מצודת דוד על תהילים ו׳

1 ואל בחמתך. כפל הדבר במ״‎ש:

2 חנני. לבל תוסיף עוד לחרות בי כי הלא אומלל אני ודי בזה:

3 רפאני. הוסיף לשאול ואמר רפאני מן המכות אשר עברו עלי מאז כי הלא נבהלו עצמי:

4 ונפשי. ואף נפשי נבהלה וא״‎כ עד מתי אהיה עוד נגוע ומוכה הלא עצם הפורעניות בא לגלות אוזן למוסר והנה כבר נבהלתי וקבלתי המוסר:

5 שובה ה׳‎. לזה שובה להוציא נפשי מהצרה והושיעני למען חסדך אף אם עדיין לא נפרעתי כפי חטאי:

6 כי אין במות. כי אם אמות מהצרה הבאה שוב לא אזכיר שמך כי מי הוא הנותן הודאה בקבר הלא חי חי הוא יודוך:

7 יגעתי. נעשיתי עיף ויגע במה שאני מתאנח בכל עת:

8 אשחה. אני משיט את מטתי במי הבכי כדבר השט על פני המים:

9 בדמעתי. אני מתיך ומרטיב ערשי בדמעות עיני וכפל הדבר במ״‎ש:

10 עששה מכעס. מחרון האויב בלו עיני:

11 עתקה. בעבור צרותי כהה עיני כאלו נתיישנה בזוקן וא״‎כ די בכל הצרות אשר כבר עברו עלי:

12 סורו. לכו ממני כי לא תוכלו לי מעתה כי נתקבלה תפלתי:

13 שמע וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

14 יבושו. בראותם הצלחתי:

15 ויבהלו. כדרך אדם התמה ונבהל בראות דבר אשר חשב לנמנע:

16 ישובו. אז יהיו חוזרים מרעתם לבקש שלומי וברגע ההיא יבושו ולא לאחר זמן כי אמחול להם על מה שעשו בי ולא תזכרנה עוד להיות להם לבושה: