מצודת דוד על תהילים י״ט

1 השמים מספרים. רצה לומר על ידי השמים נראה כבוד האל וכאלו הם יספרו כבודו:

2 ומעשה. הרקיע מגיד ומעיד על פלאי מעשה ידי ה׳‎:

3 יום ליום. מיום ליום יביע אומר ר״‎ל בכל יום כאלו יאמרו בו פלאי ה׳‎ כי בכל עת נראה בהם מפלאות המקום:

4 אין אומר. הן אמת שאין בהם אמירה ודיבור ולא נשמע קולם:

5 בכל הארץ. אבל על כי בנייני השמים יצאו להיות נראים בכל הארץ לזה נשמע דבריהם בקצה הארץ עם שאין בהם אמירה כי במה שמראים מפלאות ה׳‎ הרי הם כאלו אמרו:

6 לשמש. הנה לשמש שם אהל בהשמים כי מהלכו בשמים ולא יזוז משם:

7 והוא. השמש הזה יוצא בשמחה להאיר על הארץ כאשר ישמח החתן בצאתו מחופתו ישיש. הוא שש במהלכו כאשר ישיש הגבור לרוץ באורח כי בטוח הוא בגבורתו ולא יחת מפני כל וכן השמש בטוח הוא שילך מהלכו באין מוחה:

8 מקצה. יציאת השמש הוא מקצה השמים לפי הנראה והנדמה לכל אחד באופק שלו ותקופתו. וסבובו הוא על קצות השמים רצה לומר בכל יום זורח ברוח שזרח אתמול ושוקע ברוח ששקע אתמול וכן סובב והולך יום יום:

9 ואין נסתר. ואין מי שיהיה נסתר מחום השמש:

10 תורת ה׳‎ תמימה. אבל תורת ה׳‎ היא יותר תמימה ר״‎ל שלימה בפעולותיה ומועלת יותר מן השמש:

11 משיבת נפש. רצה לומר כי השמש עם כל תועלתו לפעמים יזיק בחומו הרב עד כי יחלה האיש חולי המות אבל התורה משיבת עוד נפש האדם כי היא מגינה ומצלת מן המות:

12 עדות. המצות יקראו עדות כי מעידים על המקיימם אשר מאמינים בה׳‎:

13 מחכימת פתי. אבל השמש לפעמים יכניס חומו במוח האדם וישתגע:

14 משמחי לב. ולא כן השמש כי מכניס דאגה בלב האדם שלא יהיה נלקה ברוב חומו מאירת עינים. אבל המרבה להסתכל באור השמש עיניו כהות:

15 עומדת לעד. ולא כן השמש כי לפעמים יכסהו הענן:

16 צדקו יחדו. אינם מכחישין זה את זה אבל השמש כשהוא נראה בזה האופק אינו נראה בהאופק שממולו וכאלו מכחיש זה את זה:

17 הנחמדים. למי שחומד מהם אין לו דבר יערוך עליו כי חמודים המה לו מזהב וגו׳‎ ומתוקים המה לו מדבש וגו׳‎:

18 גם עבדך. רצה לומר גם אני מן החומדים בהם ואני נזהר בקיומם:

19 בשמרם עקב רב. כי יש בשמירתן גמול שכר הרבה:

20 מי יבין. מי יוכל להתבונן מבלי מצוא בו שגיאה כי פעמים רבים יקרה שישגה האדם בדעתו לחשוב שאין רע בדבר מה אבל לא כן היא כי נעלם ונסתר ממנו תוכן הדבר:

21 מנסתרות נקני. לזה אשאל אשר תכפר לי ותנקה אותי מהרע שעשיתי על כי היה נסתר ממני תוכן הדבר:

22 גם מזדים. גם מעשות רע במזיד מנע אותי ואמץ לבבי לבל עשותם:

23 אל ימשלו בי. רצה לומר לא יוכלו להטות לבבי אל הערבות ומתיקות שיש בהנאות הזדים ההם אלא אתגבר על התאוה:

24 אז איתם. אז אהיה תמים כי על השגיאות תכפר ומהזדים תחשוך אותי כי מפשע והוא המרד שהוא עון רב וגדול מזה אהיה נקי מעצמי כי בוודאי לא אחטא במרד ואם כן לא ישאר בידי מאומה רע ואהיה תמים וכאומר הנה מאד קשה להיות תמים כי אם באופן זה:

25 והגיון לבי. גם מחשבות לבי מה שלא אוכל להוציא בפה גם המה יהיו לרצון לפניך: