רש"י על יומא מ״ב

1 של פרה משקל עשר זוז - דבעיא כובד:

2 של שעיר - דבעיא חלוקה משקל שני סלעים ודייה בכך:

3 של מצורע - דלא הא ולא הא סגי ליה בשקל:

4 הכי גרסינן פליגי בה ר"ש בן חלפתא ורבנן בפרה:

5 וסימן - שלא תטעה לומר שאחד היה אומר משקל שני סלעים משנה זו תהא לך סימן ששנינו מנחות דף קי. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים בסימן זה תזכור לומר שהאחד נתן בה שיעור המרבה מכולן והאחד נתן בה שיעור וקא ממעט מכולן אבל שיעור בינוני לא הוזכר כאן:

6 לא בפרה פליגי - בלשון של פרה:

7 וההוא יומא - דאיפליגי בה נח רביא בר קיסי. שם חכם:

8 מכפר - מיתת צדיקים מכפרת כדאמר בעלמא מועד קטן דף כח. למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת:

9 של פרו - פר כהן גדול של יוה"כ:

10 אלעזר וחוקה - אלעזר כתיב בה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן וגו' במדבר י״ט:ג׳ וכתיב שם זאת חקת התורה וכל היכא דכתי' חוקה עיכובא הוא:

11 אהרן וחוקה - דכתיב ויקרא ט״ז:ו׳ והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר וגו' ושחט את פר החטאת אשר לו וגו' וכתיב באחרי מות בענינא שם והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל:

12 שחיטה לאו עבודה היא - ולא קיימא חוקה אשחיטה:

13 שאני פרה דקדשי בדק הבית היא - כלומר אין בה קדושת המזבח אלא קדושת דמים בעלמא שהרי שחיטתה בהר המשחה הלכך אין צד עבודות נחלקות בה וכל העבודות שוות בה:

14 ולא כן דכן הוא - בתמיה אשחיטת פרו דקדושת הגוף היא לא כתיבא חוקה ואשחיטת פרה כתיבה חוקה ומיפסלא בזר:

15 אמראות נגעים - דכתיב ויקרא י״ג:ב׳ כנגע נראה והובא אל אהרן הכהן:

16 ושחט אותה לפניו - מדכתיב לפניו מכלל דהשחיטה לאו אאלעזר קאי אלא ושחט אותה אחר לפני אלעזר:

17 ורב - לעולם אלעזר שחטה ומאי לפניו שלא יסיח דעתו משמירתה:

18 דהשתא הוא דמתכשרא פרה - שהרי כל עצמה אינה עשויה אלא לאפרה:

19 למעוטי מאי - דלא פסיל בה היסח הדעת במעשה פרה:

20 אסיפת אפרה - ואסף איש טהור וגו' במדבר י״ט:ט׳:

21 ומילוי מים - לתת לתוך אפר להזות:

22 לקידוש - היא נתינת מים על האפר ומערבן יחד:

23 למשמרת למי נדה - משמע דצריכי שימור עד שיזה מהן:

24 לסיועיה לרב - דאמר פרה שחיטתה בזר פסולה:

25 הזאת מימיה אין כשירה באשה - לקמן מפרש לה:

26 ואין כשירה אלא ביום - דכתיב במדבר י״ט:י״ב הוא יתחטא בו ביום השלישי:

27 מניין לרבות שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת — דלא יהיו כשרין אלא ביום דאילו לענין באשה כבאיש אינו אצטריך לרבויי דכולהו כתיב בהו או אלעזר או כהן:

28 והזאת דמה - אל נוכח פני אהל מועד שבע פעמים:

29 ת"ל תורה - זאת חקת התורה שם תורה אחת לכל עבודתה:

30 ת"ל זאת - את הכתוב כאן קיים ואל תוסיף:

31 אחר שריבה הכתוב ומיעט - ולא פירש מאי ריבה ומאי מיעט מעתה לא מסרן אלא להתבונן בה את האמת ואת הישר:

32 אמרת הרי אנו למידין כולן מהזאת מימיה - שפסול הלילה מפורש בו:

33 שאין כשרים באשה כבאיש - כדלקמן ולקח אזוב וטבל במים איש טהור וגו' שם:

34 והאי מאי תיובתיה - לשמואל אי נימא מדקתני שחיטה פסולה באשה פסולה נמי בזר:

35 אשה מאי טעמא - מנא ליה דשחיטה פסולה באשה בשלמא קבלת דמה והזאת דמה כתיב ולקח אלעזר הכהן מדמה היינו קבלה והזה אל נכח פני אהל מועד היינו הזאתה ושריפה נמי לעיל מינה כתיב כהן והדר ושרף את הפרה לעיניו דאלעזר והשלכת עץ ואזוב כהן כתיב אלא שחיטה מהיכא:

36 אלעזר ולא אשה - ועל כרחך ושחט אותה לפניו אאלעזר קא דריש ליה תנא כרב דאי שיהא אחר שוחט ואלעזר רואה כדדריש שמואל מהיכא ממעט אשה אלא מאלעזר דריש ליה תנא וכי היכי דממעט אשה מהכא ממעטינן נמי זר:

37 כל הפרשה כולה - של פרה כמו שעבודותיה סדורות זו אחר זו:

38 משמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא - כשתדקדק בה אינך יכול להשוות שיטת הפרשה בשוה שיהיו כל מקראותיה שוים זה עם זה אלא יש בהן שמשמע מקרא זה מוציא מכלל משמע מקרא שלפניו מה שפסל זה הכשיר זה או מה שהכשיר זה פוסל זה ויש בה מקראות משמעות שמתקיימין ממילא משמעותו שהמשמע עומד במקומו ואינו מוציא מכלל חבירו ולפי סידורן יש לך להבין מהו המוציא מכלל חבירו ומי משמע ממילא ועכשיו דורש והולך את כולה:

39 לאלעזר - שהוא סגן:

40 בשלמא למאן דאמר לדורות בכהן הדיוט שפיר - דכיון דלא קבע לה קרא בהדיא סגן או כהן גדול, כל כהנים כשרין בה:

41 שלא יאמרו שתים שחטו - וקי"ל שכל מלאכות הנעשות עמה פוסלות אותה כדתנן פרה פ"ד משנה ד' כל העוסק בפרה מתחילה ועד סוף פוסלין אותה במלאכה ולקמן יומא דף מג. נמי אמרינן ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה:

42 משום שנאמר אותה - והוציא אותה:

43 דדריש טעמא דקרא - בבבא מציעא דף קטו. אלמנה עשירה ממשכנין אותה עניה אין ממשכנין אותה מפני שאתה צריך להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכינותיה: