רש"י על יומא ע״ח

1 מפכין - כמין הפך הן כשמגיעין למפתן ההיכל:

2 לפתח בית דוד - היא ציון חוץ לירושלים:

3 מכאן רמז לנדה - מדלא קרי ליה ראוי לנדה עד שמתגבר כנחל שוטף שמגיע לפתח בית דוד רמז שצריכה לטבילת מים עמוקים שתשב בהן עד צוארה ואע"ג דלא רמיז קרא עד צוארה רמיז מיהא דניהוו עמוקים עומק הראוי וזה כראוי:

4 התינח יום הכפורים לא גרסינן וה"ג שבת דאיכא מנעל מאי - מי שרי לעבור במים או דילמא חיישינן דילמא נפקי מכרעיה ואתי לאיתויינהו:

5 ועברוה דרך מלבוש - בנעליהם עברו אותו:

6 סנדל מאי - שאינו יכול להדקו ולקשרו יפה ברגלו כמו מנעל:

7 איקלע להגרוניא - ושבת שם:

8 לפירקא - לדרשא דריש גלותא:

9 מדעתיה דריש גלותא - שלא ישנאהו:

10 איבעי לך למירמא סנדל - שהוא רחב:

11 על גבי טינא - שלחלוח הטיט הוי עונג קרוב לרחיצה:

12 מטפחת - מקיאה מים:

13 מלא אסור - שמא ישפכו מים על בשרו:

14 משחל שחיל - פולט מים שבולע טרישטריש"א בלע"ז:

15 דמזדריב - מחליק ונשמט מידו וישפכו המים עליו:

16 מטפחת - סודר כמין כלים נגובים ואני שמעתי דה"ג ערב יום הכפורים מביאין לו מטפחת ומקנח בה ידיו ולמחר פושטה ומעבירה על עיניו והיא לחה קצת מקינוח הידים דאתמול:

17 איפכא אמרת לן - בתשעה באב עושה אותן כמין כלים נגובים ובערב יוה"כ לא אמרת עושה אותן כמין כלים נגובים ואותיבנך סחיטה לשון ששמעתי הכי קאמר איפכא אמרת לן ערב תשעה באב מקנח בה ידיו ולמחר פושטה וכו' וערב יום הכפורים שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים ואותיבנך סחיטה דכמין כלים נגובים עדיין יש כדי לסחוט:

18 שאלו את רבי אלעזר - גרסינן והוא רבי אלעזר בן פדת:

19 זקן ויושב בישיבה וכו' - אמרינן בסנהדרין דף ה. שאין חכם מתיר את הבכור ביחיד לראות את מומו אלא אם כן נטל רשות מן הנשיא פעם אחת והכא מיבעיא להו דאם זקן יושב בישיבת סנהדרין הוא מי צריך רשות' או לא והא דנקט לה הכא משום דבעי למימר ותו קמבעיא להו מהו לצאת בסנדל של שעם ביוה"כ:

20 דבר זה - נטילת הרשות:

21 להתגדר - לשון גדולה:

22 למעלה מזקנו של זה - לפני זקינו של נשיא זה שבדורנו:

23 כהנים חשודין על מומי הבכור להתיר את האסור ואף להטיל בו מום לפי שהבכור בזמן הזה אין לו תקנה אלא אם כן יש בו מום ועל הכהן ליטפל בו משנתנוהו לו לשומרו ולזונו דרבי מאיר ודרבן שמעון במסכת בכורות דף לה.:

24 ותו קמבעיא להו - קמיה דרבי אלעזר:

25 שעם - מין גומא שקורין פוי"י:

26 בתענית צבור - הנגזר על הגשמים דתנן במסכת תענית דף יב: אסור בנעילת הסנדל:

27 בדהיטני - מין שעם:

28 בדהוצי - סנדל של כפות תמרים:

29 בדיבלי - של עשבים:

30 יוצא בקב שלו - בשבת קב אשקצ"א:

31 ורבי יוסי אוסר - קסבר לאו מנעל הוא הואיל ואינו שוה בכל ואפילו הכי שוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים אלמא אף על גב דלרבי יוסי לאו מנעל הוא אפי' הכי אסיר והוא הדין לשל שעם:

32 כתיתין - חתיכות בגדים קטנות שהם נוחות לו לסמוך שוקו עליהם:

33 טמא - מקבל טומאה דלאו פשוטי כלי עץ הוא:

34 מנעל הוא - הלכך ביוה"כ אסור אבל דהיטני ודהוצא לאו מנעל נינהו:

35 מותרין בכולן - בכל הני דמתניתין אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה:

36 אינשי עבדו ליה - גדולים עשו לו והתורה הזהירה גדולים על הקטנים שלא יעשו להם בידים דבר האסור כדאמרינן במסכת יבמות דף קיד. לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים:

37 לא אפשר מאתמול - ויהא ישן כל הלילה והם ברגליו:

38 הא מותרין לכתחלה קתני - שאם בא לימלך אומרים לו האכילהו ורחוץ אותו והאי שפיר ידע דהיום עשאו לו:

39 מיא חמימי - לרחיצה:

40 ומשחא - לסוך:

41 ביעתא בכותחא - ביצים בכותח:

42 תבורי מאני - להפקיר לו כלים לשבר ולמלאות תאותו:

43 מאני גזיזי דפחרא - כלים סדוקים של חרס בדמים קלים:

44 אין מונעין תכשיטין וכו' - ברייתא היא ומייתינן לה בריש בתולה נישאת בכתובות הרי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קוברין את המת ואין מונעין תכשיטין מן הכלה מחמת האבל כל שלשים יום אלמא כל שלשים בעי' נוי:

45 אם מחמת סכנת עקרב - מקום שיש לחוש לעקרבים מותר כל אדם לנעול: