מצודת דוד על תהילים ע״ב

1 לשלמה. ר״‎ל התפלה זו התפלל על שלמה בנו:

2 אלהים משפטיך וגו׳‎. דוד צפה ברה״‎ק שעתיד שלמה בנו לשאול מה׳‎ לב מבין ועשות משפט לזה התפלל עליו ואמר אתה אלהים תן לו לב לעשות משפט התורה:

3 וצדקתך. תן לו מתן זה בצדקה:

4 לבן מלך. לשלמה שהוא בן מלך:

5 וענייך במשפט. ולא יהדר פני העשיר הדן עמו:

6 ישאו הרים. ר״‎ל יצמיחו רב תבואות המביא שלום כי בעת השובע אין עין אדם צרה בחבירו:

7 וגבעות. גם המה ישאו שלום בעבור צדקת המשפט:

8 עניי עם. אף כי משפטם בדבר מועט יתן לב לשפוט:

9 לבני אביון. החלושים ביותר בעבור העוני והקוטן:

10 וידכא עושק. הבא לעשקם:

11 ייראוך. בימיו יראו ממך ישראל בעת זריחת השמש ולפני הארת הירח ר״‎ל בכל עת:

12 דור דורים. ר״‎ל וכן יהיה כל ימי הדורות כי שלמה יכוון לב אנשי דורו אל המקום והם יכוונו לב בניהם וכן לעולם:

13 ירד כמטר. תוכחת מוסרי שלמה ירד בחדרי לבות בני אדם לעשות פרי כאשר ירד המטר על הדשא הגזוז ממעל והשרשים נשארו מתחת אשר המטר הוא סבה למהר הצמיחה במהירות נפלא:

14 זרזיף ארץ. הנוטף בארץ בעומק המחרישה:

15 יפרח. יתגדל ויעלה מעלה מעלה:

16 ורוב שלום. יהיה לו רוב שלום ותתמיד עד שיבלה הירח ר״‎ל עד עולם:

17 וירד. ימשול מים הדרומי הנקרא ים האדום עד ים הצפוני הוא ים אוקיינוס ומנהר. היוצא מן העדן שהוא תחילת המזרח:

18 עד אפסי ארץ. עד סוף המערב:

19 ציים. אנשי הספינות הבאים ממרחק:

20 עפר ילחכו. ר״‎ל יכפפו קומתם עד לארץ להשתחוות לו כמו המלחך העפר שכופף קומתו עד לארץ:

21 ואיים. יושבי איי הים:

22 מנחה ישיבו. לפי שהיה תמידי פעם אחר פעם לזה אמר לשון השבה וכן השיב וגו׳‎ מאה אלף כרים מ״‎ב ג:

23 כי יציל. הטובה ההיא יהיה לו בזכות אשר יציל האביון מצעקתו אשר יצעק מפני נוגשיו:

24 ועני. גם את העני יציל ואת כל מי אשר אין לו עוזר:

25 יחוס. יהיה חס על דל ואביון:

26 יושיע. מיד הקמים עליהם:

27 יגאל נפשם. לבל ילכדו בידי חושבי הרעות ועושי החמס:

28 וייקר. דם האביונים יהיה יקר וחשוב בעיניו ויתן לב להציל ממות נפשם:

29 ויחי. על כי יהיה נפש האביון יקרה בעיניו לזה יחיה אותו מהונו ואף יעשרנו כי יתן לו מן הזהב הבא משבא:

30 ויתפלל. ובעבור זה יתפלל תמיד בעדו ויברך אותו כל היום:

31 פסת בר. רבוי תבואה יצמח בארץ:

32 בראש הרים. התבואה אשר תצמח בראש ההרים הנה מגודל הפירות ומרוב הרוח המצוייה בהרים ירעשו הפירות כמו רעש עצי הלבנון ויציצו מעיר. אנשי העיר יפריחו ממנה כעשב הארץ ר״‎ל יפרו וירבו ויתפשטו בארץ:

33 יהי שמו. יזכר שמו לעולם:

34 לפני שמש. לעולם כל ימי עמידת השמש יהיה נקרא שמו בשם שררה:

35 ויתברכו בו. המברך את בניו יאמר בברכתו ישימך אלהים כשלמה:

36 יאשרוהו. בעבור חכמתו וכשרון מעשיו:

37 ברוך ה׳‎. המקום יהא מבורך על הטובה שיעשה לשלמה:

38 לבדו. כי אין מי לעשות נפלאות כמוהו:

39 שם כבודו. שמו הראוי לכבודו:

40 וימלא כבודו. כל בני עולם יכירו כבודו אמן ואמן. הדבר הזה יאומן וכפל המלה לחזק הענין:

41 כלו. נשלמו תפלת דוד כי המזמור הזה אמר סמוך למיתתו בעת שהמליך את שלמה ולא הוסיף לומר עוד ולא כתבה בסוף הספר כי ראה להשלים את הספר בהלולים בעבור רוב השבחים האמורים בהם: