שלפניו ויאמר הנה הבור אשר כרה ובתחילה חשב לחפרו על מי אזי גמולו אשר בעצמו יפול בו:

22 ישוב עמלו. העמל שרצה לעשותו לזולתו ישוב על ראשו:

23 ועל קדקדו. כפל הדבר במ״‎ש להתמדתו:

24 כצדקו. כאשר ראוי להודות על הצדקת דינו:

25 ואזמרה. אשבח בזמר את שם ה׳‎ לומר שעוד הוא עליון ומאד נעלה על כל התשבחות: