רש"י על יומא ס״ח

1 מה להלן וכו' - כדמפרש ואזיל:

2 וקרבו ופרשו והוציא - בת"כ ה"ג לה ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציאו שלם:

3 ונאמר להלן ראש וכרעים ה"ג - ומעולה גמר שנאמרו בה ראש וכרעים בהקטרתה שנאמר וערכו את הנתחים את הראש ואת הפדר ונאמר והקרב והכרעים:

4 כשם שפרשו בקרבו וכו' - שנאמר ואת עור הפר ואת כל בשרו הקיש הוצאת עור ובשר להוצאת קרבו ופרשו מה פרשו בקרבו אף בשרו בעורו וכתיב והוציא ושרף מה הוצאתו בשרו ועורו אף שריפתו כן:

5 ת"ר נאמר כאן מחוץ למחנה וכו' - הגירסא הזו משובשת היא ואי אפשר להעמידה ובמסכת זבחים ובת"כ הכי איתא ת"ר להלן אתה נותן להן ג' מחנות וכאן אתה נותן להן מחנה אחת א"כ למה נאמר אל מחוץ למחנה לומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת מטמאין בגדים וגבי פר יום הכפורים תניא לה בת"כ יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו וגו' וקמתמה תנא ואמר הכי להלן בפר העדה וכהן משיח אתה נותן להן לשריפתן חוץ לג' מחנות עזרה והר הבית וירושלים כדיליף לקמן וכאן אתה אומר אל מחוץ למחנה ושרפו דמשמע ששורפן חוץ למחנה שכינה מיד במחנה לויה והלא אף אלו פנימיים ואיתקישו להדדי לשריפה ולטומאת בגדים כדאמרינן גבי פר העלם דבר ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת וכוליה לדרשא ודרשינן לפר זה פר יום הכפורים במס' זבחים לט. ובמסכת מנחות כז. מייתינן לה ועיקרה בת"כ וגבי פר יוה"כ נמי כתיב החטאת החטאת ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת מה תלמוד לומר חטאת חטאת לפי שלא למדנו שיהו מטמאין בגדים ונשרפין אבית הדשן אלא אלו בלבד מניין לרבות פר משיח ופר העדה ושעירי ע"ז ת"ל חטאת חטאת אלמא כי הדדי נינהו א"כ למה נאמר כאן מחנה אחת לא נאמרה אלא על טומאת הבגדים הכתובה אחריה והשורף אותם יכבס בגדיו ולומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת מטמאין בגדים ואף של פר כהן משיח מכאן למד שהרי לא נכתבה בו טומאת בגדים ומריבויא דחטאת חטאת אתיא כדפרישית וה"ג אמר מר להלן אתה נותן להם ג' מחנות וכו':

6 מחוץ למחנה בדשן - בהוצאת דשן המזבח והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה שאין ת"ל אינו מלמד כלום דאנא ידענא דאל מחוץ למחנה מוציאין אותו דכתיב בפרים הנשרפים אל שפך הדשן וכתיב בהו מחוץ למחנה:

7 ורבי שמעון - דאמר במתניתין אין מטמאין בגדים עד שיוצת האור ברובן האי מחוץ למחנה דכתיב בפר ושעיר של יום הכפורים מאי עביד ליה:

8 נאמר כאן - בפר יום הכפורים ונאמר להלן בפרה אדומה והוציא אותה אל מחוץ למחנה במדבר י״ט:ג׳:

9 מה כאן - בפרים הנשרפין חוץ לג' מחנות אף שחיטת פרה אדומה חוץ לג' מחנות:

10 ומה להלן - בפרה אדומה במזרחה של ירושלים דכתיב בה אל נכח פני אהל מועד שם אלמא עומד במזרח ופניו למערב כנגד פתחו של היכל שהוא בכותל מערבי ופתוח למזרח אף כאן וכו':

11 ורבנן - דמפקי ליה לקרא לטומאת בגדים ולית להו גזירה שוה:

12 היכא שריף להו - לאיזו רוח של ירושלים:

13 לצפונה של ירושלים - שכל מעשה חטאת בצפון:

14 אבית הדשן - צריך שיקדים לשם דשן המזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שפך הדשן מכלל דלתנא קמא לא צריך:

15 רבי אליעזר בן יעקב הוא - דאמר לא אשמועינן אלא שיהא מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך:

16 ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי - ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן אלא דבעי נמי מקומו משופך:

17 השורף - המתעסק בצרכי שריפתן בגופן דכתיב אותם כגון המסייע בשעת שריפה והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור:

18 דשויה חרוכא - דהוי ניתך הבשר ואפר מיהו לא הוו לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר דאותם קרינא ביה לרבי אלעזר ברבי שמעון שוייה חרוכא לא מטמא דלא פר מיקרי:

19 מתני' אמרו לו לכהן גדול וכו' - שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שהגיע שעיר למדבר שנאמר ושלח את השעיר במדבר ואחר כך ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה:

20 דירכאות - בני אדם עומדים מירושלים לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה ומניפין אותם הסמוכין למדבר בסודרין וזה הסמוך לו רואה ומניף גם הוא ורואה חבירו הסמוך לירושלים דירכאות בלע"ז רידר"יגרדש:

21 עד בית חדודו - הוא ראש המדבר ושם נתקיים ושלח את השעיר במדבר:

22 הולכין מיל - כדאמרן לעיל יומא סו: מיקירי ירושלים מלוין אותו עד סוכה הראשונה:

23 גמ' נעשית מצותו - ומתחיל לקרות הפרשה:

24 בא לקרות - את הפרשה דילפינן ממלואים דאמרינן בפ"ק דף ה: מניין שאף מקרא פרשה מעכב וכו':

25 אם רצה לקרות בבגדי בוץ - שהוא לבוש עכשיו שעבד בהן עבודת היום:

26 אצטלית - לבוש כמין חלוק:

27 בית הכנסת - היה סמוך לעזרה בהר הבית:

28 חזן הכנסת - שמש:

29 ראש הכנסת - על פיו נחתכין צרכי הכנסת מי מפטיר מי פורס על שמע מי עובר לפני התיבה:

30 ואך בעשור - שבפרשת אמור אל הכהנים:

31 ואומר יותר ממה שקריתי וכו' - בגמרא מפרש טעמא:

32 שבחומש הפקודים - ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל ופרשת פינחס באותו ספר ושם המוספין אמורין:

33 קורא על פה - טעמא מפרש בגמרא:

34 על התורה - ברכה של אחריה אשר נתן לנו וכו':

35 ועל העבודה - רצה בעמך ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' שאותך לבדך ביראה נעבוד:

36 ועל ההודאה - מודים אנחנו לך עד הטוב לך להודות על העבודה מברך בשביל העבודה שעבד והודאה סמוכה לעבודה דכתיב זובח תודה יכבדנני תהילים נ׳:כ״ג אחר עבודה תודה והיא הודאה:

37 על מחילת העון - מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה וכו' עד מלך מוחל וסולח לעונותינו וכו':

38 על המקדש - מתפלל על המקדש וחותם ברוך שבחר במקדש:

39 ועל הכהנים - מתפלל על הכהנים וחותם ברוך שבחר בזרעו של אהרן וכן על ישראל:

40 ועל שאר התפלה - מפרש בגמרא:

41 גמ' נתנו ליהנות - נתן רשות ליהנות בהן בלא שעת עבודה:

42 שינה הוא דלא - שמא יפיח: