מצודת דוד על תהילים פ׳

1 רועה. אתה רועה ישראל קשוב תפלתנו:

2 נוהג. אתה הנוהג את יוסף כרועה המנהיג את הצאן ולפי שיוסף כלכל את השבטים במצרים לכן נקראו על שמו:

3 יושב. אתה הוא היושב על הכרובים שעל הארון הופיעה והאר לנו ישועה:

4 לפני אפרים וגו׳‎. ר״‎ל לצורך גאולתם עורר את גבורתך וגו׳‎:

5 ולכה. כמו ולך כן הוא ע״‎פ המסורה ור״‎ל עליך:

6 השיבנו. אליך:

7 והאר. הראה לנו פנים מאירות ושוחקות ונהיה נושעים:

8 עשנת. כעסת למאס תפלת עמך:

9 לחם דמעה. במקום הלחם האכלתם דמעה כי דמעת הבכי מונע תאות האכילה וכאלו משביע כדבר מאכל:

10 ותשקמו. השקית אותם בדמעות מלוא שליש ר״‎ל הדמעות הרוו צמאונם:

11 מדון. בעלי דין ומריבה:

12 גפן. ישראל הנמשל לגפן הלוא אותם הוסעת והוצאת ממצרים:

13 תגרש. מא״‎י גרשת שבעה עממין ונטעת אותם במקומם:

14 פנית לפניה. את העובדי כוכבים ההם ושרשת שרשיה של ישראל ותמלא את הארץ ממנה:

15 צלה. של עדת ישראל:

16 וענפיה. של העדה ההיא היו ארזים חזקים ר״‎ל משלו על כל הארץ וגדלו למעלה:

17 תשלח. פשטה ענפיה עד ים פלשתים והוא האורך:

18 ואל נהר. זה נהר פרת והוא הרוחב:

19 למה. עתה למה תחשב לאויב ופרצת גדריה וכל עוברי דרך מלקטים פריה ר״‎ל למה נתתם להפקר לכל:

20 יכרסמנה. הנמשל לחזיר מיער למה יכרית ויכלה אותה:

21 וזיז. החיות הזזים בשדה כ״‎א ירעה בה ויאכל פריה:

22 שוב נא. שוב עתה אלינו:

23 פקוד. השגיח על הגפן הזאת:

24 וכנה. מקום מושב הגפן אשר ימינך נטעה בה את הגפן והיא א״‎י:

25 ועל בן. ר״‎ל תן השגחתך על א״‎י ועל הבן אשר חזקת לך והוא ישראל:

26 שרופה באש. הלא הגפן ההיא שרופה היא באש וכרותה ממקומה והמה הולכים ואבודים מגערת כעסך:

27 תהי ידך. מעתה תהיה ידך להגן על איש שהושעת בימינך:

28 ועל בן וגו׳‎. הוא כפל ענין במ״‎ש כי היא היא ועל ישראל יאמר:

29 ולא נסוג. לא נשוב אחור ממך:

30 תחיינו. ר״‎ל הוציאנו מן הגלות ונקרא אז בשמך להודות לך: