מצודת דוד על תהילים ק״ז

1 יאמרו גאולי ה׳‎. יאמרו הודו וגו׳‎ על אשר גאלם מיד צר:

2 ומארצות. האנשים אשר קבצם מארצות המזרח וכו׳‎ לשוב למקומם:

3 ומים. מאיי הים:

4 תעו. פעמים תעו במדבר שממה ולא מצאו דרך ההולך לעיר מיושבת:

5 רעבים. יהיו רעבים וצמאים מחסרון לחם ומים:

6 תתעטף. כשאדם הוא בצרה הוא מדוכא וכפוף וכאלו הוא עטוף קצתו בקצתו:

7 בצר להם. בעת הים צר להם:

8 ממצוקותיהם. הציל אותם מן מצוקה ההיא:

9 וידריכם. נתן בלבם לדרוך בדרך ישרה:

10 יודו. האנשים ההם יודו לה׳‎ חסדו ויספרו נפלאותיו לבני אדם לפרסם הנס:

11 כי השביע. בעבור כי השביע נפש המתאוה בהיותו תועה:

12 מלא טוב. כאשר באו אל עיר מושב:

13 יושבי. האנשים היושבים במקום חושך והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל:

14 כי המרו. וגמול העונש בא על כי המרו אמרי אל:

15 ויכנע. ולכן הכניע לבם בעמל המאסר וכשלו בצרה ולא מצאו עוזר:

16 ינתק. יעתק מהם קשרי מאסרם ר״‎ל פטרם ממאסרם כאלו העתיק הקשרים:

17 כי שבר. על כי שבר וכו׳‎ ר״‎ל הוציאם ממאסרם כאלו שבר דלתות בית הסוהר וגדע הבריחים:

18 אוילים. האנשים אוילים אשר מחטא דרך פשעם ומעונותיהם המה מעונים בחלי ומכאוב:

19 תתעב. כדרך החולה הממאס באכילה:

20 ויגיעו. קרובים המה למות:

21 ישלח דברו. לא כרפואת הרופאים שהמה בסממנים כ״‎א מרפא במאמרו:

22 משחיתותם. משחת הקבר שהיה קרוב להם:

23 זבחי תודה. קרבן תודה הבא על הנס:

24 יורדי הים. האנשים היורדים בים בספינות ועל כי שפת הים הוא ממעל וממנו יורדים למטה אל הים לזה אמר יורדי הים:

25 עושי מלאכה. היא תחבולת הפנות האניה אל המקום הנרצה:

26 ויאמר. כאשר אמר ה׳‎ תעמוד רוח סערה והיא תרומם גלי הים:

27 יעלו שמים. אנשי הספינה עולים למעלה לצד השמים וחוזרים ויורדים עד התהום כי הגלים מגביהים הספינה למעלה ואח״‎ז מורידים אותה למטה עם אנשיה:

28 ברעה. ברעת הפחד תמוג נפשם:

29 יחוגו. והמה נעים ונדים בתוך הספינה בעבור גודל תנועת הספינה עד שא״‎א לעמוד במקום עמדם וכדרך השכור:

30 וכל חכמתם. אשר למדו והשכילו בהנהגת הספינה כל החכמה יהיה נשחת כי לא יועילו בחכמה:

31 יקם סערה לדממה. ר״‎ל הסערה שהקים ישיבנה לדממה וגלי הים לא יהמו עוד:

32 וישמחו. אנשי הספינה ישמחו כאשר ישתוקו הגלים:

33 וינחם. והמקום ינהגם אל הגבול אשר חפצו ללכת אליו:

34 בקהל עם. בקבוץ עם רב:

35 ישם נהרות. ר״‎ל מלבד הנסים האלה יעשה עוד פלאות דבר וחלופו כי ישם נהרות להיות מקום יובש כמדבר:

36 ומוצאי וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

37 ארץ פרי. ואז הארץ העושה פרי תהיה נהפך להיות עפרה מלוח בל יעשה פרי:

38 מרעת. ר״‎ל לא על חנם יעשה זאת כ״‎א בעבור רעת יושביה וגמולם הוא משלם:

39 ישם מדבר. מקום יובש כמדבר ישים למקום אגמי מים:

40 וארץ ציה. כפל הדבר במ״‎ש:

41 ויושב שם. ובמקום ההוא מושיב אנשים שהיו רעבים עד הנה מבלי מצוא מקום להחיות נפשם:

42 ויכוננו. והם יכוננו את המקום ההוא להיות עיר מושב לבל תחסר כל בה:

43 ויעשו. השדות והכרמים:

44 פרי תבואה. הכרמים יעשו פרי והשדות תבואה:

45 וימעטו. ר״‎ל וכן בהפוך כי בעונם ימעטו וישוחו עד לעפר מן הרעה אשר תהיה עצורה ועכובה אצלם ומן היגון אשר תהי׳‎ עליהם:

46 שופך. פעמים יביא בזיון הרבה על נדיבים:

47 ויתעם. עושה אותם תועים ללכת באורח תוהו לא בדרך ישר ר״‎ל שוגים בדעתם:

48 וישגב. ר״‎ל וכן בהפוך כי מחזק את האביון מן העוני שהיה בו ומוליד משפחות רבות כעדרי הצאן:

49 יראו ישרים. הטובה הבאה להאביון:

50 וישמחו. בראותם מהשגחת המקום:

51 וכל עולה. כל איש עולה יסגור פיו ויבוש מלדבר על כי יראה מפלאות ההשגחה:

52 מי חכם. מי אשר נשאו לבו בחכמה וישמור בלבו אלה הדברים יהיו מתבוננים אליו חסדי ה׳‎ ר״‎ל בשום אלה הדברים על הלב יהיו נגלים אליו חסדי ה׳‎ ויבן אותם: