רש"י על יומא ל״ו

1 מאן שמעת ליה דאמר בין אולם ולמזבח - קרוי צפון לשחיטת קדשי קדשים מחצי פתח ההיכל ולצפון בין האולם למזבח דתנן במתני' ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ותנן בפרק דלקמן יומא דף מא: שבמקום וידוי שחטו דקתני בא לו אצל פרו שניה וסמך שתי ידיו כו' שחטו וקיבל במזרק כו':

2 וכנגד כל המזבח כולו - שלשים ושתים אמה שכנגד המזבח בצפון קרוי צפון לשחיטת קדשי קדשים אבל שלא כנגד המזבח לצד מערב ולצד מזרח אע"פ שהוא צפון העזרה אינו צפון לשחיטה דבעינן על ירך המזבח כדכתיב ויקרא א׳:י״א ושחט אותו על ירך המזבח צפונה:

3 אף בין האולם למזבח - כל חלק צפוני לצד מערב אע"פ שאינו ירך ממש אבל חלק צפוני שמן המזרח ולמזבח לא שמן מזבח:

4 רבי מוסיף - אף כל צפון העזרה שבאחת עשרה אמה של מקום דריסת רגלי הכהנים עד כותל מזרחי של עזרה:

5 אבל מן החליפות ולפנים - רוחב האולם עודף על רוחב ההיכל ט"ו אמה לצפון וכנגדו לדרום ומשך אותו עודף אינו אלא עשר אמות ממזרח לצד מערב ואותו עודף קרוי בית החליפות שהיו בהן עשרים וארבע חלונות חלון לכל משמר ששם גונזים סכינים של קודש וסכין קרוי חילוף בלשון ערבי ואויר שאחורי אותו עודף למערב ואויר שבין צפון כותל העודף לבין כותל העזרה קרוי לפנים מן החליפות:

6 הכל מודים שפסול - דכיון שאין המזבח נראה שם אינו קרוי ירך המזבח:

7 לימא - דוקא רבי אלעזר ברבי שמעון היא ולא רבי:

8 השתא ר' אדרבי יוסי מוסיף וכו' - כלומר מאי תיבעי לך פשיטא דלאו דוקא קא אמרי וכי רבי דמוסיף את צפון של צד מזרח שהוא מרוחק מקדושת היכל אדרבי יוסי הוא דמוסיף לה אבל דרבי אלעזר לית ליה אפשר לומר כן המרוחק כשר והמקורב פסול:

9 אנן הכי קאמרינן - כלומר הא ודאי פשיטא לן דרבי נמי אית ליה בין האולם ולמזבח צפון והאי דקא אמרי מתני' לימא דלא כרבי הכי קשיא לן דתנא דמתניתין לית ליה דרבי דמכשיר כל צפון העזרה דאי כרבי למה לי לקרוביה לבין האולם ולמזבח נוקמיה בחלק צפוני דכל העזרה באיזה מקום שירצה:

10 אלא מאי רבי אלעזר ברבי שמעון נוקמיה בין כותל מזבח צפוני לכותל עזרה צפונית - דהא לכולי עלמא עיקר צפון דירך המזבח ממש התם הוא:

11 אלא מאי אית לך למימר - אמאי מקרב ליה כולי האי:

12 משום חולשא דכהן - שלא יכבד עליו משוי מזרק הדם מרחוק:

13 לרבי נמי - אע"ג דכל עזרה כשירה בצפון שלה מקרב ליה לצד הפתח משום חולשא דכהן:

14 ונוקמיה להדיא - אחוריו למזבח ופניו להיכל:

15 שמא ירביץ גללים - וגנאי הוא להראות בית הריעי שלו לצד המזבח והכי שפיר טפי להיות זנבו לצפון וראשו לדרום נמצא זנבו שלא כנגד המזבח שאינו מושכו לצד דרום כל אורך הפר אלא שיהא מקצת גופו בין האולם ולמזבח:

16 כיצד סומך - כל סמיכת קדשי קדשים:

17 עומד בצפון - שקדשי קדשים טעונין צפון:

18 ופניו למערב - ואחוריו למזרח:

19 והסומך - הבעלים:

20 עומד במזרח - אחוריו למזרח:

21 עון חטאת - אותו חטא שהוא מביא עליו:

22 ועל עולה עון לקט שכחה ופאה - שאין להן וידוי הכי גרסינן לה בתוספתא דמנחות פ"י ולא גרסינן בה מעשר עני דהא יש לו וידוי וגם נתתיו ללוי זה מעשר ראשון ליתום ולאלמנה זה מעשר עני מעשר שני פ"ה:

23 רבי עקיבא אומר אין עולה באה כו' - טעמא מפרש בתוספתא על מה עולה באה אם על כריתות ומיתות ב"ד הרי עונשן אמור אם על לא תעשה הרי עונשן אמור מלקות הא אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה שאין לוקין עליו:

24 בלאו דנבילה קא מיפלגי - דכתיב עשה אחריו לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה דברים י״ד:כ״א ומיהו על כרחך אין זה ניתק לעשה דהא נתינתה לגר אי אפשר לאחר שעבר על לא תעשה של אכילה ועל כרחך עשה מעיקרא משמע לא תאכלו כל נבילה אלא לגר תתננה ולא תאכלוה:

25 רבי עקיבא סבר לאו מעליא הוא - ולוקין עליו ולאו דלקט שכחה ופאה נמי עשה דבתריה מעיקרא משמע והכי קאמר קרא ויקרא יט ולקט קצירך לא תלקט אלא לעני תעזבנו ולא תלקטנו ולקי עליה ואין עולה באה עליו:

26 ור' יוסי הגלילי סבר - לאו דנבילה אע"ג דעל כרחך עשה דבתריה מעיקרא משמע הואיל ובתריה דלאו כתיב. אין לוקין עליו דלא דמי ללאו דחסימה ובאה עליו עולה ולאו דלקט שכחה ופאה נמי אפילו אמרינן דעשה דבתריה מעיקרא הוא משמע לא לקי עליה:

27 אביי אמר דכ"ע לאו דנבילה - דע"כ עשה דבתריה מעיקרא משמע ולאו מעליא הוי ומלקינן עליה:

28 והכא בתעזוב - הכתוב אחר לאו של לקט שכחה ופאה קא מיפלגי:

29 ור"ע סבר - מעיקרא קודם לקיטה קאי עשה ולקי עליה דלא ניתק לעשה ואין עולה באה עליו:

30 רבי יוסי סבר השתא משמע - אחר שלקט ועבר על לא תעשה נתקו הכתוב לעשה וצוהו לעוזבו שם לעני ולגר ולפיכך אין לוקין עליו:

31 וכן בשעיר המשתלח הוא אומר - עונות תחילה ואח"כ פשעים ואחר כך חטאים:

32 המרדים - העושה להכעיס:

33 מלך מואב פשע בי - מרד בי:

34 אז תפשע לבנה - מרדו יושבי לבנה על מלך יהודה:

35 חוזר ומתודה כו' - בתמיה אם על זדונות ימחלו לו אין צריך לבקש שוב על השגגות:

36 עשה להן זדונות כשגגות - והכי קאמר נושא עון ופשע כחטאת שוגג:

37 דקא מסייע ליה קרא - דוידוי יוה"כ גופיה:

38 ההוא דנחית - שליח צבור שמסדר בתפלתו של יום הכפורים סדר עבודותיו של כהן גדול על שם ונשלמה פרים שפתינו הושע י״ד:ג׳:

39 וכפר - מה שאמור בפרו וכפר בעדו ובעד ביתו ויקרא ט״ז:ו׳ דברי וידוי:

40 נאמר להלן בשעיר המשתלח יעמד חי לפני ה' לכפר עליו שם:

41 ואם נפשך לומר - להשיב תשובה על גזירה שוה זו לומר שאין וכפר אלא במתן דמים על כרחך מיניה וביה תיפוק לך דלא אפשר למימר הכי שהרי הוא אומר והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ואחר כך ושחט את פר החטאת וגו' על כרחך וכפר בעדו ועדיין לא נשחט אלמא כפרה זו בדברים היא:

42 מאי אם נפשך לומר - מה היה להשיב לו דאיצטריך ליה טעמא אחרינא:

43 וכי תימא נילף - האי וכפר מכפרה דכתיבא בשעיר הפנימי דכתיב וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל וההיא במתן היא דבתר מתן דמים כתובה ועוד שאין בו וידוי: