רש"י על יומא ע״ז

1 לבוש הבדים - הוא גבריאל בספר דניאל:

2 פולסא דנורא - מקלות של אור:

3 אי לא עבדת - כלל:

4 לא עבדת - והיינו מצדיקים אותך לומר דוחה הוא את הדבר אולי ישוב הקב"ה מחרונו ויתרצה להם:

5 כדפקדוך - שתהא אתה נוטל הגחלים מבינות לכרובים ואתה אמרת אל הכרוב לתתם לך:

6 בחריקיה - במקומו:

7 עומד לנגדי - גבריאל אמר כן לדניאל:

8 ופרוותא דמשמהיג - נמל שקורין פורט:

9 דמשמהיג - דבר מלכות בלשון פרסי לפי שהוא מעלה שם מרגליות כדאמרינן בר"ה:

10 אכרגא - כסף גולגלתא:

11 שוא לכם וכו' - כלומר כלום הגונים האומות להיות החכמים מסורים בידם והלא המקרא משבחן שאף נשותיהם מנדדות שינה מעיניהן שוא לכם בעלי אומנות המשכימים ומאחרים למלאכתם אוכלי לחם בעצב וביגיעה כן יתן הזן את העולם מזונות ופרנסה לידידו שנא למי שנדד שינה בשבילו:

12 באתי בדבריך - על שדברתי בך:

13 אשכחיה לדוביאל דהוה נקט איגרתא:

14 ואני יוצא והנה שר יון בא - וכשהגיע זמן מלכות יון לבא אצא על כרחי שכבר נגזרה גזרה ושר יון יבא במקומי:

15 עוי עוי - צעק וצוח גבריאל על זאת שלא ימשלו מלכי יון בישראל:

16 ולאביתר הכהן וגו' כי נשאת את ארון ה' לפני דוד אבי - כשהיה בורח מפני אבשלום:

17 וכי התענית בכל אשר התענה אבי - למדנו שנקראת בריחתו של דוד מפני אבשלום עינוי וכתיב כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר:

18 מים קרים על נפש עיפה - אלמא מרחיצה מיקרי עיף ולא מנעילת הסנדל וקרי ליה עינוי דכתיב בכל אשר התענה אבי:

19 מרטקא - שוט הסוס:

20 ויעש כן - בישעיה כתיב ישעיה לא היה רגיל במרכבת סוסים ויחף דידיה בנעילת סנדל הוא והוא יגלה על יחוף דדוד נמי דמנעילת הסנדל הוא:

21 שלא יבוא רגלך לידי יחוף - בצאתך בגולה:

22 אם תענה מתשמיש - להשבית עונתן:

23 ואם תקח מצרות - השביעו כמשמעו שלא יוסיף להן צרות:

24 ה"ג ואימא אידי ואידי מצרות מי כתיב אם תקח ואם תקח כתיב ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה וחד לצרות דאתיין ליה מעלמא דומיא דואם תקח מי כתיב אם תקח ואם תענה אם תענה ואם תקח כתיב - הכי פירושא ואימא אידי ואידי מצרות וה"ק אם תענה את בנותי ליקח נשים עליהן מי כתיב אם תענה אם תקח דליהוי אם תקא פי' דאם תענה ואם תקח כתיב מילתא אחריתי היא:

25 ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה - שלא יעשה בלהה וזלפה גבירות שוות להן והדר אשבעיה אם תקח נשים דהיינו צרות דאתיין להו לבתר הכי מעלמא והכי מסתברא דומיא דואם תקח:

26 מי כתיב אם תקח ואם תענה - צרות דעלמא קשות להן מן הראשונות וברישא הוה ליה לאשבועיה אצרות דעלמא והדר הוה ליה לאשבועיה אצרות דידיה דלא מישתעי איניש הכי להזהירו תחילה על הקל ולבסוף על הקשה:

27 מביאות אחרות - שהיתה מתאוה לו ולא בא עליה בעונתה בימים שעמדה אצלו ואני שמעתי שעינה מביאות אחרות שבא עליה שלא כדרכה וקשיא לי א"כ אימא אם תענה את בנותי נמי הכי אשבעיה שלא יענה אותן מביאות אחרות ועוד שעינה בביאות אחרות מיבעי ליה:

28 מדיחה את ידה - לפי שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית ושם השד שיבתא:

29 שלא רצה להאכיל בידו אחת - אפי' ידו אחת לא היה נוטל לתת פת לבנו קטן ביום הכפורים:

30 ואינו חושש - משום רחיצה:

31 לנטורי פירי - שהיו להם פרדסים בעבר הנהר:

32 בי תרבו - שם הכפר:

33 לפירקא - שהיו דורשין ביוה"כ:

34 לעתיד לבא - לשנה אחרת לא יבואו הואיל ולא התרת' לעבור את המים ולחזור:

35 אמברא דחצדד - מקום מעבר הנהר מול חצדד:

36 מתחת חפת - שפת חלוקו להגביה שולי חלוקו על זרועו דאינו נראה כמלבוש אלא כנושא על כתיפו ואמר מר שבת דף קמז. היוצא בטלית מקופלת על כתיפו בשבת חייב חטאת:

37 כי האי גוונא - דקתני לעיל עד צוארו במים והאיכא סכנה שלא ישטפוהו המים:

38 וימד אלף - המלאך הראה ליחזקאל נחל היוצא מבית קה"ק תחילתו כחוט והולך וגדל וכל אלף אמה אורך משיצא חוץ לירושלים לא היה עמוק אלא מי אפסים מי קרצולין:

39 וימד אלף - שניות והעמיקו עד ברכים:

40 מכאן ואילך - קרי ליה אשר לא אוכל לעבור אלמא אסור לעבור למעלה ממתנים:

41 שאני נחל - היוצא מבית קה"ק שהיו מימיו רודפים הולכים מהר ושוטפים:

42 בסיחוי - בשייט:

43 ת"ל כי גאו המים מי שחו - ראויות לשוט: