1אך וגו׳. לא שמתי תוחלתי באדם אך אל אלהים תקוה נפשי כי מעולם ישועתי ממנו:2אך הוא צורי. ולא זולתו:3משגבי. ועל שהוא משגבי לזה לא אמוט נטיה רבה מבלי תקומה:4עד אנה. עד מתי תחשבו הוות על כל איש ואיש:5תרצחו. יהי רצון שתרצחו כולכם ובתחלה תהיו ככותל הנטוי לפול וכגדר הנדחה ממקומה כן תהיו בתחלה בפחד ואימה ובסוף תמותו ע״י רציחה:6אך משאתו. ר״ל הן לא הרעותי את אחד מהם אך כל אחד מהם בעבור רוממתו וגאותו יעצו ביניהם להדיחני מן העולם ורוצים הם בהכזב הנאמר עלי בפני שאול:7בפיו. כ״א מהם מברך אותי בפיו מן השפה ולחוץ אבל בקרב לבם מקללים אותי לעולם אף בעת שמברכים אותי בפה:8אך וגו׳. אינני חושש להם אך נפשי תקוה לאלהים כי מעולם בא לי תקותי ממנו:9על אלהים. ר״ל הלא על אלהים מוטל ישועתי ולהשאיר אותי בכבודי כי הוא הבטיחני על המלוכה ועליו לקיים:10צור עוזי. הוא מאמץ כוחי ולזה אחסה בו:11עם. אתם בני עמי בטחו בו בכל עת:12שפכו לפניו לבבכם. בתפלה כי הוא מחסה לנו מעולם:13אך הבל בני אדם. הבטחון על בני אדם הוא הבל וכזב ודבר שאינו מתקיים במאזנים לעלות. הוא ענין מליצה לומר אם נחשוב להעלות במאזני משקל המה יחד ר״ל הבטחון של כל בני אדם אז נראה שהמה קלים ופחותים מדברי הבל והוא מקרא הפוך וכאילו אמר המה יחד מהבל:14בעושק. להרבות הון בעושק:15אל תהבלו. אל תבטחו בהבל להרבות הון בגזל כי לא תתקיים העושר ההוא וכפל הדבר במ״ש:16חיל כי ינוב. אם תראו עושר הבא מגזל צומח ומתרבה אל תשימו לב לבטוח בעושר כזאת כי לא לעולם תהיה:17אחת. אמירה אחת דבר אלהים וממנה למדתי שתי דברים:18כי עוז. האחת למדתי אשר לאלהים הוא העוז וידו בכל משלה:19ולך ה׳ חסד. והשנית למדתי ממנה שה׳ עושה חסד עם בני אדם:20כי אתה תשלם. ר״ל מדבר הזה נשמע שני הדברים כי אתה ה׳ דברת אשר תשלם לאיש כמעשהו וכמ״ש ואם תלכו עמי קרי וגו׳ והלכתי אף אני עמכם בקרי ויקרא כז וכן על כל הדברים שהאדם חוטא אתה משלם לו מדה במדה ואם לא היה ידו בכל משלה היה א״כ לפעמים מן הנמנע בדבר מהדברים לשלם מדה במדה ומזה בעצמו נשמע שדרכו לעשות חסד עם האדם כי זה שמענש מדה במדה הוא חסד גדול כי אז יבין האדם וישכיל לדעת שלא בא במקרה כ״א מה׳ על דרך העונש וימהר לשוב מחטאיו וכ״ז חוזר למעלה לומר ומהו בטחון האדם הלא טוב לחסות בה׳ הואיל וידו בכל משלה ועושה חסד: