מצודת דוד על תהילים ק״ה

1 בשמו. המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו:

2 הודיעו. פרסמו בין העמים פלאי מעשיו:

3 שירו לו. בפה:

4 זמרו לו. בכלי שיר:

5 שיחו. דברו בתמידות בכל נפלאותיו:

6 התהללו. שבחו א״‎ע להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכלתו:

7 ישמח לב. למען שישמח לב כ״‎א ממבקשי ה׳‎ בשמעו כל אלה:

8 ועוזו. דרשו להראות לכם עוזו ויכלתו:

9 ומשפטי פיו. המשפטים שעשה במאמר פיו:

10 זרע אברהם. אתם זרע אברהם עבדו ובני יעקב הנבחרים לה׳‎ מזרע של אברהם:

11 הוא וגו׳‎. ר״‎ל מי שמשפטיו שולטים בכל הארץ הוא אלהינו:

12 זכר. הברית שכרת זוכר לעולם:

13 דבר צוה. הברית היה על הדבר אשר גזר ואמר לשמור החסד לאלף דור כמ״‎ש שומר הברית והחסד וגו׳‎ לאלף דור דברים ז׳:ט׳:

14 אשר כרת. על הדבר אשר עליה כרת ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק:

15 ויעמידה. הברית ההיא העמידה ליעקב לחוק קבוע:

16 לישראל וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

17 לך אתן. ולא לישמעאל ועשו עם שהמה מזרעם:

18 חבל נחלתכם. מה שהיא עתה חבל נחלתכם:

19 בהיותם. בעוד היותם אנשי מספר בחשבון היותר מעט והיו בה כגרים בארץ:

20 ויתהלכו. לא ישבו במקום אחד אבל הלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וגו׳‎ ודרך בני המדינה היה לפנים לעשוק הנכרי הבא לדור מבלי קבע:

21 ויוכח. למענם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה ועם כי לא הוכיח מי בעבור יצחק אמר עליהם לפי שזה היה סבה שלא נגע אבימלך ברבקה אשתו:

22 אל תגעו. בהמכאוב שהביא כאלו אמר אל תגעו וכו׳‎ ולאבימלך נאמר בפירוש:

23 במשיחי. ר״‎ל בגדולי ונסיכי וכן למשיחי לכורש ישעיה מה:

24 ולנביאי. כי האבות היו נביאים:

25 אל תרעו. אל תעשו רעה:

26 ויקרא. וכאשר קרא רעב לכל הארץ ושבר כל משען לחם:

27 שלח לפניהם. לפני יעקב ובניו הנזכרים למעלה שאמר זרע וכו׳‎ בני יעקב בחיריו לפניהם שלח את יוסף ונמכר לעבד:

28 ענו בכבל רגלו. ענו אותו לשום רגלו בכבל ונפשו באה בכבלי ברזל, ועם כי גופו באה בברזל אמר נפשו כי גם הנפש תעונה בענוי הגוף או נפשו הוא כמו גופו וכן וריקה נפשו ישעיה כט:

29 עד עת. ישב במאסר עד עת בא דבר פתרון החלום לפרעה:

30 אמרת ה׳‎. אז אמרת ה׳‎ צרפה אמרי יוסף ר״‎ל דבר ה׳‎ היה בפיו לפתור החלום בפתרון צרוף מבלי סיג ושגיאה:

31 שלח. בעבור החלום שלח פרעה להתירו ממאסרו:

32 מושל וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

33 שמו. פרעה שם את יוסף להיות אדון על ביתו:

34 לאסור. המשילו ממשל רב לאסור שריו בנפשו וברצונו מבלי מוחה:

35 וזקניו יחכם. למד חכמה עם זקני פרעה:

36 ויבוא. עי״‎ז בא ישראל למצרים:

37 בארץ חם. הוא מצרים הבא מחם וכפל הדבר במ״‎ש:

38 ויפר. הפרה והרבה את עמו:

39 ויעצימהו. חזקו יותר מן צריו הם אנשי מצרים:

40 הפך לבם. המקום הפך לב מצרים לשנוא את עמו:

41 להתנכל. לחשוב בעבדיו מחשבה רעה וערמה:

42 שמו בם. משה ואהרן שמו במצרים:

43 ויחשיך. החשיך את הארץ:

44 ולא מרו. האותות לא מרו את דבר ה׳‎ וכאשר צוה כן היה וכן באו:

45 שרץ ארצם. ר״‎ל מימי ארצם:

46 בחדרי. באו בחדרי מלכיהם:

47 נתן גשמיהם ברד. במקום הגשם ירד הברד:

48 אש להבות. אש מתלהב ובוער ירד עם הברד כמ״‎ש ותהלך אש ארצה שמות ט׳:כ״ג:

49 ויך. הברד הכה עצי גפנם ותאנתם:

50 ילק. וגם מין ילק ואין מספר להם:

51 ראשית. הראשון מכל בניהם הבאים מכוחם וכפל הדבר במ״‎ש:

52 ואין בשבטיו. בכל בני שבטיו לא היה מי כושל בעונו:

53 פחדם. של ישראל נפל על מצרים:

54 למסך. להיות סוכך עליהם:

55 ואש. פרש עמוד אש להאיר את הלילה:

56 שאל. ישראל שאל בשר והביא שליו:

57 ולחם שמים. הוא המן:

58 הלכו בציות. במקום ציה ומדבר הלכו המים כמו נהר:

59 כי זכר. ה׳‎ את דבר קדשו אשר הבטיח את אברהם עבדו:

60 בעבור. כל הטובה הזאת עשה ה׳‎ להם למען ישמרו חוקיו וכו׳‎:

61 הללויה. לזה הללו את יה על הטובה שעשה לאבותינו: