מצודת דוד על תהילים קל״ט

1 חקרתני. חקרת מחשבות לבי ותדע אותם:

2 שבתי וקומי. מחשבת שבתי וקומי:

3 בנתה. תבין לרעיון לבבי מזמן רחוק ר״‎ל משעה שנבראתי:

4 ארחי ורבעי. דרכי ורבצי סבבת וגדרת להם חוק וגבול ולא יעבור:

5 הסכנת. ר״‎ל אתה יודעם כאדם המורגל בדבר שיודע כל בה:

6 כי אין מלה. כאשר המלה עדיין איננה בלשוני ולא החילותי לדבר הן אתה ה׳‎ ידעת כל המלה טרם דברתיה:

7 אחור וקדם. צרת עלי מסביב מאחור ומקדם לבל אברח ושמת עלי כפך להכות בי ר״‎ל אני תמיד בידך ואין לי מנוס והמשיל הדבר לאנשי חיל הצרים על עיר מסביב לבלי תת יוצא ומכים בהם כרצונם:

8 פליאה דעת ממני. מכוסה ממני ידיעת הצלה ממך:

9 נשגבה. דבר תחבולת ההצלה חזקה וקשה מאוד לא אוכל לדעתה:

10 אנה. איה המקום אשר אלך אליה להסתר מרוח כעסך ואנה אברח ממך והוא ענין מליצה והפלגה:

11 אם אסק. אם אעלה אל השמים הלא אתה שם ואם אעשה לי משכב בשאול מתחת לארץ הלא הנך גם שם:

12 אשא כנפי שחר. אם אמרתי אשא כנפים לעוף חיש מהם בקצה הים כשחר הזה המבהיק ברגע אחת עד קצה העולם:

13 גם שם. הלא גם באחרית הים ידך תנחני וימינך תאחזני להוליך אותי אחר חפצך ואם כן אברח מידך לידך:

14 ואומר. ואם אומר אך חשכת הלילה יחשיך בעדי ובו אסתר:

15 ולילה. אבל הלילה האיר בעדני ותראני בלילה כמו ביום:

16 גם חושך. כי גם החושך לא יחשיך דבר ממך ואליך יאיר הלילה כיום:

17 כחשכה כאורה. שוים הם למולך זה כזה ואין הפרש ביניהם:

18 קנית כליותי. הלא כליותי קנוים המה לך כי אתה בראתם עם כי המה במקום היותר נסתר בגוף ואיך א״‎כ נסתר ממך כל דבר:

19 תסוכני. עודי בבטן אמי במקום חושך סככת אותי בבשר ועור ואיך א״‎כ יחשיך ממך כל חושך:

20 על כי נוראות נפליתי. על אשר עלילות נוראות נפליתי ר״‎ל פלאי יצירתי היתה בעלילות נוראות וגדולות:

21 נפלאים מעשיך. מעשיך המה מכוסים ולא ידעתים אף כי נפשי היא משכלת ויודעת מאד דברים מושכלים עכ״‎ז פלאי מעשיך איננה יודעת:

22 לא נכחד עצמי ממך. לא נעלם ממך עצמות גופי ותכונתו בעוד אשר נעשיתי בסתר בבית הרחם ונרקמתי בתחתיות הארץ ר״‎ל במקום השפל במדור התחתון שבמעי אמי:

23 גלמי. בעוד הייתי גולם אחד בלא חתוך איברים ולא נשלמה עדיין צורתי הנה אז ראו אותה עיניך:

24 כולם יכתבו. כל המקרים כולם ידועים לך כאלו כתובים לפניך בספר:

25 ימים יוצרו. אף כי יהיו בימים אשר יוצרו לאחר זמן:

26 ולו אחד בהם. כי לפניו אחד הוא בכל אלה כי אין לפניו הפרש אם כבר נעשה אם שיהיה לאחר זמן הכל אחד:

27 ולי מה יקרו. ומה מאוד יקרו לפני מחשבותיך ומה מאוד עצמו ורבו ראשי הדברים וכללותיהם:

28 אספרם. איך אספרם והמה רבים מחול הים ואף אם הייתי כל הימים ביקיצה מבלי שינה ואפילו בעודי בעולם אהיה אני עמך בשמים ולא אטרד בטרדות אנושית עכ״‎ז א״‎א לספרם:

29 אם תקטול. ר״‎ל אם אמנם הכל גלויות לך ועל כל זה ירשיעו הרשעים לזאת נכון הדבר אשר תקטול את הרשע ואנשי שופכי דמים אשר מאסתי אותם לאמר להם סורו ממני ולא ארצה לשבת עמהם:

30 אשר יומרוך למזימה. הם מרוממים אותך למען עשות את הזמה ר״‎ל שאומרים הנה רם ה׳‎ ואין זה כבודו להשגיח בעולם השפל וכל עצם כוונת מחשבתם לעשות את הזמה נשוא לשוא עריך. אתה מנושא ומרומם בפי שונאיך למען עשות את השוא ואינם מרוממים אותך בעבור כבודך וכפל הדבר במ״‎ש כדרך המליצה:

31 משנאיך. המשניאים מצותיך בעיני הבריות בדברי רשע כאלה:

32 ובתקוממיך. בהאנשים הרשעים האלה הקמים עליך להכחיש את ההשגחה:

33 אתקוטט. אעשה עמהם מריבה וקטטה:

34 תכלית שנאה. ר״‎ל סוף השנאה שאין למעלה הימנה:

35 לאויבים. נחשבו בעיני כאלו היו אויבי ומבקשי רעתי עם כי לא עשו לי מאומה רע:

36 ודע. עד שתדע מחשבות לבבי:

37 בחנני וכו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

38 אם דרך עוצב בי. אם המחשבות דורכים בדרך המרגיז ומעציב למקום:

39 ונחני. ר״‎ל אם כן הוא נחני בדרך שכל בני עולם הולכים כי טוב לי המיתה משאחטא עוד: