מצודת דוד על תהילים י״ח

1 ביום הציל. לעת זקנותו שניצל מכל התלאות או בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת:

2 ה׳‎ סלעי. ה׳‎ לי למחסה כבנין הסלעים וכמצודה:

3 וקרן ישעי. הוא לי ישע ועזר כמו הקרן לבעל הקרנים:

4 מהולל. כשאני קורא לה׳‎ בהלל אז אני נושע מאויבי:

5 אפפוני. כאשר סבבו אותי כאבי מות וכאשר החלאים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:

6 חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני וקדמו אותי מוקשים המביאים המיתה:

7 בצר לי. בעת שהיה צר לי באחת מהדברים האלה אז קראתי לה׳‎ ושמע קולי ושועתי לפניו. ומה שצעקתי לפניו באה באזניו וכפל הדבר במ״‎ש כדרך מליצת השיר:

8 ותגעש. רעדו ורעשו אויבי יושבי הארץ:

9 מוסדי הרים. הוא משל על פרעה ושריו:

10 כי חרה לו. כאשר חרה לו לקחת מהם נקמתי:

11 תאכל. תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם:

12 ויט. נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם:

13 תחת רגליו. להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל:

14 וירכב. למהר לבוא:

15 כנפי רוח. דמה נשיבת הרוח לעפיפת העוף:

16 ישת חושך. להחשיך להאויב:

17 סביבותיו. החושך שם סביב סוכתו להיות מוכן לפניו:

18 חשכת. החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים:

19 מנגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר הוא רוצה להאיר ולהושיע לי:

20 עביו עברו. היו העבים מעבירים להשליך על האויב ברד וגחלי אש:

21 וירעם. נתן בשמים קול רעם לרדת משם ברד וגחלי אש:

22 ויפיצם. את האויבים:

23 וברקים רב. ירה ברקים והמם אותם:

24 ויראו. היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים:

25 ויגלו. כי נבקעה הארץ:

26 מגערתך. ממה שגערת בהאויב:

27 מנשמת. מנשיבת הרוח היוצא מאפך והכל הוא דרך משל:

28 ישלח. עזרתו שלח ממרום ולקחני מיד האויב:

29 ממים רבים. רודפי הרבים השוטפים כמים:

30 כי אמצו. כאשר חזקו ממני בהמלחמה אז הצילני מידם:

31 יקדמוני. שונאי היו מקדימין לבוא עלי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד אבל ה׳‎ סמך אותי אף כי נפלתי הנה קמתי:

32 למרחב. למקום רחב להנצל מידם:

33 יחלצני. הוציאני מן המצר:

34 כצדקי. כפי צדקי כי לא הרעותי את אחד מהם:

35 כבור ידי. כפל הדבר במ״‎ש:

36 מאלהי. ממצות אלהי:

37 עמו. עם ה׳‎:

38 ואשתמר. שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון:

39 וישב. ולזה השיב ה׳‎ לי כצדקי:

40 לנגד עיניו. ולא נגד בני אדם ולהתיהר:

41 עם חסיד. כי כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:

42 עם נבר. עם איש ברור ונקי תתנהג בברירות כי תשלם לאיש כמעשהו:

43 עם עני. עם מוכנע:

44 ועינים רמות. המתגאים ביותר:

45 תאיר נרי. רצה לומר תשלח לי עזרה:

46 יגיה חשכי. יושיעני מן הצרה:

47 כי בך וגו׳‎. בבטחונך ארוץ למחנה האויב ולא אירא ובעזר אלוה אדלג על החומה לכבוש העיר:

48 תמים דרכו. לגמול לאדם כמפעלו:

49 צרופה. ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה׳‎ והבטחתו אין בה דבר בטל:

50 מגן. מחסה כמגן:

51 כי מי אלוה. אשר בידו הכח למחות בידו:

52 תמים דרכי. דרכי היה תמים ושלם ולא נפקד איש מאנשי במלחמה:

53 משוה. שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כאילה זו הקלה במרוצתה:

54 ועל במותי. העמדתני על גבהי וגדולתי:

55 למלחמה. לדעת תכסיסי המלחמה:

56 ונחתה. נתת בי כח לשבר קשת נחושה:

57 וענותך תרבני. גודל הענוה שבך להשגיח בי עשה אותי כאלו הייתי עם רב לנצח את האויב עם כי אנשי היו מתי מספר:

58 תרחיב. הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול:

59 נתתה לי עורף. כי ברחו מפני ופנו אלי עורף:

60 ישועו. אל עזר בני אדם:

61 על ה׳‎. כמו אל ה׳‎:

62 כעפר. שיהיו דק כעפר הפורח ברוח:

63 אריקם. אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו:

64 מריבי עם. ממלחמות עמים:

65 תשימני לראש גוים. ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי:

66 לא ידעתי. כי הם מארץ רחוקה:

67 לשמע אזן. על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי:

68 יכחשו לי. ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי כי יהיה פחדי עליהם:

69 יבולו. רצה לומר יהיו מיוסרים במכאוב:

70 ויחרגו. יהיו פסחים ממה שיהיו סגורים ברגליהם במסגרי כבלי ברזל:

71 חי ה׳‎. הלא ה׳‎ חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זה:

72 הנותן. הנוקם נקמתי מיד האויב:

73 וידבר. שמני למנהיג להם:

74 מן קמי. תרומם אותי יותר מן הקמים עלי:

75 על כן. בעבור התשועה הגדולה הזאת:

76 מגדל. ובזה אודך בגוים כי אספר לומר דעו שה׳‎ מגדיל ישועות רצה לומר עושה ישועות גדולות למלכו ולא בתשלום גמול כי אם בחסד:

77 ולזרעו. וכן יעשה לזרעו עד עולם: