מצודת דוד על תהילים כ׳

1 לדוד. המשורר אמר אותו בעבור דוד בצאתו למלחמה:

2 ביום צרה. כאשר תלחם מול האויב:

3 ישגבך. יחזק אותך שם אלהי יעקב ור״‎ל כמו שחזק את יעקב מול לבן ועשו ולא יוכלו לו כן לא יוכלו אויביך לך:

4 מקודש. ממקום קדשו הוא בית המקדש הוא מקום שכינה ומשם בא העזר:

5 ומציון וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

6 יזכור. יהיו זכורים לפניו המנחות אשר הבאת:

7 ידשנה סלה. עד עולם יקובל עולתך ברצון ותאכלם האש ויעשו דשן:

8 כלבבך. כתאות לבבך:

9 ימלא. יתקיימו עצתך:

10 בישועתך. בעבור התשועה הבאה ממך כולנו נרננה:

11 ובשם. בעזר אלוה נלכה בדגלים למלחמה וה׳‎ ימלא שאלתך כי נתגבר במלחמה:

12 עתה ידעתי. מהנפלאות אשר נעשו עתה לדוד מהם אדע שעד הנה הושיע ה׳‎ למשיחו במה שלא היה נלכד ביד שאול ולא במקרה וברוב תחבולותיו היה נמלט:

13 יענהו. אז ענהו משמי קדשו להושיעו בגבורות התשועה הבאה מימינו:

14 אלה ברכב. כי הלא רואים אנחנו אשר אנשי מלחמתינו הבאים למלחמה אלה באים ברוב רכב ואלה באים ברוב סוסים אשר בהם ימצא העזר במלחמה:

15 ואנחנו. רצה לומר הלא אתנו מעט רכב וסוסים ואך אנחנו נזכיר במלחמה שם ה׳‎ ומעמו נבקש העזר:

16 המה וגו׳‎. הבאים ברוב רכב וסוסים כורעים ונופלים לפנינו ואנחנו קמים ומתרוממים ומתחזקים ומזה נדע שגם עד הנה הושיע ה׳‎ למשיחו מה שנמלט מיד שאול:

17 ה׳‎ הושיעה. כן הושיעה בכל עת:

18 ביום קראנו. בו ביום שנקרא אליך: