מצודת דוד על תהילים ל״ב

1 משכיל. בזה ישכיל את העם ללמדם דעת:

2 נשוי פשע. אשרי למי שנמחה פשעו ונתכסה חטאו למען לא יזכר כי בודאי עשה תשובה הגונה:

3 לא יחשוב. העון שעשה לא יחשוב לו ה׳‎ בחשבון מעשיו כי נמחל לו על ידי התשובה:

4 ואין ברוחו רמיה. וזהו כשאין במחשבתו רמיה שאין עושה תשובה לרמות הבריות כי אם בלב שלם:

5 כי החרשתי. ועל שגדול כל כך כח התשובה לזה כאשר החרשתי ועמדתי בשתיקה להתבונן במעשי אז הייתי דואג על עונותי עד שבלו עצמי ועסקתי בשאגתי כל היום:

6 כי וגו׳‎. ר״‎ל כי פחדתי פן יומם ולילה תכבד עלי מכת ידך והלחלוחית שבי יהיה נהפך ליובש כאלו היה לעולם בחורב הקיץ:

7 חטאתי. לזאת אודיע חטאתי ולא אכחש בה כי אמרתי כשאודה עלי פשעי ואתחרט אז תמחול עליהם לעולם כי לא יזכרו עוד:

8 על זאת. האמור למטה:

9 לעת מצוא. כשימצא לבו שלם בתשובה:

10 רק לשטף. ר״‎ל לא יתפלל שלא יבוא עליו הפורעניות כלל כי במה א״‎כ ימורק העון רק תפלתו תהיה שלא יבוא הרבה יחד כשטף מים רבים:

11 אתה סתר לי. ויאמר בתפלתו אתה תהיה לי סתר מן הפורעניות ותשמר אותי מן הצרות לבל יכלו אותי מן העולם:

12 רני וגו׳‎. לעולם תסבב אותי ברנה של הצלה ר״‎ל כשתבוא עלי צרה למרק העון ותלך לה ותבוא שוב ותחזור ותלך לה ואז בכל פעם שתלך ארנן רנה של הצלה וכאלו אהיה מסובב בהם לעולם:

13 אשכילך. אתן שכל בלבך ואלמדך אשר בדרך הזה תלך:

14 איעצה. אתן לך עצה בדבר אשר ראיתי בעיני בעצמי כי גם אנכי חטאתי ושבתי לה׳‎ וכזה התפללתי והנה הועילה תפלתי:

15 כסוס כפרד. אטומי לב כמותם:

16 במתג ורסן. אשר כשמקשטים אותו במתג ורסן אז מהצורך לבלום פי לבל יקרב אליך לנשוך כי אין לו חלק בבינה לדעת שלקשטו משימין בו ולא להכאיבו ואמר שאתה לא תהיה כן ובין תבין שהיסורים הבאים המה למרק העון ולא תבעט בהם:

17 רבים וגו׳‎. כי הרשע המבעט ביסורים הנה באים עליו רבים מכאובים אבל הבוטח בה׳‎ ומשכיל לדעת שהמה לטובתו כי בהם ימורק העון ואינו מבעט בהם החסד מה׳‎ מסבבו כי יסירם ממנו ויהי נקי מעון:

18 שמחו בה׳‎. בהחסד הבא ממנו: