מצודת דוד על תהילים ג׳

1 מזמור. התפלה ההיא אמרה בזמרה:

2 לדוד. של דוד כי הוא יסדה:

3 בברחו. וצפה אז ברוח הקודש שיוחזר למלכותו ואמר התפלה ההיא בזמרה:

4 מה רבו צרי. עד שאף בני קם עלי:

5 רבים. בני אדם גדולים כשמעי ודואג ואחיתופל:

6 לנפשי. על נפשי יאמרו שעד עולם לא יהיה לי תשועה מה׳‎ וכאשר החל לנפול לא יוסיף לקום:

7 ואתה ה׳‎. אבל לא כן הוא כי אתה מגן בעדי ותומך כבודי ומרים ראשי כי אחזור למלכותי:

8 קולי. כשאקרא בקולי אל ה׳‎ ידעתי כי יענני מהר קדשו והיא ציון מקום שכינתו:

9 סלה. עד עולם יענני ר״‎ל גאולת עולם תהיה כי לא אשוב עוד להיות גולה ובורח:

10 אני שכבתי. כשאני שוכב ונרדם מגודל הצער:

11 הקיצותי. ר״‎ל הפגתי צערי בזוכרי אשר ה׳‎ יסמכני:

12 לא אירא. לזה לא אירא מרוב העם אשר את אבשלום אשר שמו פניהם להלחם בי:

13 קומה ה׳‎. הואיל ובטחתי בך מהראוי שתקום להושיעני:

14 כי הכית. הלא מעולם הכית את אויבי על הלחי ר״‎ל מכת בזיון וכמ״‎ש יתן למכהו לחי ישבע בחרפה איכה ג׳:ל׳ ור״‎ל הכאת הלחי תחשב לחרפה:

15 שני רשעים. אשר היו חורקים עלי שנימו בחרות אפם בי הלא מעולם שברת ולזה גם עתה אל תרף ידך ממני:

16 לה׳‎ הישועה. הלא התשועה היא ביד ה׳‎ וכל יוכל להושיעני מידם ואף על עמך תהיה ברכתך לעולם ר״‎ל תושיע לי לבל יוכלו להרע לי ואף עליהם תהיה ברכתך שלא יהיו נגפים גם המה וכאומר לא אתפלל על מפלתם כ״‎א על תשועתי: