מצודת דוד על תהילים י״ד

1 אמר נבל. נבוזראדן המחריב את בית המקדש אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה:

2 השחיתו. הוא ועמו ואמר הכל בלשון עבר כי במראה הנבואה רואה כאלו כבר עשוי:

3 התעיבו עלילה. עשו מעשים תעובים ואין בהם מי שיעשה טוב:

4 השקיף. לראות במעשה העם ההוא:

5 היש משכיל. למחות בדבר:

6 דורש. להיות דורש וחוקר את אלהים ר״‎ל לדעת שיש אלהים שופטים:

7 הכל סר. כולם סרו מדרך הטובה:

8 יחדיו. כולם יחד קלקלו מעשיהם:

9 הלא. ר״‎ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפעלי האון שמה שאוכלים את עמי כמו שאוכל את הלחם הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה׳‎:

10 שם. שהרי שם בירושלים עצמה בעת בוא עליה סנחריב הלא פחדו שם פחד כי נפלו פגרים מתים וארז״‎ל שנבוכדנאצר עצמו היה עמהם והיה מאותם שנשתיירו:

11 כי אלהים. הפחד ההוא היה על כי ה׳‎ היה בהדור ההוא שהיה דור צדיק אבל בימי נבוכדנאצר היו רשעים ולמה לא עזרם ה׳‎ אבל אין דבר נופל במקרה:

12 עצת עני. אתם מביישים עצת עם עני שאומר בעצתו אשר ה׳‎ מחסהו כי תכחשו לומר אין אלהים:

13 מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון:

14 בשוב. בעת אשר ישקיט ה׳‎ את בני השבים ר״‎ל שיהיה ניכר לכל אשר ה׳‎ השקיטם:

15 יגל. אז ישמחו כי הצליחו בעצתם לחסות בה׳‎ ובעל כרחך יודו להם: