רש"י על יומא נ״ג

1 שלא תתחיל מפניך - לצבור ולילך הלאה:

2 שמא תכוה - שהקטורת שצברת לצדך בוערת תמיד וזרועך המתפשט והולך להלן נכוה בתימור העולה:

3 כי בענן - אל יבא כי אם בענן של עשן הקטורת:

4 מעלה עשן - שם עשב שגורם לעשן לעלות זקוף כמקל:

5 ומנין שנותן בה וכו' - לקמן פריך ל"ל הא נפקא ליה:

6 הא אם לא נתן וכו' - הא למדנו מכאן שנאמר ולא ימות שאם לא נתן וכו':

7 או שחיסר - דכתיב הקטורת שלימה ולא חסירה:

8 תיפוק ליה - דאי נמי לא כתב הכא ולא ימות מיחייב מיתה אקטורת חסירה דאשכח דעייל ביאה ריקנית שלא לצורך וכתיב ואל יבא בכל עת ולא ימות:

9 ששגג בביאה - ריקנית אבל ידע שיש מיתה במקטיר קטורת חסירה ואין עונש מיתה על השוגג:

10 דעייל שתי הקטרות - בביאה אחת:

11 קרא לקרא - הא נפקא ליה מכי בענן:

12 עיקר - שורש:

13 והא איפכא תניא - שהשורש יפה מן העלין:

14 לשמי קורה - לשון שמים:

15 ממשמש בכתלים - כן דרך העשן כשאינו יכול לצאת כנגדו מתפשט למעלה תמיד עד שמתמלא חלל הבית למעלה מכותל לכותל וכשאין לו עוד מקום ממשמש ויורד אצל הכתלים:

16 האי מוכן יעשה לאהל מועד - השוכן אתם נפקא. אל מקום שיהא שכני אתם יעשו כן:

17 חד לעונש וחד לאזהרה - ואל יבא כי בענן אזהרה וכסה ענן ולא ימות זה עונש ואילו לא ימות דאל יבא לאו אחסרון ענן כתיב אלא אביאה ריקנית:

18 תניא ר' אלעזר אומר - וכסה ולא ימות זה עונש מעלה עשן:

19 יכול יהיו שניהן אמורים קודם מיתת בני אהרן - ונאמר שבעון מעלה עשן שלא נתנו מתו:

20 ועדיין לא נראה - אראה משמע לעתיד אלמא כשנאמר מקרא זה עדיין לא נראה ואי לאחר מיתתן כבר נראה בו ביום שנאמר ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם ויקרא ט׳:כ״ג:

21 מצוה להביא מן ההדיוט - ואע"פ שהורו כראוי נענשו שלא נטלו רשות:

22 הבמה אשר בגבעון לירושלים - היה לו ליכתוב מירושלים או מן הבמה אשר בגבעון לירושלים בגבעון היתה קדושה ששם מזבח שעשה משה והיה הולך ומקריב שם:

23 מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון - והכי משמע קרא ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון דרך הליכתו וכן לירושלים בשובו מגבעון היתה כביאה ראשונה:

24 וישראל במעמדם - העומדים בעזרה במקום כל ישראל על קרבן התמיד דכתיב תשמרו להקריב לי במדבר כת היו עומדים ומשמרים על קרבנכם:

25 עד דהוה מכסי מיניה ר' יוחנן - שאין ר' אלעזר רואהו:

26 מיניה דר' יוחנן - שאין ר' יוחנן רואהו מחזיר פניו:

27 אמרו ליה לרב יוסף - שהוא היה מאור עינים ואינו מכיר בדבר:

28 תרום רישיך - תהיה ראש ישיבת הכרך:

29 התם מיבעי ליה למיקם - במקום שהפסיעות כלות ולא לחזור לאלתר:

30 ואם לא עשה כן - נראה כמו שלא נטל רשות להיפטר:

31 וראוי לו שלא התפלל - ראוי לו שלא התפלל גרסינן כלומר נוח היה לו אם לא התפלל כמו ראוי לו שלא בא לעולם:

32 מימינו אש דת - אלמא ימין עדיפא:

33 ורבבה מימינך - הימין סובלת רבבה מזיקין:

34 וכי תימא אורחא הוא - שהימין מוכנת להשתמש בה לכך ניתנו הלוחות בימין ולאו חשיבותא דימין היא:

35 לשמאל דידך - דהיא ימינו של הקב"ה שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד תהלים טז:

36 שחונה - חמה:

37 עביד שולטן - עושה ממשלה:

38 עוברי דרכים - מתפללים שלא ירדו גשמים:

39 וחנינא בנחת - שאין לי זריעה בשדות:

40 מתני' נביאים הראשונים - דוד ושמואל מפרש במס' סוטה דף מח::

41 ושתייה היתה נקראת - מפרש בגמ':

42 למקום שנכנס - לבית קדשי הקדשים:

43 במקום שעמד - בין הבדים:

44 ולא היה מתכוון להזות לא למעלה וכו' - שתהא אחת למעלה בחודה של כפורת העליון והשבע למטה מאמצעה שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא לארץ נופלות:

45 אלא כמצליף - בשורה זו תחת זו כל שמונה הזאות כמצליף לא ידעתי לשונו:

46 נטל דם הפר תחילה והניח דם השעיר - מסקנא דמילתיה דר' יהודה היא דאמר לא היה שם אלא כן אחד וצריך ליטול דם הפר תחילה:

47 וכך היה מונה - בגמרא מפרש טעמא:

48 על הפרוכת - כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד ויקרא ט״ז:ט״ז:

49 עירה דם הפר וכו' - כדכתיב במתנות המזבח ולקח מדם הפר ומדם השעיר מדם שניהן יחדיו:

50 ונתן המלא וכו' - בגמרא מפרש חוזר ומערה מזרק מלא לתוך הריקן כדי לערבן יפה:

51 גמ' ויביאו בבלה - ליהויכין:

52 עם כלי חמדת - הוא ארון:

53 ויאריכו הבדים וגו' - סיפיה דקרא ויהיו שם עד היום הזה:

54 ופליגא דעולא - הא דתניא ר' שמעון אומר ארון גלה לבבל:

55 ראשונה ושניה - כלומר משני מקראות: