רש"י על יומא פ״ד

1 למקטליה בדבר הנזרק - למ"ד רוח רעה שורה עליו לא יקרב אצלו להרגו בידים אלא זורק בו חץ או סכין והורגו:

2 דחייף ביה - המתחכך בו:

3 דנכית ליה - שהכלב נושכו:

4 נישלח למאניה - יפשיט בגדיו:

5 משכא דאפא - הוא הצבוע ובלע"ז פוטויי"ש:

6 דאפא דיכרא - צבוע זכר:

7 בגובתא דנחשא - על ידי קנה של נחשת:

8 דילמא חזי לבבואיה דשד - שקפץ מן הכלב עליו ומסתכן:

9 צפידנא - חולי השינים והחניכים ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים ומסוכן הוא:

10 מטרוניתא - נכרית היתה:

11 עבדא ליה רפואה חמשא ומעלי שבתא - יום ה' בשבת וע"ש:

12 והאיכא חלול השם - שהיא סבורה שעבר על שבועתו:

13 דמגלי לה מעיקרא - מההיא שעתא גלי לה לא נשבעתי לך כי כך אמרתי:

14 משחא דגדפא דאוזא - שומן מוח עצם קטן שבראש כנף העוף שקורין כניי"ל סכה אותו יעל צדעיו:

15 קשייתא דזיתי - גרעיני זיתים:

16 דלא מלו תילתא - שלא הביאו שליש:

17 אמרא חדתא - על מר חדש שקורין פושוי"ר:

18 ודביק בככי דדריה - הדבק בשורת השינים:

19 ממאי הוי - על ידי מה בא החולי הזה:

20 מחמימי חמימי דחיטי - האוכל פת חמה יותר מדאי:

21 כסא דהרסנא - דגים מטוגנים עם הקמח בשמן שלהן:

22 שיורי - שעבר עליו הלילה:

23 מאי סימניה - של אותו חולי:

24 כד רמי מידי בככיה - כשנותן כלום בשיניו זב הדם משורת שיניו:

25 ורבי יוחנן היכי עביד הכי וכו' - לא גרסינן לה הכא אלא במסכת ע"ז:

26 כמאן עביד ר' יוחנן - לתת סם בשבת בשביל חולי השינים דקאמר לה אי מצריכנא מאי:

27 שאני אומר בזו - מודים לו חכמים שהיא רפואה לו בכלב שוטה בחצר כבד שלו:

28 ירקון - חולי שפניו מוריקות:

29 הכי גרסינן וחכמים אומרים באלו אין בהן משום רפואה באלו למעוטי מאי לאו למעוטי סם - והכי קאמרי ליה בשתים הראשונות אין זו רפואה גמורה לעבור עליהן דבר תורה ולמעוטי סם דיש בו משום רפואה:

30 לא למעוטי מקיזין דם לסרונכי - בשבת לעולם אכולי הנך פליגי ומאי באלו משום דשמעוה לר' מתיא דאמר אכתי אחריתי:

31 לסרונכי - חולי ששמו אשטרנגליו"ן הוא בו"ן מלנט ובההיא מודה ליה:

32 ה"ג הכי נמי מסתברא דתניא שלשה דברים אמר רבי אלעזר בן עזריה משום ר' מתיא בן חרש מקיזין דם לסרונכי בשבת ומי שנשכו כלב סוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת וחכמים אומרים באלו אין בהם משום רפואה באלו למעוטי מאי לאו אתרתי בתרייתא ולמעוטי דרישא לא אתרתי דרישא ולמעוטי דסיפא:

33 ת"ש דתני רב יוסף עוברה שהריחה וכו' ומי שנשכו וכו' והחושש בפיו וכו' וחכ"א בזו - אנו מודים ולא באחרת:

34 בזו אהייא אי נימא אעוברה פשיטא - וכי עוברה שהריחה ר' מתיא קתני לה סתמא היא:

35 אלא לאו אסם - קיימי דאילו אחצר כבד תנן פלוגתא במתני' ש"מ דבסם מודו:

36 לא ספק שבת זו בלבד - לא שיהא ספק הנפשות לשבת זו אלא אפילו אין הספק לשבת זו דפשיטא לן דהיום לא ימות אלא ספק שאם לא יעשו לו היום שמא ימות לשבת הבאה:

37 והיכי דמי כגון דאמדוה - רופאים לעשות לו הרפואה שמנה ימים:

38 להברותו - רחיצה שמא יבריא מאיליו:

39 על פי נשים - אם נשים או כותים אומרים צריך אין מחללין על פיהן:

40 אבל מצטרפין לדעת אחרת - כגון שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך ואשה או כותי אומרים צריך מצטרפין למהוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל:

41 פקוח - דשקומברנ"ש בלע"ז בכל דבר שצריך לו לנפש להעביר סכנת מות:

42 ואע"ג דצייד כוורי - עמו כל הני אע"ג דקאמר הכא משנה יתירה דייק דקתני ואינו צריך ליטול רשות למה ליה דתני הכא הא תני ליה והזריז ה"ז משובח אלא הא אתא לאשמועינן שאפי' הוא צריך לדבר:

43 עוקר חוליא - כדי להשפיל שפת הבור ויהא נוח ליכנס:

44 ננעלה דלת - והתינוק נבעת:

45 למתבר' בשיפי - נסרים שצריך להם לישנא אחרינא בשיפי קיסמין להדלקה:

46 ומפסיקין מפני הדליקה - בכלים של מתכת או של חרס מלאים מים ובדליקה שיש בה סכנת נפשות קאמר:

47 דקא מכיך מכוכי - משפיל ומציע הגחלים לצלות עליהם לערב:

48 דאדהכי והכי - אם ילך לבית דין לישאל אזיל ליה לאיבוד:

49 משבש ליה - מפתהו ומקרקש לו אגוזים:

50 דאפילו לחצר אחרת - דליקה בחצר זו ונפשות בחצר אחרת והם חולים או קטנים:

51 לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב - דאם ספק כותי או ספק ישראל מפקחין ואע"ג דרובא כותים הוו התם:

52 אי נימא תשעה ישראל וחד כותי - ונפל' מפולת על אחד מהן ואין ידוע אם ישראל אם כותי הוא:

53 אלא דאיכא תשעה כותים וחד ישראל - ואשמועינן דאף על גב דרובא כותים חיישינן שמא ישראל הוא ומפקחין הא נמי פשיטא דקי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי דנפקא לן בסנהדרין ובכתובות מוארב לו פרט לזורק אבן לגו:

54 לא צריכא דפרוש לחצר אחרת - ושם נפלה על האחד מפולת דבכל דוכתא אמרינן כל דפריש מרובא פריש במידי דניידי והכא לא אמרי' הכי ואע"ג דבפרישתן כולהו ניידי:

55 הא דפרוש כולהו - הואיל ואיתחזק ישראל בהאי חצר שנפלה בו מפולת מפקחין ואע"ג דניידי ליה לא אזלינן בתר רובא:

56 הא דפרוש מקצתייהו - ולא ידעינן אי הוה ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא הואיל ולא איתחזק:

57 והא תנן תינוק מושלך - משנה היא בסדר טהרות בעיר שישראל וכותים דרים בה:

58 לא שנו - דאם רוב ישראל מחזקינן ליה לישראל אלא להחיותו:

59 אבל לייחסו - כגון אם נקבה היא שיהא כהן מותר בה לא ואפי' ליכא למיחש לאסופי כגון הנך דאמרי' במס' קידושין דף עג: תלי בדיקולא תלי פיתקא רמי חומרא משלטי הדמי' חיישינן שמא כותית היא וגיורת אסורה לכהונה ואע"ג דרוב ישראל מעלה עשו ביוחסין דבעינן תרי רובי כדאמרי' בכתובות בפ"ק דף טו.: